ערך השולחן חושן משפט חלק ג קפח

ואם נתן לה הגט באותו חצר זכתה לה חצרה ומגורשת אבל לדעת ר"ת לא מקרי חצרה לענין זכיה כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים ואם נתן לה החצר ואח"ך נתן לה הגט בחצר אינה מגורשת דמה שקנתה אשה קנה בעלה אא"כ הקנה לה החצר והגט כא' כדאמרי' בר"פ הזורק ואם כן מימרא דרבא דכתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה ה"ט משום דהעבד כחצרה וגיטה וחצרה באו כאחד כפירש"י שם והסמ"ג תי' כר"י דההיא דפ' הזורק מיירי בשאלה והר"ן בר"פ הזורק תי' דגט זה לא היה בביתו של ש"מ אלא בבית השליח שהוא עשה שליח מעשה לתת גט לאשתו והגט היה עדיין בבית השליח ורבא אמר לשליח דליקני ליה ההוא דוכתא אבל, אם הבעל עצמו היה נותן מתנה מתגרשת דמקרי חצרה וכן כתב הריטב"א בחי' בשם רבו ונכון הוא ע"ש גם הרמ"ה הביאו הטור א"ה בסימן פ"ה ס"ל דאם מכרה או נתנה קיים עיין שם ואם כן לכל הני רבוותא מקרי חצרה לענין זכיה ואפ' שזה דעת הראב"ד ותוס' חיצוניות דרבא מיירי בנתן לה העבד ואחר כך אמר לה הרי את מגורשת וכו' דזה שנתן לה בעלה מיקרי חצרה

ו' ויש חולקין וכו' זה דעת הרא"ה וכ' הרשב"ש בס' תקון סופרים שער י"ט שכן נוטה דעת הר"ן עיין שם אבל הריטב"א בחי' כתב וז"ל ומסתבר' דלשון אגב ממש בעי' ולא סגי בלשון עם וקרא ומתני' דנקט וכולי עיין שם וכן מהרש"ל ביש"ש פרק קמא דקידושין סימן מ"ט דחה דברי הרא"ה עיין שם

ז' דין ד' הקנה שדה לאפטרופו' וכו' וכן עיקר לפי' כשמקני' מטלטלי' ליתומים כותבים קרקע לאפטרו' ומטלטלי' ליתומים אבל לקטן שאין לו אפטרופו' לא הרשב"ש בס' תיקון סופרים שער י"ט עיין שם ונר' לדעת הרמב"ם ומרן בסי' רל"ה ס"ז דקטן שקנה קרק' אין המוכר יכול לחזור דזכין לאדם שלא בפניו ע"ש אם כן הכא נמי אם הקנה לקטן קרק' ואגבה מטלטלי קנה אלא דבמקנ' או שקנה לו אפטרופוס הוי זכייה גמורה ואין הקטן יכול לחזור אבל מכר לקטן יכול הקטן לחזור מיהו נראה דאם הקנה לו קרקע ואגבי מטלטלי' אע"ג דיכול לחזור בקרקע אינו יכול לחזור במטלטלי' דלא גרע ממתנה ע"מ שכ' רש"י והתוס' בערכין דף ל' דאפילו במכר דחוזר נקנה המטלטלין אגבו עיין שם וכ"ש הכא דהמוכר אינו יכול לחזור

ח' ומטלט' ליתומים קני וכו' כת' מרן הב"י נ"ל דל"ד ליתומים דה"ה לגדול שיש לו אפטרופו' וכו' וא"א דל"ד ליתומים או לעניים דאין להם יד כלל בלא גבאי ובלא אפטרו' משא"כ אדם גדול שאם ירצה הכל בידו אם לא בנשתטה דהוי כמו קטן מהרש"ל ביש"ש פ"ק דקידושין סימן מ"ו עיין שם

ט' הג"ה גבאי וכו' נראה דס"ל דכל שיש לו טובת הנאה הוי כגבאי מהר"י באסן בתשו' סי' נ"ד עיין שם

יו"ד דין ו' אין קרקע נקנה אג"ק נראה דלא מהני אגב אלא במטלטלין דלא חשיבי דנגררי' אגב קרקע ומתני' וקרא דוקא דתנן נכסים שאין להם אחריו' נקני' וכו' אבל נכסי' שיש להם וכו' כ"כ בשיטה

