ערך השולחן חושן משפט חלק ג קעז

בפסחים דף ד' גבי שטרות דלא קנה במסירת המפתח וכן דעת הרשב"א בחי' בפ' הפרה ודלא כפי רש"י שם

ג' דין ג' ונעל וכו' היינו אפי' נעילת דלת לבד בלא מפתח ומסתברא דכיון דנעילת דלת גרידא הוי חזק' וכ"ש נעילת מנעול בדלת סגור ועומדת דהוי חזקה וה"ה קביעות מנעול בדלת וכי היכי דנעילת דלת הוי חזקה פתיחת דלת נעולה אפי' בלא מנעול נמי הוי חזקה דומיא דגדר ופרץ דאמרי' תיחוד ותפתח דמשמע או תיחוד או תפתח הרמ"ה בפ' ח"ה סי' ו' עש"ב וכן כתב הריטב"א בחי' גיטין ר"פ הזורק ע"ש וכן עש"ב ועיין בב"י שכתב בתי' א' דלהרמב"ם נמי נעילה לחוד קנה וכן הסכים מהר"י באסן בתשו' סימן כ"ג לתי' א דלהרמב"ם נמי בנעל לבד קנה עיין שם אבל הדין שלמד מהרא"ש בקונה בית שהוא דר בתוכה מקודם לא קנה עד שינעול ויפתח הוא אמת וגם המפ' שתי' ההיא דתיחוד ותפתח אפשר דמודים בזה עש"ב וכן כתב מהראד"ב בס' לחם רב סימן קנ"ב דאם היה דר בה בשכירות אפי' עשה מעשה לא מוכחא מילת' אדעתא דקני' עבד ע"ש

ד' ונעל וכולי ושלותו של אדם כמותו הרמ"ה בפרק ח"ה סי' רנ"ז ע"ש וע"י שליח גוי לא קנה דהא קי"ל דאין הגוי מישראל והישראל מגוי קונה בחזקה כמבואר בסי' קצ"ד ע"ש וכיון דאין שליחות לגוי לא קנה ועיין בהמח"א ה' מכירה סי' ט"ו וה' שלוחין סי' ט"ו

