ערך השולחן חושן משפט חלק ג קפא

ונ"מ לדברים שהעמידו על דין דאורייתא דקנה בכסף כמבואר בסימן קצ"ח וסי' קצ"ט ע"ש ובני ה' מהר"ט נר"ו א"ל שא מה' מתני' דמציעא בפ' השואל המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה וכו' וכתב רש"י וז"ל להכי נקט המחליף ולא אמר המוכר פרתו וילדה דאלו מוכר במעות לא קנה לוקח עד דמשיך וכיון דמשך מידע ידיע אי ילדה כבר וכולי וכן המוכר שפחתו דקי"ל עבד כנעני נקנה בכסף וכשנתן לו מעות נקנית לו השפחה ואפילו היא בבית הבעלים ואין ידוע וכולי וכן כתבו התוספות שם בד"ה ר"מ וכולי עיין שם הרי בהדיא דלא עקרו קנין מעות בעבד ואין צריך משיכה במטלט' והמ"מ בפ"ך מה' מכירה הביא רש"י על דברי הרמב"ם וז"ל הרמב"ם ברפ"ה מה' עבדים עבד כנעני נקנה בה' דברים וכו' נקנה בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה עכ"ל וביבמות דל"א אמרי' והא עבדא דאיכא מאן דקני בכספא ואיכא מאן דקני בשטר וכו' עיין שם ברש"י משמע דעבד נקנה בכסף בלא שטר ואע"ג דהו"מ למיפרך דנקנה במשיכה או בשטר מ"מ שמע דאפילו אחר שתקנו משיכה נקנה בכסף וכן מוכח בפ"ק דקידושין דאמרי' גבי ההיא אמתא דפריטי אין כאן משכון אין כאן דאם א מעות נקנית כמ"ש רש"י שם וה' פני יהושע בחי' לקידושין תי' דודאי לר"י נמי קנין שיכה חשוב וסברא הוא שיקנה בכל מקום תדע דאל"כ כל המטלטלין במציאה ובמתנה ובנכסי הגר במאי קונה אע"כ במשיכה אלא דמטלטלי במשיכה במו"מ גזירת הכת דכתיב לעמיתך ודרשי' בבכורות לעמיתך בחדא דה"ד בכסף ולא במשיכה אבל עבדים דהוו כקרקע ואינם בכלל תמכרו ממכר לעמיתך דאדרב' ממעטי' עבדים מאונאה מהנך קרא אם כן הדרי' סברא דכי היכי דקונה משיכה במתנה ה"ה במו"מ דעבדים עיין שם ומ"ש ומציאה ומתנה נקנו במשיכה לכ"ע מדאוריי' כ"כ התוספות בע"ז דף ע"א בד"ה פרדשני וכו' ובס' א"ז למציעא דף מ"ז כ' וז"ל ק"ל לר"י מתנת מטלטלי דליכא מעות במה יקנו תי' בתוס' דר"י מודה במתנ' כיון דליכא מעות דקונה במשיכה אבל הרמב"ן תי' דאף מתנה אינה נקנית מן התורה אלא בחליפין או באגב וכו' עיין שם וכבר הביא דבריה' מהריט"א בס' קהלת יעקב סימן ק"ע וכתב דלהרמב"ן דמשיכה אינה קונה לר"י אפילו במתנה מדאורייתא נראה דכ"ש במציאה אה דליכא דעת אחרת מקנה ונדחק דמה יענה לקו' התוספות דבכורות עיין שם ואם כן ק' לדידיה אמאי קונה בעבדים כיון דלא מהני קנין משיכה בכל מקום מיהו אינו מוכרח דא"ל דהרמב"ן מודה במציאה והפקר דנקני' במשיכה משום דא"א בקנין אחר ודוקא במתנה דאפשר לקנות בחליפין או באגב לא קנה במשיכה כמ"ש בסי' קצ"ח עיין שם ואם כן א"ל דעבדים אע"ג דאפשר בקנין כסף ושטר וחזקה וחליפין נקנים נמי במשיכ' דדוקא מטלטלי' נתמעטו מיהו נר' דר' אמי התם ס"ל כר"ל דמשיכה קונה מדאוריית' כמ"ש התוספות בקמא דע"ט בד"ה תקנו וכו' דר' אמי דאמר המשאיל קרדום של הקדש לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחיל' משמע דסברא דקנה מדאורייתא דאי מדרבנן ומעל משום דמדרבנן אין יכול לחזור כמו נתנה לבלן דפ' הזהב א"כ הוי חומרא דאת לידי קולא דחבירו מותר לבקע בו לכתחי' עיין שם משמע דס"ל כר"ל דמשיכה מדאורייתא ולכך בשאלה נמי אינו יכול לחזור מדאורייתא ואם כן לא עקרו קנין מעות בעבדים אלא דמשיכה נמי קונה מדאורייתא מיהו אפשר דבמכר ס"ל כר"י ודוקא במתנה כיון דליכא מעות קונה במשיכה מדאורייתא ושאלה הוי כמתנה