י"א אין קרקע נקנה אג"ק וכולי וכ"ש דאין קרקע נקנה אגב מטלטלי' כדאמרי' בהדיא במציעא דמ"ז עיין שם וכתב מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' ד' במתנה שכ' בשטר מקרקעי אגב מטלטלי' בטילה ולא תלינן הטעות בסופר עיין שם אבל הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רי"ז כתב וז"ל שטר יצא וכתב בו ושעבדתי לך מקרקעי אגב מטלטלי' ויש מי שאומר דלא נשתעבדו לו הקרקעו' לפי שלא שעבדם אלא אגב מטל' ויש מי שאמר שזה נראה כטעות ידי סופר ועוד דמן הסתם כל נכסיו משועבדים לו הדין עם מי תשו' הדין עם השני שאמר כהלכה דאפילו אין כתוב בו אחריות הא קי"ל דאחריות ט"ס וכ"ש זו שכבר פי' שהוא משעבד לו ואע"פ שאמר שהוא משועבדי' לו אגב מטלטלין לא גרע משעבוד סתם וכו' ועוד כי זה ודאי נראה דטעות יד סופר דמי איכא מ"ד דלא ידע שאין קינין אגב מטלטלין אלא ודאי ט"ס הוא לגבי שעבוד הקרקע מיהא עכ"ל ונראה דודאי דה"ה במתנה אמרי' דט"ס הוא מה"ט דמי לא ידע דאין קוני' קרקע אגב מטלטלין אבל אם נתן קרקע אגב קרקע נר' אמרי' דט"ס הוא וכ"כ הרשב"א בסי' ש"א במתנה דלא נקנה אלא באגב ואין קרקע נקנה באגב אלא שקיים המתנה מכח הקנין שכתוב בסוף השטר עיין שם ולא אמרי' דט"ס הוא דאין פשוט והמבי"ט סי' רמ"ט כתב מדכ' הרא"ש בפ' ח"ה דאם א"ל בפי' החזיק בא' מהם וקנה כולן קנה אפי' לא נתן דמים משמע דס"ל דקרקע נקנ' באג"ק עיין שם וליתא שהרי הרשב"א בחי' לקידושין כתב ג"כ וז"ל מיהו כשפירש לו קני קרקע אג"ק א"נ בעשר שדות קני השאר בחזקה של זו קני דהא במתנה וכו' וכן אמרו רבותינו בעלי התוס' משמו של ר"י הזקן עיין שם וכן כתב רבי' ירוחם נתיב י"א ח"א עיין שם והרי התוס' והרשב"א ור' ירוחם ס"ל דאין קרקע נקנה אג"ק והכא קנה מדין חזקה שהחזיק באחד מהם כאלו החזיק בכולן אלא דבסתמ' לא גמר והקנה עד שיתן דמים אבל כשפירש קנה בחזקה ולכאורה נראה דהרשב"א ור' ירוחם ס"ל דבמתנה אם החזיק באחד מהם קנה הכל אבל הרא"ש שכ' בפ' ח"ה דמתנה נראה דהוי כמו מכר ולא נתן דמים כולן ע"ש נראה דס"ל דלא קנה בחזקה אלא דבמכר אהני חזקה כשנותן דמי כולן אבל כשלא נתן דמי כולן

יו"ד דין ז' קרקע כל שהו וכו' בפ"ק דקידושין להוכיח דלא בעי' צבורין מדתנן קרקע כל שהו וכו' א"א בעי צבורין כל שהו למאי חזי ודחי' כגון שנעץ בה מחט ותלה בה מרגליתא וכ' מהראנ"ח הביאו הכנה"ג לכאו' נר' דהא דבעי למימר דאי לא בעי' צבורין קרק' כל שהו סגי היינו משום דלא ס"ד כגון שנעץ בה מחט וכו' אבל למאי דמסיק דלא בעי' צבורין א"ל דמ"מ בעי' קרקע הראוי לצבור עליו אף מטלטלין ומתני' דקתני כל שהו היינו לתלות בו מחט וכו' ע"ש וה' לחם שלמה סי' ך' כתב דאין צריך דהא אמרי' ת"ש דלא בעינן צבורין ממעשה דמרוני א' דלקח בית סלע וכו' א"א בעי' צבורין ב' סלע למאי חזי וכו' הרי בהדיא דאי לא בעי צבורין ניחא דאע"ג דמוקי מתני' בנעץ בו מחט אלא בעי' מקו' לצבור המטלטלי' ע"ש ולא דק דה"נ למאי דמוכח ממעשה דמרוני דלא בעי' צבורין ליכא מקום לצבור לא בעי' ומתני' דקרקע כל שהוא וכולי לאו בנעץ בו מחט מיירי אבל למאי דדחי' דבית סלע ק' כסלע והא דלא בעי' צבורין פשיט"ל מדרב הונא דנקנה השטר אגב קרקע אימא דבעי' מקום הראוי לצבור בו המטלטלי' ובית סלע דקש' כסלע וכן ממתני' דקרקע כל שהוא וכולי בנעץ מחט איירי מיהו מדאמר ת"ש מעשה דר"ג וכו' ומקומו מושכר לו ש"מ בעי' צבורין בה ופי' בשיטה מדאיצטריך ר"ג להשכיר מקום המעשר דאי לא בעי' צבורין בשכירות קרקע כל שהוא סגי עיין שם וא"א דבעי' מקום הראוי