ה' דין ח' החזקה שקונה אותה שטיחת פירות וכו' כן ע הרמב"ם וכ"כ הסמ"ג עשין פ"ב ע"ש והראב"ד השיג על הרמב"ם דהא חזקה אכילת פירות היא ואכילת פירות לא מהני אלא כנגד טענה וכו' וכ' המ"מ שכן דעת הרמב"ן והרשב"א, פ"ק דקידושין גבי עבד כנעני וכו' ובעל העיטור כ' מסתברא שאם נתן כליו ותשמישיו לתוכו הוי חזקה כדגרסי' בירוש' המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה וכו' וזה ראיה דברי רבי' עש"ב מבואר דס"ל דצבירת פירות לתוכו הוי כאכילת פירות וכן כתב הרמב"ן בפ"ק דקידושין דלא קי"ל כהירושלמי מה"ט עיין שם אבל הרמ"ה בפ' ח"ה סימן רנ"ז כ' וז"ל אבל אכילת פירות בחזקה שאין עמה טענה לא ואע"ג דאשכחן דומיא דאכילת פירות דקני' בנכסי חבירו אפי' בחזקה שאין עמה טענה דתנן בקידושין וכו' ואמרי' בחזקה מנ"ל אמר חזקיה דאמר קרא ושבו בעריכם אשר תפסתם במה תפסתם בישיבה וכולי והא ישיבה גבי עדי' כאכילת פירו' גבי שדה היא וכו' וגרסי' נמי בירוש' המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה וא"כ מאי שנא וכו' דלא דמו להדדי דישיבת ערים ובתים הנאה דמתהני' ליה מגופ' דארעא הוא וכו' אבל אכילת פירות כי קא תליש ליכא הנאה ולבתר דתליש להו לפירי כי קא מתהני ליה מנייהו ממטלטלין קא מתהני ליה וכו' והשתא דאתית להכי מסתברא דאפי' גבי בתים וחצרות כי הויא חזקה בישיבה והצעת מצעות וכיוצא דוקא בישיבה דקינה גופיה אבל בישיבת שלוחו א"נ היכא דאמר ליה בישיבה ושקיל אגרא דקמתהני לה מינה לא קני מ"ט דאגרא כאכילת פירות דמיא דמטלטלים קא מתהני ליה ואע"ג דאתי מגופ' דארעא וכ"ש זוזי דלאו מגופ' דארעא קאתו וישיבת שלוחו נמי וכו' דישיבה מידי דמתהני ליה לקונה בעי' והא לא קמתהני ליה אבל ודאי גבי נעל גדר ופרץ כיון דלאו בהנאת הקונה תליא מילתא אלא במעשה דגוף הקרקע תליא מילתא שלוחו של אדם כמותו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאכילת פירות לא מהניא לחזקה בלא טענה משים דבשעת אכילת פירות לא נהנה מגוף הקרקע אלא מטלטלין אבל צבר לתוכה פירות וכ"ש ישב בתוכה קנה כיון שנהנה בגוף הקרקע קנה ודוקא בישיבה דקונה אבל בישיבת שלוחו לא קנה וכן אם שכרו לאחר לישיבה השכירות הוי כאכילת פירות ולא קנה וא"כ גם בעל העיטיר שסמך על הירושלמי אפשר דמודה דלא קנה באכיל' פירו' ומבואר בדברי הרמ"ה שם דלא קנה להעמדת בהמה ע"ש הטעם אבל הרמב"ם ס"ל דהעמדת בהמה ואכילת פירות הוי חזקה וכ"כ רב האיי בס' המקח שער י"ג דף כ"ח וז"ל ואי אוקי בה חיות א"נ שטח בה פירי כדי שיחזיק בקרקע הויא חזקה כדגרסי' ואי דלי צנא דפירי לאלתר הוי חזקה וכולי ע"ש ועיין בתשו' מהר"י באסן סימן פ"ג שכ' דמה, שהחזיקו ללמוד ולהתפלל אין זה אלא אכילת פירות ולמאן דפליג על הרמב"ם לא קנה וא"כ אין מוציאין מהיורש ע"ש ולפמ"ש ש אפשר דהראב"ד ובעל העיטור לא פליגי אלא באכילת פירות אבל בישיבה קונה ואם כן מה שהחזיקו ללמוד שם הוי חזקה בישיבה ונראה דלדעת רבי' קנה באכילת פירות אפי' ע"י שלוחו ככל חזקה דמהני' ע"י שלוחו דשלוחו כמותו ומהרשד"ם סימן שע"ו כתב אי מיקרי חזקה מה שפרע לחופרי' ג"ז פשיטא לי דהוי חזקה גמורה דמ"ל חפר הוא ומ"ל חפר הם בשבילו ואפי' שהגוי לאו בר שליחות וכולי ע"ש וכן אם השכירו לאחר דשכירו' הוי כאכי' פירות קנה ואע"ג דאיכא למימר דדוקא אכילת פירות שהם מגוף הקרקע אבל שכירות המעות אין יוצאין מגוף הקרקע הרי כתב הטור בסי' ק"מ ואע"פ שעדיין לא נהנה המחזיק מפירו' זה הבית כיון שדרו בו מכחו היינו הנאת פירותיו ואפי' אם השאילו להם בחנם וכולי ע"ש וכ"כ הרשב"א הובא בס' א"ז לבתרא דכ"ט וז"ל שאין השכר פירות הבתים אלא תשמיש הבתים הוא פירותיו והרי שוכרים אלו אכלו פירותיו מחמתו ובשליחותו ואפי' השאיל לאחרים עלתה לו חזקה עכ"ל הרי דחזקה דשכירות מהני וה' הלכות יום טוב דף ט"ל הק' בדברי הרמ"ה שכ' הטור סימן ר' גבי כליו של לוקח ברשות מוכר דאם לא א"ל זיל קני אע"ג דיהיב ליה רשותו לאנוחי התם לא קנה דאם ס"ל דאכילת פירות הוי חזקה והנחת כלים הוי חזקה לקנות החצר בשאלה א"כ כל שנתן לו רשות להניח כליו דהוי כמשאיל לו מקום אמאי לא קנה כיון דקנה מקום בחצר והוי בכליו של לוקח ברשות לוקח ואי ס"ל דהנחת כלים לא הוי חזקה אם כן בדא"ל זיל קני במה קנה כיון דלא קנה מקום בחצר בשאלה דלא קניא חזקה ואכתי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ותי' דס"ל כדברי התוס' דבא"ל זיל קני כיון דגלי דעתיה דליקני ליה כליו נתן לו רשות להניח כליו שם אנן סהדי דהשאיל לו המקום וקונה המקום בלא שום קנין דגמ' ומשעבד נפשיה עש"ב ולא ראה דברי הרמ"ה דפח"ה שכתבתי דס"ל דאכילת פירות לא הוי חזקה אבל הנחת כלים הוי חזקה לקנות וא"כ כיון שנתן לי רשות להניח כליו שם הוי כהשאיל לו מקו' וקנה אותו בהנחת כליו דהוי חזקה

ז' דין ט"ז חזקה בלא כסף ובלא שטר קניא וכולי הר"ן בפ"ק דקידושין כ' בשם הרמב"ן דלא קנה בחזקה במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב שטר דלא מצינו שיפה כח חזקה מכח כסף אלא במה ששנינו בברייתא וכן כתב הריטב"א בחי' שם וה' כנה"ג