ערך השולחן חושן משפט חלק ג קעח

בתשובות ח"ב סי' מ"ח על מי שכתב לחבירו שטר מתנה בערכאות של גוים והחזיק המקבל המתנה ג' שנים דאם הנותן הקנה למקבל בק"ס או בחזקה ולא עשה לו שטר בעש"ג אלא לראייה בעלמא קנה מיהו א"ל דה"ד למ"ד דחזקה לחודא קונה אפי' במקו' כותבין שטר אבל לדעת הרמב"ן והריטב"א והר"ן דלא קנה בחזקה לבדה במקו' שכותבין שטר ה"נ אם לא הקנה למקבל אלא בחזקה לא קנה ואוקי ארעא בחזקת מרא קמא שהוא הנותן וכן בק"ס ואפילו הקנה לו בחזקה וקנין סודר ולא כתב לו שטר בדיני ישראל לא קנה כמ"ש הריטב"א בפ"ק דקידושין דלא קנה בשניהם יחד עד שיכתוב שטר עיין שם וליתא דבחי' הריטב"א שם מבואר דה"ד במכר אבל במתנה קנה בחזקה לבדה בלא שטר עיין שם וכן כתב מהר"ם בתשובות הארוכות סימן תתק"ז על מתנה שקנה אותה בחזקה שכתב וז"ל ואי ק"ל הא דאמר רב ל"ש אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר וכאן מקום שכותבין שטר הוא ולא קנה הא ל"ק דכי אמר רב במכר אבל במתנה לא ומנ' וכו' מדקאמר אי בעינא בכספא אקני ש"מ דבמכר קאמר אבל במתנה אי בשטר לחודיה או בק"ס לחודיה או בחזקה לחודא סגי עכ"ל וכן כתב בתשובות הקצרות סי' רמ"א עיין שם הרי דס"ל דבמתנה בחזק' לחודא קנה

ח' חזקה בלא כסף ובלא שטר קניא וכו' הר"ן בפ"ק דקידושין כתב בשם הרמב"ן דלא קנה בחזקה במקום שכותבין שטר עד שיכתוב שטר דלא מצינו שיפה כח חזקה מכח כסף אלא במה ששנינו בברייתא עיין שם וכן כתב הריטב"א בחי' שם וכתב מהרימ"ט סימן ס"ה דה"נ לא קנה בחזקה בלא כסף עיין שם וכן ראיתי בתשובות מהרשד"ם חא"ה סימן קס"ד שכתב רב א' כן מהך ראייה גופה דלא מצינו שיפה כח חזקה מכח שטר אלא במה ששנינו בברייתא דאל"כ ליתני דיפה כח חזקה מכח שטר דחזקה קונה בלא כסף משא"כ בשטר אלא ודאי דשטר וחזקה שוים בזה ומהרשד"ם דחה דבריו עש"ב ונעלם מהם מ"ש הרמב"ן במלחמות בפ' האומנין דמשיכה אינה קונה במטלטלי' אי עייל ונפיק אזוזי וז"ל לפי שמצינו בקרקע שלא קנה בשטר עד שיתן לו דמים אע"פ הקרקע נקנה בשטר וכן נמי בחזקה דלא קנה עד שיתן לו דמים היכא דעייל ונפיק אזוזי וכו' וכיון שכן אף משיכה במטלטלי' אא"כ נתן לו מעותיו הואיל עייל ונפיק אזוזי דלא עדיפא משיכת מטלט' מחזקת קרקעות אלא ודאי לעולם אין משיכה מועלת אלא כשזקפן עליו במלוה וכו' וכן השיב הראב"ד ושוב מצאתי לרב האי גאון תשו' מפורשת בענין זה וכן אמרינן דמטלטלי' שמשכם לוקח או שקנאם בחליפין אי קא עייל ונפיק אזוזי לא קנה וכן בקרקע לא מהניא חזקה וקנין כדעייל ונפיק אזוזי וכן כתב אף בעל הלכות ראשונות עכ"ל הרי דס"ל דחזקה וחליפין אי לא עייל ונפיק אזוזי קנה ודוקא בעייל ונפיק אזוזי לא קנה אבל בשטר אפילו לא עייל ונפיק אזוזי לא קנה וכן כתב בהדיא הרמב"ן בחי' בפרק קמא דקידושין עיין שם אם כן דעת הרמב"ן דחזקה קונה בלא כסף ודוקא במקום שכותבין שטר לא קנה בחזקה עד שיכתוב שטר וכתב מהראד"ב בספר לחם רב סי' קמ"ב דהרמב"ן יחיד בדבר ואין המוחזק יכול לומר קיימא לי כוותיה ולא ראה דהריטב"א נמי סברא ליה הכי וכן כ' מהר"ם בתשוב' הארוכות סימן תתק"ז על מתנה שקנה אותה בחזקה וזה לשונו ואי ק"ל הא דאמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין השטר לא קנה עד שיכתוב שטר וכאן מקום שכותבים שטר הוא ולא קנה הא ל"ק דכי אמר רב הכי במכר אבל במתנה לא ומנ"ל הא וכולי מדקאמר אי בעינא בכספא אקני ש"מ דבמכר קאמר אבל במתנה אי בשטר לחודיה או בקנין לחודיה או בחזקה לחודא סגי עכ"ל וכן כתב בתשובות הקצרות סי' רמ"א ע"ש הרי דמהר"ם ס"ל דבמכר לא קנה בחזקה עד שיכתוב שטר ובודאי דיכול המוחזק לומר קי"ל: סימן קצ"ד

