ערך השולחן חושן משפט חלק ג קעו

בכסף ושטר או חזקה וכסף או חזקה ושטר עי"ש ונר' לי ראיה ממה שכתב הר"ן וז"ל מכר עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהם קנה וכו' בד"א כשנתן לו דמי כולן וכ"ת כשנתן לו דמים למה ליה חזקה והא קרקע נקנה בכסף א"ל במקום שכותבין את השטר עסיקי' דאמרינן לעיל דלא קנה עד שיכתוב את השטר וחזק' זו מועלת בשטר עכ"ל אלמא אפילו במקום שכותבין השט' קנה בכסף עם חזקה אפילו דבר אחר וכל שכן שהוא קונה גוף הדבר בכסף וחזקה ואם כן עכ"ל דקנין ושט' שאני דחדא מילתא היא ולפי מה שכ' בסי' ק"ץ דבמקום שכותבין שטר לא סגי בכתיבת שטר עד שיגיע ליד הלוק' אין ראיה מדברי הר"ן דמההיא דהמוצא שטר הקנאה וכו' שמעינן דבקנין לחוד קנה דאם לא כן אמאי מחזיר לו ניחוש שמא לא הגיע השטר לידו ומצאתי להרמ"ה בפר' ג"פ סימן ט' שכתב וז"ל וכ"ת אם כן קשה הך דהמוכ' את הספינה דאמרינן אם קדם המוכר וכתב שטר ללוקח וכו' כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא דהא התם נמי שטרי הקנאה היא ואף ע"ג דקנו מיניה לא קני אלא בחזקה דקתני כיון שהחזיק זכה מקרק' מכלל דאי לא החזיק לא קני וכ"ת שאני מכר דקיימ"ל דאפילו כתב את השטר לא קנה עד שיתן דמים וה"ה אף ע"ג דקנו מיניה א"ה אי החזיק נמי מאי הוי הא אמרת לא קנה עד שיתן דמים וכו' אלא מסתברא דאף ע"ג דלא נתן דמים נמי קנה ודקאמרת הא קיימא לן במכר לא קנה עד שיתן דמים הני מלי בשטר דלית ביה קנין אבל היכא דקנו מניה אף על גב דלא יהיב דמים נמי קני וכו' עש"ב הרי דסבי"ל דאם לא קנה בקנין ושטר עד שיתן דמים אפילו עם חזקה דאיכא שטר וקנין וחזקה לא קנה ולדברי מהרשד"ם לא קשה מידי דאף ע"ג דבשטר הקנאה מיירי קנין ושטר חדא מילתא היא ולא קנה עד שיתן דמים אבל משהחזיק דאיכא שטר וקנין וחזקה קנה בלא דמים אלא ודאי סביר"ל דאם לא קנה בקנין ה"ה עם חזקה דאפילו בשטר וקנין וחזקה לא קנה בלא דמי' ומכל מקום מסקנת הרמ"ה דק"ס לבד קנה בלא דמים ובפרק ח"ה סימן ר"ג כתב דבחזקה נמי לא קנה עד שיתן דמים עיין שם ונראה דסבי"ל דקנין אלים מחזקה (א"ה עכ"מ בדף זה אבל בדף אחר שכתוב בו זה הל' ומדלא אתמר נמי גבי פיסקא דחזקה וכו' ונ"ל להעתיקו פה) ומדלא אתמר נמי גבי פיסקא דחזקה ש"מ דבחזק' לא צריך שטר ואפילו במקום שכותבין את השטר וכי' עכ"ל הרי דסביר"ל בחזקה דלא קנה עד שיתן דמים אבל לא בעינן עד שיכתוב השטר אפילו במקום שכותבין את השט' ואם כן למ"ד דקנין קונה בלא כסף כל שכן דלא בעי' עד שיכתוב השטר אפילו במקום שכותבין השטר וכב' כת' דברי הרמ"ה בפרק ג"פ דסבירא ליה דקנין קונה בלא כסף אם כן הקנין אלים מחזקה וכיון דאפי' בחזק' דלא קני בלא כסף לא בעינן שיכתוב שטר כ"ש דקנין דקונ' בלא כסף דלא בעינן עד שיכתוב שטר ומה שהוכיח ה' עדות ביעקב כדברי הריטב"א מהך דפרק הפרה דא"א דאפילו במקום שכותבין את השטר בכסף וחזקה יחד קנה בלא שטר אם כן לימא דאיצטריך לכסף וחזקה להיכא דהוו במקום שכותבין את השטר ע"ש ליתא דהתם פריך ליקני בכסף לבד או בחזקה אבל מסירת המפתח אינה כלום ומה שהקשה מפרק ח"ה גבי גוי שמכר