ערך השולחן חושן משפט חלק ג קפד

נשרפו מעותיך בעלייה כיון דאין המעות קונות לו ואי לאו תי' ריב"ן היינו יכולין לומר דלא חיישי' להכי משום דלא שכיח שיאחר המשיכה לאחר נתינת המעות כיון דאין המעות קונות עיין שם משמע דאם המעות קונות חיישי' שיאחר המשיכה ולכך חיישי' שמא יאמר לו נשרפו חטיך ואם כן אם יתקנו שיהא אחריות על המוכר כ"ש שיאחר הלוקח המשיכה וחיישי' לפסידא דמוכר אבל לתי' ריב"ן ק' וראב"ן בפ' הזהב דצ"ה ע"ד כתב וז"ל וא"ת גבי חליפין נמי כשמחליף חטים בשעורים ומשך בעל השעורי' את החטים ליתקנו נמי דלא ליקנו שמא יאמר לו נשרפו שעוריך בעלייה תריץ ס"ס מה תועיל לו התקנה הרי יאמר נשרפו חטיך ואם טרחתי להציל שעורים שלי דל"ד למעות יטול בידו ויצא ואינו יכול לומר נשרפו דבלא טורח מצי להציל בפעם א' אבל פירות ל"מ וא"ת דליתקנו שיהא קונה החטים שמשך כדי שיצילם והשעורים נמי יהיו ברשותו עד שימשכם בעל החטים כדי שיצילם בעל השעורים תריץ תקנה לזה והפסד לזה לא יפה לתקן דשמא בעוד שהיה עוס' להציל א"ז היה נשרף זה דל"ד למעו' ופירו' של מעו' אין טורח להציל שעם הצלת הפירו' יכול להציל מעו' דאיכ' תקנה לבעל המעות בלא הפסד בעל הפירות ואם לא הציל פושע הוא וחייב עכ"ל הרי דראב"ן ק"ל בחליפין חטים בשעורי' דליתקנו שיהא קונה החטים שמשך והשעורי' נמי יהיו ברשותו עד שימשכם בעל החטים כדי שיצלם בעל השעורי' ותי' דאין לתקן תקנ' לזה והפסד לזה דשמא בעוד שהוא מציל א"ז נשרף זה ונר' דבקנין מעות לא ק"ל דליתקנו שיהו המטלטלין ברשות המוכר כדי שיצילם דאין לו הפסד דאין טורח להציל המעות דא"ל כתי' ה' צמח צדק דכיון דמעות קונות והמטלטלי' קנה הלוקח ואם יתקנו שיהיו ברשות המוכר לאחריות אחר משיכת הלוקח תקנה לזה והפסד לזה לא תקנו שיפסי' המוכר אבל בקנין חליפין ק"ל שיתקנו שיהא קונה החטים שמשך והשעורים נמי יהיו ברשותו כיון שלא משכם בעל החטים

ז' הג"ה וכן אם התנה בהדיא דהמעות יקנו קנה כ"כ מרן הב"י כדאמרי' קרקע דאי אמר אי בעינא בכספא אקני קנה והד"מ כתב דל"ד דהתם אינו תקנת חכמים שלא יקנה בכסף רק שהוא מקום שנוהגים לכתוב שטר ולכך מהני תנאי אבל הכא דתקנת חכמים אימא לא פלוג בתקנתם וכן הסכים הפרישה בסי' ר"א והביא ראיה ממ"ש הר"ן והביאו הב"י סימן קצ"ד דאם א"ל יקנה במסירה היכא דבעי משיכה או לקנות במשיכ' בר"ה לא קנ' דל"ד לאומר אי בעי בכספא וכו' ע"ש ולאו ראיה היא דהתם בדבר שאינו קנין לא מהני תנאי אבל המעות דקנו מדאוריית' וחכמים שתקנו שלא יקנה מהני תנאי וכן כתב המח"א בה' קנין מעות סי' ב' ע"ש ואם כן לר"ל דמשיכה מדאורייתא ולא המעות לא מהני תנאי ובש"מ למציעא דמ"ז ע"ב כתב וז"ל רשב"ל אומר משיכ' מפורשת מה"ת וא"ת מנ"מ אי הוי מה"ת או מתקנת חכמים ס"ס לא קנו מעות אלא משיכה וי"ל דנ"מ לענין מילתא דלא שכיחא דלא גזרו רבנן וכולי ואי משיכה מן התור' אם כן במילתא דלא שכיחא נמי לא קנו מעות א"נ נ"מ לענין מעילה וכו' תו' חיצוניות עיין שם ולדברי מרן הב"י נ"מ לר"י דאע"ג דתקנו חכמים שלא יקנו מעות אם התנו בהדיא שיקנו המעות יקנה אבל לר"ל דמשיכה מה"ת ולא מעות לא מהני תנאי והרב הלכות יום טוב דל"ב ע"ד הביא ראייה מדאמרינן בפ"ב דבכורות גבי הלוקח גרוטאות וכו' וא"א מעות קונות משיכה ל"ל הב"ע שקבל עליו לדון בדיני ישראל וכו' אלמא