ערך השולחן חושן משפט חלק ג קפו

מבואר בדברי הלח"מ שם וכ"כ הרמ"ה בפ' מי שמת סימן פ"ג וז"ל ושמעי' נמי דמכירת שטרות שט"ח וכולי מדרבנן בעלמא הוא דאי מדאורייתא כי חזר המוכר או היורש ומחלו אמאי מחול וכו' וכי תימא ואי מדאורייתא לא קני לה אמאי איצטריך קרא למעוטי שטרות מאונאה כי איצטריך קרא למעוטי בשטר פקדון דכיון דפקדון כל היכא דאיתיה ברשות דמריה קאי ומצי מקני ליה לגופיה קנין גמור כי מזבין ליה לשטרא נמי וכתב ליה קני לך וכל זכות דאית בה קני ליה לשטרא ולממונא דכתיב ביה כל היכא דאיתיה קנין גמור ושוב אין המוכר יכול למחול והוא דקני אגב ארעא דקני ליה לשטרא וקני להו למטלטלין כל היכא דאיתיה א"נ דקנו מניה והוי ההוא פקדון מידי דלאו מטבע וכו' עכ"ל הרי דס"ל דקנין אגב וקנין סודר הוו דאורייתא ושטר פקדון אפילו מטבע נקנה באגב מדאורייתא ואין המוכר יכול למחול או אם אינו מטבע נקנה בק"ס מדאורייתא ואין המוכר יכול למחול אבל שטר חוב דאין החוב נקנה אג"ק ולא בק"ס אם כן השטר דמילי נינהו לא נקנה מדרבנן ולכך המוכר יכול למחול והרמב"ם לא כ' אלא המקנה שט"ח אגב קרקע דיכול למחול אבל המוכר שטר פקדון אגב קרקע אה"נ דאינו יכול למחול כדברי הרמ"ה וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין דכ"ו שכן דעת רבו דקנין אגב מדאורייתא עיין שם וה' כנה"ג הגב"י אות ד' נסתפק אם היה לו מטלטלין ברשות המקבל והקנה אותם לו אגב קרקע מי נימא דגלי דעתיה הנותן דלא ליקני אלא אגב קרקע כדאמרי' בפ"ק דמציעא גבי ראה את המציאה ונפל לו עליה דכיון דנפל לו עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני ולמ"ד דלא קי"ל כההוא שינויא לא מבע"ל ויש לחלק דהתם גבי מציאה גלי דעתיה דנופל עליה שלא רצה שיקנו לו ד' אמות שלו אבל בנותן מתנה שהנותן אינו רוצה שיקנה להמקבל ד' אמות שלו מנ"ל שגילוי דעת הנותן יחוב למקבל שלא יקנה לו חצרו ע"ש ולא ראה מ"ש הטור בסימן קצ"ז בשם הרמ"ה דאם הוא ברשות הלוקח ולא קבל עליו המוכר שמכר לו סתם אלא א"ל משוך וקני גלי דעתיה דלא ניח"ל דליקני ליה רשות ללוקח ודברי הרמ"ה הם בפ' השותפין סי' כ"ה עיין שם הרי דס"ל דמהני גילוי דעת המוכר לחוב ללוקח שלא יקנה לו חצרו והיינו כמ"ד דאפי' בקנין מדאוריית' מהני גילוי דעת דחצרו קונה מדאורייתא והתימא על ה' כנה"ג שכ' דגם למ"ד דלא מהני גילוי דעת אלא בקנין דרבנן נסתפק כן משום דקנין אגב מדרבנן ע"ש דאפילו בקנין אגב דרבנן כיון דקנין חצר דאוריית'

ולכאור' נראה דהיינו כמ"ד דאפי' בקנין דאורייתא מהני גילוי דעת דחצרו קונה מדאורייתא אבל בסי' רס"ח כ' מרן הב"י דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דלא קי"ל דהך שינויא כדעת הרא"ה דאפי' בקנין דרבנן לא מהני גילוי דעת וכן דעת הטור שם שכתב בד"א בסימטא וכו' ולפיכך ראה המציאה בר"ה ונפל לו עליה לקנותה לא קנאו עד שיגיע לידו ואם קדם אחר והגביה קנאה עיין שם משמע דבסימטא קנה ולא מהני גילוי דעת וכן פסק מור"ם שם ואלו הכא בסימן קצ"ז פס' דאפילו בקנין דאורייתא מהני גילוי דעת ואין חצרו קונה לו וא"ל להפך דגילוי דעת הלוקח והמקבל לא מהני דדרכו לפרש יותר לפי שבכל דבר מסופ' יד הלוקח על התחתונה מה שאין כן הנותן והמוכר וכי האי גוונא כ' הר"ן גבי דלא דייקינן לישנא יתירא אלא בנותן דאין צריך לפרש דנכסי בחזקתו הם מה שאין כן במקבל הביאו מרן הב"י בסימן רמ"ח עיין שם