א' דין ב' ונתן לא' את הדמים וכו' זה דעת הרמב"ם וסייעתו אבל הרא"ש והטור ס"ל דאין צריך ליתן לו דמים וכן כתב הריטב"א בחי' לקי' ר"פ האומר וז"ל וכן ההיא בישראל שלקח שדה מן הגוי ובא ישראל אחר והחזיק בה זכה בה ואין לו לתת דמי' כלל ללוקח א' כיון שמן הפקר זכה וקמא הפסיד אנפשיה דיהיב זוזי לגוי מקמי דלימטי שטרא לידיה או דלא אתני ליקני בכספא וכדכתי' בדוכתי' מפי רבי' מור"י עכ"ל ונר' דס"ל דאפי' כת' לו הגוי השטר אחר שקבל המעו' ובא אחר והחזיק בה זכה בה דכיון דהגוי נסתלק הו"ל כמי שכ' שטר בשדה של הפקר ולעולם לא קנה עד שיכתוב השטר קודם מתן מעות כמ"ש הנ"י בפ' חזקת הבתים וכן כת' הרא"ש והטור

ב' דין ג' הגה אבל במטלטלי' קנה בנתינת המעו' הרמב"ם בפ"א מהלכות זכייה ס"ל דקונה ומקנה בכסף לבד או במשיכה ע"ש במ"מ וכ' מהרש"ך חלק שני סימן קי"ו שכן דעת הרשב"א וכן כתב הרב כנסת הגדולה עיין שם וכבר הרב הלכות יום טוב דף ל"ג הביא דברי הרשב"א בחי' לחולין ד' ט"ל ע"ב דס"ל בהדיא דדוקא משיכה קונה ולא מעות עיין שם: סימן קצ"ה

א' דין א' בקנין וכו' ואין שום א' מהם כו' לחזו' בו ואם חזרו שניהם ומחלו הקנין נראה דבטל המקח וכן ראיתי להרשב"ש סי' ח"י וז"ל אם המכר נעשה בק"ס ועדיין לא נתן המעות וא"ל נקאל"ך אלל"ה ונתרצו שניהם נתבט' המקח שכיון שמעותיו הם בידו הו"ל כאלו קנאו במעותיו ודינו כמוכר במעות והחפץ בבית הבעלים המושכרת ביד הלוקח דלא חיישינן שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ע"ש ועי' לקמן בסי' קצ"ח ס"ה

ב' כתב מהרימ"ט בחי' על הלוף בפ"ק דקידושין שכ' על ר' ישעיה וז"ל ושמא שהוא סבור דהיכא דפי' דמים וא"ל מוכר ללוקח לך חזק וקנה והלך והחזיק לא מהני אלא שלא יוכל המוכר לחזור אבל לוקח יכול לחזור בו ואלו בק"ס כיון שקנה ממנו בחליפי' עשאן לדמים בחליפין משזכה זה נתחייב זה בחליפין וכו' ודבר זה צריך בדיקה עיין שם ומדברי בעל התרומו' והרשב"א בתשו' שהוכיחו מברייתא דקתני מלמדין אותם שלא יחזרו בהם כיצד כותב לו אני פ' וכו' וא"א ליקני בקנין או בחזקה עיין שם משמע דבקנין וכן בחזקה אפי' הלוקח אינו יכול לחזור אפילו לא נתן דמים דאם לא כן (א"ה עד כאן מצאתי)

ג' אע"פ שלא כתב שטר וכולי הרשב"ץ ח"ב סימן רכ"ד כת' שלא היתה ס' הגאוני' שאומרי' שיתקיים המכר בקנין בלא נתינת דמים אלא כשכ' שטר