אע"ג דאין דינו של גוי רק בכסף אם רצה שיהא דינו כישראל דקונה במשיכה ש"ד וה"נ בישראל אף שעקרו חכמים קנין מעו' לגבי כל ישראל מ"מ כשהתנה בהדיא שיהא דינו כדין יתומים והקדש דקי"ל דאוקמוה אדין תורה דקוני' ומקני' בכסף ש"ד והרב שם הביא מה שהק' המח"א על הראשוני' שכ' דהרוצה למכור בהמה לנוי כדי לפוטרה מן הבכור' יקח ממנו במעות וג"כ ימשוך אותה הגוי לרשותו דל"ל הא כשיתנה עם הגוי שיקנה במשיכה או בדמים סגי כדאמר גבי הלוקח גרוטאות מהגוי ותי' דה"ד כל זמן שלא חזר בו הגוי שסבר וקבל קנין הישראל אין ישראל יכול לבטל הקנין אבל אם הגוי בעצמו חזר בו ורוצה לבטל המקח מטעם דלא קנה קנין הגוי יכול לחזור דרה שקבל לדון בדיני ישראל דבור בעלמא הוא בלא קנין ולמה לא יוכל לחזור דאתי דבור ומבטל דבור ולא מהני קבלתו אלא לענין שאין הישראל יוכל לחזור אם הגוי לא חזר עש"ב ולכאורה נראה דה"ה ישראל עם הישראל שהתנו שיקנו במעות בדבור בעלמא בלא קנין יכולי' לחזור דאתי דבור ומבטל דבור אבל הא ליתא שהרי מרן הב"י למד כן מדאמרינן גבי קרקע דאם אמר אי בעינא בכספא אקני קנה כדאיתא בסימן ק"ץ והתם אם התנה הלוקח אם ארצה אקנה בכסף ונתן הכסף על תנאי זה אין המוכר יכול לחזור ואם התנה המוכר אין הלוקח יכול לחזור וה"נ אם התנה שיקנה בכסף בלא משיכה אין יכול לחזור ואם כן אם התנה ישראל עם הגוי שיקנה בקנין ישראל אמאי הגוי יכול לחזור וכן ק' על הטור י"ד סי' קל"ב שכ' וז"ל ישראל שמכר יינו לגוי צריך ליזהר שלא יאסר בעודו ברשותו כיצד יעשה יקח ממנו המעות קודם שימכור לו היין ויתנה עמו שיתנם לו במתנה אף אם לא יתן לו היין דאל"ה לא נקנו לו שאין מעות קונות בגוי וכולי וכן כתבו התוס' בע"ז דע"א ועיין שם תי' אחרים ואמאי הא סגי להתנות הגוי שיקנה במעות כדין ישראל והתו' ריש קידושין בד"ה ואשה וכו' הוכיחו דגוי קונה בחליפי' מדאמרי' גבי ע"ע הנמכר לגוי מכסף מקנתו בכסף נקנ' ואינו נקנה בחליפין ש"מ דשאר דברים נקנים בחליפין לנכרי עיין שם וא"א אימא דשאר דברי' אין נקני' בחליפין לגוי אלא דאם התנה בהדיא שיקנו בחליפין בדיני ישראל קנה ואשמעי' קרא דאין ע"ע נקנה בחליפין אפי' התנה בהדיא ואי אמרינן דישראל עם ישראל לא מהני תנאי לקנות במעות ניחא דגבי יין נסך לא מהני תנאי עם הגוי לקנות במעות דדוקא למ"ד דגוי קונה במעות ולא במשיכה מהני תנאי לדון בדיני ישראל לקנות במשיכה אבל למ"ד דגוי קונה במשיכה ולא במעות לא מהני תנאי לדון בדיני ישראל לקנות במעות כיון שעקרו חכמים קנין מעות לגבי ישראל אבל לגבי קני סודר דמהני בישראל ק' אמאי (א"ה עכ"מ) ואח"ך מצאתי וה' קרית מלך רב וכולי) וה' קרית מלך רב ח"ב בספ"א מה' זכיה הק' בשם הרב אביו דא"כ מאי פריך בע"ז דס"ג וכי אמר בטלה זה מאי הוי הא מחסרא משיכה וכולי אמאי לא מוקי לה בדפירש ותי' דעיקר הקו' אינה אלא אליבא דר"ל אבל לר"י דלענין אתנן אזלי' בתר קנין מעות דאורייתא ולר"ל דמעות אינם קונות מדאוריתא אלא במשיכה אפי' פירש לא מהני כיון דאינו קנין עיין שם וליתא שהרי כ' התוס' שם דמשני בזונה גויה לרשב"ל דאמר לעמיתך במשיכה הא לגוי בכסף דאלו לר"י אית ליה דגוי במשיכה ומשום דר"ח דס"ל כר"י משני ואבע"א וכו' עיין שם וא"כ אכתי ק' אמאי דחקי' אליבא דר"י לאוקומה בדקאי בחצרה ושויה ניהלה אפותיקי בתנאי