ב' עבד כנעני דינו כקרקע וכו' בפרק קמא דקידושין פרכי' אי שדה אחוזה חוזרת לבעל לים ביובל אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל ת"ל לעולם בהם תעבודו וכו' וכ' מהריט"א בס' קהלת יעקב דפ"ח ע"ד וז"ל כיון דקיימא לן דיש קנין הגוף לגוי אם קנה ישראל אחר מהגוי פשיטא דאינו חוזר לבעליו הא' ביובל כיון שבא מכח הגוי דהגוי לא היה מחזיר לבעליו ביובל דיוצא ביובל בישראל כתיב וא"כ ישראל שלקח מהגוי קנה קנין גמור כדין הגוי עצמו ואינו חיזר ביובל והכא נמי ישרא' שקנה עבד מגוי פשיטא דאינו חוזר לו ביובל ולא צריך קרא לזה דהא בקרקע נמי דינא הכי וכולי עש"ב ונ"ל ראייה ממ"ש מהריצ"ט ח"מ סי' ל"ח בשם הרדב"ז וז"ל ראובן שיש עליו כתובת אשה וב"ח ומכר קרקע שהיה לו לגוי ואותו גוי מכר הקרק' ההוא לשמעון ועתה באים אשה וב"ח לטרוף הקרקע משמעון וטוען שמעון אני מכח הגוי קאתינ' ואין להם כח עם הגוי לפי שאין דין טרפא בערכותיהם וישראל הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי תשו' הדין עם שמעון דמ"ל לב"ח אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה וכולי לא דמי לההיא דהמרדכי בפ' חזקת בשם ריב"א וכת' הרב בסוף התשוב' לחולק דהתם הנזק הוא בכל יום וכו' עיין שם ותשו' הרדב"ז היא בח"ב ת"ק דהא דלא אמרינן ישראל הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי ליפות כחו ה"ד בהחזיק הגוי שלא כדין אבל בנ"ד שקנה כדין והחזיק בו כדין לא אמרה ריב"א עיין שם וא"כ נר' דהכא נמי דהגוי קנה הקרק' והחזיק בו כדין ישראל שקנה ממנו הרי הוא כגוי ליפות כחו דאינה חוזרת ביובל דמ"ל לבעלים הא' אי לא שתקת מהדרנא שטרא למריה גם הסמ"ע בסי' קנ"ד ס"ק מ"ה כ' דדוקא התם שישראל הלוקח מהגוי בא להזיק לבעל החלונות שהוא מוחזק חלונותיו וזה בא להזיקו לסתום אותם אבל אם ישראל בא להזיק ללוקח בידים ולהפקיע ממונו יש לו דין הגוי עיין שם באורך ואם כן אן אשה וב"ח טורפי' מישרא' שלקח מהגוי והכא נמי ביובל אינו מחזיר לו הקרקע לבעלים הא' דלהפקיע ממונו יש לו דין הגוי ועיין בספר פני משה חלק שני סימן פ"ג: סימן קצ"ז

א' דין א' הגה א"ל לקנות במשיכה ושינה וכו' הטו' כ' בשם הרמ"ה דוקא היכא דשני לגריעת' כגון דבר שקנינו במשיכה ומסירה וא"ל משוך וקני ושני ממשיכה למסירה אבל אם שני לקנין חשוב כגון להגבהה קנה אבל ודאי אי א"ל אל תקני אלא במשיכה לא קנה בקנין אחר אפי' אי עבד הגבהה דעדיפ' מינה כיון דגלי דעתיה דלא בעי דליקני אלא במשיכה וה"ה נמי בשוכר מקומה אינו קונה וכו' וכתב הב"ח דס"ל דמשיכה עדיפ' ממסירה וא"ל מוכר קני במסירה ומשכה קנה דשנה למעליותא והא דנקט הרמ"ה הגבהה וכו' משום וכו' עי' שם באורך וכ"כ הפרישה ע"ש ודברי הרמ"ה הם בפר' הספינה סימן כ"ה וז"ל ואי א"ל לך ומשוך וקני ואזיל איהו ועבד בה אנפא אחרינ' דקל מניה כגון מידי דמיקני בין במשיכה בין במסירה וא"ל לך ומשוך וקני ואזיל איהו והחזיק בה במסירה דגריעא ממשיכה וכו' דגרועי גרעיה לקנייתו לא קני ואי עבד מילתא דעדיפא ממשיכה כגון הגבהה דקני בכ"מ א"נ שכירות מקום קנה מ"ט דעלוי עלייה לקנייתו וכו' הרי דס"ל דמשיכה עדיפא ממסירא