והכא נמי אם הזוכה עשה קנין אחר לא אמרינן גלי דעתיה אך קשה על מרן שפ' בסימן קצ"ח סי"ב אף על גב דמסירה קונה בר"ה ואין צריך שימסור לו מיד ליד אם התחיל למשוך גילה דעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו אלא במשיכה ואם לא עשה משיכה כדינה מר"ה לסימטא לא קנה והם דברי הרשב"א בשם מהר"י ן' מיגש הובא בבית יוסף עיין שם והוא אזיל לטעמיה דסבירא ליה דקיימא לן כההוא שינויא כמבואר בסימן רס"ח בב"י אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם דלא קיימ' כהך שינויא אמאי מהני הכא גילוי דעת הלוקח ואפשר לומר דדוקא התם לא מהני גילוי דעת משום דבנפילה לא קנה כלל ולא אמרינן שטעה בדבר שאינו קנין כלל אבל גבי משיכה דקונה אמרינן דלא רצה לקנות במסירה אלא במשיכה ואם כן נראה דגם הטור בסי' קצ"ז שכ' דאם הוא ברשות הלוקח ואמר לו המוכר משוך וקני גיל' דעתו דלא רצה להקנות לו רשות לוקח האי טעמ' משום דמשיכ' קנין היא ואע"ג דחצירו קונה לו מדאורי' אמרי' דלא רצה להקנות לו אלא במשיכה דהיא קנין דרבנן אע"ג דהוי קנין דרבנן ואין חי' בין גילוי דעת הנותן למקבל וא"כ אפי' למאן דאמר דלא קיימא לן כהך שינויא נראה דאם היו לו מטלטלין ברשות המקבל והקנה אותם לו אגב קרקע לכולי עלמא אמרינן דלא רצה להקנות לו חצרו אלא אגב קרקע ודלא כהר' כנסת הגדולה ושוב נדפס ספר מעין גנים לרב אד"א וראיתי לו בסימן קצ"ח שתי' כן בדע' מרן ותירץ עוד דבמקח וממכר מהני גילוי דעת דאמרי' שהלוקח לא רצה לקנות ומשהה הקנין כדי שיכול לחזור בו אבל מציאה למה ישהה קניינו שלא יקנה בד"א ע"ש ונראה דמתנה דינה כמכר דאם המקבל משך אמרינן דלא רצה להקנות במסירה מיד דשונא מתנות הוא ומשהה הקנין והריב"ש סימן שמ"ה כתב וז"ל ול"ד נמי למאי דאמרינן בפר' קמא דמציעא גבי ראה את המציאה ונפל לו עליה ש"ה דכיון דנפל לו עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני דהתם הוא דאין ארבע אמות קונות לו שלא מדעתו ואם היה דעתו שיקנה מדין ארבע אמות לא היה צריך לנפילה שכב' קנה בד"א וכו' אבל במי שמקנה בשני קנינים אף ע"פ שאין ארבע אמות מועיל קנה מדין האחר ולא אמרי' לא גמר להקנותו אלא בשניהם וכו' אלא אמרינן דליפות כחו כ' כן וכו' עיין שם ומהר"י ן' מיגש בתשו' סימן ק"ו כת' דה"ט כיון שגלה דעתו דלא ניחא ליה דליקני ליה ארבע אמות אם כן הני ארבע אמות לאו חצרו כלל אבל אם היתה המציאה בחצרו ונפל עליה לא אמרינן כיון שנפל עליה גלי דעתיה דלא ניחא ליה דתקנה לו וכן אם מחל חוב בקנין גרוע לא אמרינן הואיל וכוון למחול בקנין ובביטול הקנין נתבטלה המתנה עיין שם וכן כ' מהראנ"ח סי' ע"ז הביאו הרב כנסת הגדולה בסימן רמ"א הגהו' ב"י אות ל"ה דאם מחל חוב בקנין או שנתן דבר מעו' המופקדים ביד המקבל בקנין לא אמרינן דלא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין קונה במעות עיין שם וכן ראיתי למהרשד"ם סימן שי"א שכתב דמתנה בשטר בקנין גמו' כל נכסיה מטלטלין וכסף וזהב ומעות שכ' ואין לערער על המתנה מהא דקיימא לן דמטלטלין אינן נקנים בשטר ומעות אין נקנים בחליפין וכולי דמתנה זו אינה צריכה שום דבר וכו' כיון שהכל היה בידו ברשותו וכולי עש"ב הרי דסבי"ל כיון שהעדים מעידים שמסר הכל ביד המקב' המתנה אפילו היא בקנין דלא מהני למעות לא אמרינן דלא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין במעות וה"נ אם