ערך השולחן חושן משפט חלק ג קפ

במכר אלא עם כסף ודוקא בשכירות קנה בו לבדו אלא נראה דסביר"ל דשכירות דינו כמכר ומרן הב"י סוף סי' קצ"ב כתב וז"ל והשוכר מן הגוי לרשב"ם וכולי דטעמא דלא קני בכסף בלא שטר משום דאפילו מישראל חברי' לא קני בזוזי בלא שטר משמע דבמקום שאין כותבי' שט' הקונה קרקע מהגוי קני בכסף לחודיה וכן כתב בהדיא ר' ירוחם וכו' א"כ גבי שכירות כיון דאין רגילות לכתוב עליו שטר קני בכסף לחודיה וכו' עיין שם משמע בהדיא דהא דשכירות קונה בכסף בלא שטר ה"ט משום דאין רגילות לכתוב על השכירות שטר ואם כן במשכונה דכותבין שט' ודאי לא קנה בכסף עד שיכתוב שטר וכי האי גוונא כ' הרב בית דוד סימן קי"א ע"ש ומהרש"ל בפר' ה' דב"ק סימן ל"ב שכתב וז"ל אבל הרא"ש כתב בפרק השותפין אדברי הירושלמי וז"ל ותמיה לי מה תלוי בהקדמת השכירו' דשכירות קרקע נקנה בשטר ובחזקה וזוזי הוא דמסי' בי' ע"כ וצריך פי' לפי' דמסתמא הרא"ש לפ' על הברייתא דפ' השואל כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזק' כך שכירות וכו' וא"ל דה"ק מאחר דקרקע אין נקנה בכסף לבד באתרא דכתבי שטרא הכא נמי גבי שכירות זה אינו בשלמא מכר דמכור לעולם דכותבים שטר ובלא שט' לא ס"ד דלוקח אבל שכירות דלזמן מועט והדרא למריה קמא קניא אפילו בלא שטר וכן הטור וכו' אע"כ הק' מסתמ' הירושלמי שמחל' בין הקדיש ללא הקדיש ואוסר בלא הקדיש שדהו מיירי שהחזי' השוכר בבית או קנה בשטר דאי לא תימא הכי פשיטא שיכול המשכיר להקדיש וכו' אלא איירי בכה"ג שאין יכול לחזור כדפי' ואפילו הכי חל כח הקדש עליה דס"ס הוי ביתו ואם כן מ"ש בהקדים לו שכרו שאינו וכו' עכ"ל הרי דסב"ל דשכירות נקנה בכסף לבד אפילו במקום שכותבין שטר וכן נקנה בשטר ובחז' לבד אפילו לא נתן דמים דאם לא כן בלא הקדים לו שכרו אפילו החזי' בבית או קנה בשטר כיון דצריך ליתן דמים יכול לחזור בו אבל בהקדים שכרו אפילו לא כתב שטר אינו יכול לחזור אלא ודאי בשטר ובחזק' נמי אינו יכול לחזור אפילו לא נתן דמים דשכירות לא הוי כמכר ושוב ראיתי לה' כנסת הגדולה בתשו' ח"ב סימן מ"ח שדקדק כן מדכתב הרמב"ם כמ"ש והרב כנה"ג בסימן קצ"ב או' י"ט הביא דברי מהרש"ל דשכירות קונה בכסף לבדו בלא שטר ולא זכר דברי מרן הב"י בסימן זה ע"ש

ז' שאלה ראובן קנה משמעון חצר א' ע"י סרסור והסרסו' אמר ללוקח שלוי נתן בה עשרה אלפים לקנות כל החצר ולפי ששמעון לא רצה למכור בית הכנסת שבחצר בכלל לא נתרצו זה לזה וראובן נתרצה וקנה החצר חוץ מבה"כ בח' אלפים בק"ס מיד הסרסור וכתבו שטר הקנייה והתנו ביניהם שיפרעו לו המעו' לזמן פ' ואם לא פרע לו לזמן פ' חייב קנס מאתים גרושו' ובטל המכר ואח"ך נודע לשמעון הלוקח שקנה ביותר כפלים מכדי דמיה ושאל ללוי אם אמת שנתן עשרה אלפים וא"ל להד"ם ובזה רצה לבטל המקח שהוא סמך על הסרסור שא"ל שלוי נתן לו ורצה לקנותה בסך הנז' ושמעון השיב שכך דרך התגרים והסרסור להשביח המקח והי"ל לחקור ובודאי לא סמך על זה ועוד טען הלוקח שהקנין היה שלא בפניו ובמכר לכ"ע לא קנה כמבואר בתשו' מהרי"ו ופסקה מור"ם סי' קצ"ה ע"ש בהסמ"ע

