ערך השולחן חושן משפט חלק ג קפג

אות י"ב דנקנים בדרכים שהקרקע נקנה בהם בשם האחרונים עיי"ש

ג' ד"ת מעות קונות וכו' כ' בספר א"ז למציעא ד' מ"ז וז"ל ק' ליה לר"י מתנת מטלטלי דליכא מעות במה יקנה תירצו בתוספות דר"י מודה במתנ' כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן תירץ דאף מתנה אינה נקנית מן התורה אלא בחליפין או באגב וכו' ע"ש ומהריט"א בספר קהלת יעקב סימן ק"ע הביא מה שכ' התוספות בע"ז דף ע"א בד"ה פרדשני וכולי דבמציאה ומתנה דליכא מעות לכולי עלמא קנה במשיכה או בהגבהה וכן כתבו התוספות בבכורות דף י"ג בד"ה מיד עמיתך וכו' דר"י מודה במציאה והפקר ובודאי דכל שכן מתנה דעדיפא דאיכא דעת אחרת מקנה אותו ולדעת הרמב"ן דלר"י אפילו במתנה משיכה אינה קונה מדאורייתא נר' דכל שכן במציאה והפקר דליכא דעת אחרת מקנ' ונדח' שם דמה יענה לקושית התוספות דבכורות עי"ש באורך ולי אפשר דהרמב"ן מודה ממציאה והפקר דקנה במשיכה משום דא"א בקנין אחר אבל במתנה דאפ' לקנו' בחליפין או באגב דהוו דאורייתא לא קנה במשיכה והתוס' בקי' דף כ"ה בד"ה בהמה וכו' כתבו לדעת רש"י דאינ' קונה בהמה גסה במשיכה ה"ד במקח וממכר דאפשר לקנות במסירה אבל במציאה ונכסי הגר דלא אפשר במסירה קנה במשיכה ומהרימ"ט בחיד' שם הקשה דאם כן מאי פריך פילי לר"ש במה יקנה אימא כיון דא"א בהגבהה קונה במשיכה ותירץ דמקח וממכר בעי זכייה גמורה להוציאו מרשות הראשון אבל במציאה ונכסי הגר סגי בקנין גרוע כדאשכחן בפר' המניח דהגבהה פחות מג' קונה בהפקר ובשאר קניות בעי שלשה כדכתבו התוספות שם ובסוף מציעא איכא מאן דאמר דהבטה גרידא קונ' בהפק' עיין שם ועוד דבמציאה ונכסי הגר ליכא ענין אחר אבל במשא ומתן דאפשר בקנין חליפין או בשכירות מקום לא תקנו עש"ב והכא נמי אפשר לומר לדעת הרמב"ן דמשיכ' אינה קונה מדאורייתא במתנה דהוי כמשא ומתן דמוציאו מרשות הראשון וגם אפשר בקנין חליפין או באגב או בשכירות מקום אבל במציאה והפקר מודה דקנה במשיכה מדאורייתא אפילו קנין גריע כיון דלא מוציאו מרשות א' וא"א נמי בקנין אחר ולדעת התוספות דר"י מודה במתנ' דקונה במשיכה כיון דליכא מעות הא דלא אמרינן דפילי לר"ש קונה במשיכה כיון דלא אפשר בהגבהה עיין שם בעצמות יוסף ומהרש"א