תשובה בפ' הגוזל דק"ב תניא הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור וכולי ואר"ש ה"ק הלוקח שדה מחבירו בשם ר"ג אין כופין ר"ג למכור וכולי מכלל דמקנא קני ליה לימא פליגא דבני מערבא דאמרי וכי מי הודיעו לבעל החטים שיקנה חטים לבע"ה וכו' משמע דלמאי דקי"ל כר"י אפי' לקח בשם אחר קנה לוקח זה דלעולם דעת המוכר למי שהמעות שלו כמ"ש הרשב"א והרא"ש בש"מ שם ודברי הרא"ש בתשו' כלל צ"ו סימן ג' כבר עמדו עליהם מהר"ם די בוטון סימן מ"ז והכנה"ג בתשובות ח"א סימן קל"ז והסכימו דגם הרא"ש מפ' מקנה קני הלוקח ולא ר"ג אלא דמינה מוכח דחבירו ששטר המכר בשמו זכה עש"ב וכן כתב הרשב"א והרמ"ה הובאו דבריה' בש"מ דה"ד לגבי המוכר דקנה הלוקח ואין המוכר יכול לחזור אבל אם ערער חבירו ששטר המכר בשמו לומר שהוא שלו זכה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו ואין הלוקח נאמן שלקחו לעצמו אא"כ הודיע לעדים ע"ש וז"ל הגמ"ר בפ' הזהב הביאו מרן הבי' סימן קפ"ד שאל ה' חפני כיון דבעי לקנות מלוקח ראובן דזבן ארעא משמעון על שם לוי ולא הרשהו וכתב שטר על שם לוי וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו מפני שלא הקנה ללוי כלום והשיב דאין יכול לחזור כדמוכח גבי הלוקח שדה מחבירו וכו' דאין שמעון יכול לחזור אע"פ שלא הרשהו ולא עשאו שליח ואם יבא ויאמר כי במעותיו קנה הדין ביניהם עכ"ל ונראה דראייתו מההיא דאין כופין וכו' דמשמע דלר"י דקי"ל כוותיה קנה הלוקח אע"ג דכתב השטר בשם ר"ג ואין המוכר יכול לחזור אבל אם בא לוי ואמר שבמעותיו קנה הדין ביניה' כדברי הרשב"א והרמ"ה וכן כתב ה' פרח מטה אהרן סימן למ"ד עש"ב סימן קצ"ו

א' דין א' עבד כנעני דינו כקרקע וכו' מסתברא דעבד כקרקע דמי לענין מכירה וכי היכי דאמר שמואל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים ה"ה בעבדים דשמואל אכולי מתני' קאי בעל העיטור דק"א ע"ד עיין שם ונראה דה"נ במקום שכותבים שטר על העבדים לא קנה בכסף עד שיכתוב שטר דרב אכולה מתני' קאי וכן כתב התוס' בפ' השואל בד"ה דמי עבד וז"ל ונראה לר"י דמיירי שמכר לו עבד ונתן לו הדמים ולא כ' לו עדיין השטר ואיירי במקו' שכותבין את השטר וכו' וכן כתב הריטב"א ותלמיד הר"ק הובאו בא"ז ע"ש ועיין מ"ש בסימן ק"ץ וכן מבואר בתשובות מרן חא"ה בדיני כתובה סימן ו' כתבתיו בסימן ק"ץ ס"ז עיין שם וכן דקדק בד"מ בדברי הרמב"ם פ"ב מ"ה עבדים שכ' עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר או בחזקה דאשמעינן דבמקום שכותבין שטר לא קנה בלא שטר וכן לא קנה בשטר עד שיתן דמים אבל בחזקה לבד קנה כמו בקרקע עיין שם ומהריט"א בס' קהלת יעקב דף נ"ד צדד לומר דבעבדים שתקנו משיכה עקרו קנין מעות דאורייתא כמו מטלטלים ומתני' דקתני נקנה בכסף וכולי ר"ל בכסף עם שטר או עם חזקה ואע"ג דבלי כסף קונה בשטר קתני בכסף דנקנה מדין תורה שלא טעה דעבד אינו נקנה בכסף אפילו מדאורייתא ונ"מ לכהן שמכר עבדו ולקח המעות דאפי' לא משך הלוקח אסור להאכילו תרומה כיון דמעות קונות מדאורייתא עיין שם וליתא דהא אמתני' דנכסי' שאין להם אחריות אין נקנים אלא במשיכה אמרי' ולר"י דאמר ד"ת מעות קונות מא"ל תנא תקנתא דרבנן קתני עיין שם ואמאי גבי עבד קתני דין דאורייתא וגבי מטלטלים לא תנא דין דאורייתא דנקנים בכסף שלא נטעה דמטלטלים אין נקנים בכסף אפילו מדאורייתא