ד' ד"ת מעות קונות וכו' רש"י פ' הזהב דמ"ח כ' דנ"מ לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לר"י הוו קידושין דמדאורייתא קניה ודידיה הוא ולר"ל לא הוו קידושין עיין שם ובפרק קמא דפסחי' ד' ז' גבי המקדש מש"ש ולמעלה אפי' בחיטי דקורדינ' אין חוששין לקידושיו ופי' רש"י מש"ש ולמעלה מתחילת שש דאיסורא דרבנן הוא משמע דאפי' בתרתי דרבנן דהיינו חמץ דרבנן ושעות דרבנן אין חוששין לקידושין עיין שם וה' בני יעקב בתשו' סימן פ' כ' דהא ודאי רש"י ס"ל דעקרו בתקנתן דבר תורה ומ"ש דאם קידש בו מקודש' היינו דס"ל כמ"ש התוס' בפ' המפקיד דמ"ג דלר"י דאית ליה דבר תורה מעות קונות לא הפקיעו חכמים כח שיש לו להמוכר במעות שיכול להשתמש בהן כיון דקונות מן התורה והוי שואל עלייהו ולא מצי אמר נשרפו מעותיך בעלייה ולא תקנו משיכה אלא כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה אבל לר"ל ודאי כיון דמעות אינם קונות אסור להשתמש בהם ולא הוי שואל עלייהו עיין שם ואם כן לר"י כיון דיכול להשתמש בהם הא ודאי דאם קידש בהם אשה מקודשת כיון דמלוה להוצאה ניתנה שלו הם משא"כ לר"ל דסובר דמעות אינם קונות מה"ת ואסור להשתמש בהם לכך אם קידש בהם אשה אינה מקודשת דהוי מקדש בגזל ומ"ש רש"י בחמץ דרבנן אפילו בשעות דרבנן אינה מקודשת ה"ט כיון דאין האשה יכולה להשתמש בהם ואנן בעי' שיתן לה דבר שיהא שו"פ ותהא יכולה ליהנות בפרוטה ההיא וכיון שהיא אינה יכולה ליהנו' בהם אינה מקודשת משא"כ הכא דקידשה במעו' הלואה ויכולה ליהנו' מהם עיין שם ומלשון רש"י שכ' דמדאוריית' קניה ודידיה הוא לא משמע כן ובפ' השוכר את הפועל דס"ג אמרינן בא עליה ואחר כך נתן לה אתננה אסור ומוקי לה דא"ל התבעלי בטלה זה ופריך וכי אמר לה בטלה זה מאי הוי הא מחסר משיכה ומוקי לה בזונה נכרית דלא קניא במשיכה ופירש"י נכרי לאו בר משיכה הוא דכי כתיבה משיכה בישראל כתיבה או קנה מיד עמיתך עיין שם בתוס' משמע דלר"י דדבר תורה מעות קינות ניחא וז"ל הרמב"ם בספ"ט מהלכות תרומות יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אף על פי שעדיין לא משך הלוקח הר"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות ואם מכר ישראל פרתו לכהן אע"פ שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך ע"ש וכתב ה' בני יעקב בתשו' סי' פ' דקפ"ב ע"ב דהרמב"ם ס"ל דבמקו' איסור' דאוריית' ספוקי מספק"ל אי עקרו בתקנתם דבר תורה או לא ולכך כת' דלא יאכילנה תרומה כיון שהמעות קונו' מן התור' ואפשר שבמקו' איסור' דאוריי' לא תקנו ומפני שהדבר ספיקא בידו כתב גם כן שאם מכר ישראל לכהן דלא תאכל כיון דמדרבנן אינו קנין כספו עיין שם

ה' דין ב' הגבהה וכו' כתבו התוספות בקידושין ד' כ"ו בד"ה אי נמי וכולי בשם הר"מ דנקט חבילי זמורות שהם מאכל לפילי ומגביה לפילי חבילי זמורות למעלה והוא קופץ ומגביה עצמו למעלה מן הארץ ואוכלים ואין לתמוה אי חשיבה הגבהה בכך דכה"ג אשכחן בפ' שלוח הקן כי היכי דליגביה וליקנינהו, ע"ש וכתב הרמב"ן בחי' וזה נוח יותר מפירש"י שהעמיד ע"ג מקום גבוה לא הוי הגבהה דהמונח בקרקע כקרקע הוא חשוב וכן כתב הריטב"א בחי' לשם

ו' דין ה' יתמהמה המוכר וכו' כתב ה' צמח צדק סי' ל"א וז"ל וא"ל למה הפקיעו חכמים קנין מעות דאוריית' לא הי"ל לתקן אלא שכל זמן שלא משך הלוקח יהא באחריות המוכר שלא יאמר נשרפו כו' אבל מעות קונות ואין יכולים לחזור ותי' דא"כ הלוקח לא יעשה משיכה כיון שהוא באחריות המוכר לכך תיקנו שלא יהיו מעות קונות דע"כ הלוקח חושש שמא יחזור בו המוכר וימהר לעשות משיכה עיין שם ואכתי ק' שהרי כתבו התו' בקידושין דכ"ח בד"ה שמא וכו' וא"ת אמאי עקרו קנין מעות וכולי הו"ל לתקן שיקנו המעות עם המשיכה וכו' וי"ל דשמא לפעמים הלוקח מושך החטים ואם לא קנה במשיכה לחודא יאמר למוכר נשרפו חטיך וכו' עיין שם וא"א אכתי הי"ל לתקן שיקנו המעות עם המשיכה ואם נתן מעות ולא משך הרי באחריות המוכר ואם משך ולא נתן מעות יהא באחריות הלוקח שלא יאמר למוכר נשרפו וכולי אבל התוס' בעירובין ס"פ חלון תי' בשם ר"י דמשום תקנת השוק עשו כן שלא להצריך תרתי משיכה ומעות וכתב עוד על דברי ריב"ן וז"ל וא"ת אם כן כשנתן הלוקח מעות ולא משך יאמר לו המוכר נמי