קרקע לישראל וכו' שכ' המפ' דאפילו החזיק לא סמכא דעתיה אלא בשטר שמתיירא מפני הפסד ממונו דסתם גוי אנס הוא דנראה טעמא משום דגוי אנס הוא הא ישראל אפי' במקום שכותבין שטר אם נתן דמים והחזיק אמרי' דסמכ' דעתיה דלוקח עיין שם לא קשה מידי שהרי כתב הטור סי' קצ"ד וז"ל וכ' הרשב"א שהוא הדין נמי אם החזי' בו לוקח לא קנה דמ"ש חזקה מכסף דכסף בגוי ודאי קונה ואפילו הכי אמרינן שאינו קונה כאן משום דלא סמכא דעתיה עד דמטא שטרא לידיה משום דסתם גוי אנס הו' אם כן הוא הדין בחזקה עכ"ל הרי דגם בכסף לבד ול החזיק קאמר טעמא דלא סמכא דעתיה משום דסתם גוי אנס הוא והא בישראל נמי במקום שכותבים שטר לא סמכא דעתיה אלא נראה דסביר"ל דאי לאו האי טעמא דסתם גוי אנס הוא כיון שהגוי נסתלק בכסף אפי' במקו' שכותבין שטר גמר בדעתו לקנות ולא יניחנו להיות הפק' והוי כאלו פי' אם בעינא בכספא אקני כמו שהק' התוס' שם וכן כתב הרמב"ם בסוף פרק א' מהל' זכייה שאין דעתו סומכת אלא על השטר וכתב הלח"מ דסבירא לי' דמיירי במקום שאין כותבין שטר ולכך היצרך רבי' לטעם זה דאי במקום שכותבים שטר אפילו ישראל מישראל נמי עיין שם ואפשר שזה דעת הרשב"א והטור דמיירי במקו' שאין כותבין שטר אבל לפי מ"ש אפילו במקום שכותבים שטר דקונה מישראל לא סמכא דעתיה עד שיכתוב שט' אבל מגוי כיון דנסתלק והוי הפקר ודאי גמר בדעתו לקנו' והוי כאלו פי' אי בעינא בכספא אקני לכך צ"ל טעמא שאין דעתו סומכת אלא על השט' אבל בכסף וחזק' יחד ין בגוי בין בישראל א"ל דקנה אפילו במקום שכותבים שטר וגם הריטב"א דסבירא ליה דלא קנה אפילו בשט' יחד במקום שכותבין שטר הרי כ' וז"ל ובשטר מלוה שיש בו קנין או' מור"י נר"ו דדינו כשטר מתנה דמשעת קנין זכה וכולי דאם שט"ח הוא היינו שטר מתנה ואם שטר מלוה הוא כיון דיזיף וקנו מניה ולא עייל ונפיק אזוזי וגמ' והקנה וכולי וראיה לדבר מדאמרינן בב"מ המוציא שטר הקנאה וכו' ושטר משכונות גופה דארעא בתר מלוה גריר והמלוה עיקר הילכך דינה כמלוה דעלמא ומשעת קנין זכ' אלא אם כן התנה שלא יזכה עד שיגיע השטר לידו עיין שם הרי דסב"ל דאף על גב דבמכר לא קנה בקנין עד שיכתוב השטר ויגיע לידו בשטר משכונו' קנה בקנין וה"ה בחזקה קנה המשכונות דבתר המלוה גריר וכבר נתן לו הכסף איברא דבעל התרומות שער ס"ד ח"ג כתב וז"ל ומסתברא שאלו לא היה לא שטר ולא קנין האמת היה הדבר דינו שכשם שאין קרקע נקנה במלוה וכו' כך אין כאן המשכונות נקנה במלוה דמשכונות שכירות היא וכולי אבל עכשיו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק ובודאי שהקרקע נקנה בחליפין וכולי ואף על גב דאיכא דסביר"ל דחזקה וקנין דהיינו חליפין כשטר דמו דלא קני וכו' עד שיתן דמים וכו' עיי"ש משמע דלמ"ד דחזקה וקנין סודר לא קנו עד שיתן דמים הכא נמי לא קנה המשכונות אפילו בשני קניינים דאף על גב דשטר וקנין א"ל דחדא מילתא היא משום דסתם קנין לכתיבה עומד כמו שכ' מהרשד"ם משמע דהוא הדין בקנין וחזק' שהרי הביאו ראיה מההיא דקתני מלמדים אותם שלא יחזרו בהם כיצד כותב אני פלוני וכו' וא"א ליקני בקנין או בחזקה עי"ש ומינה דהכא נמי בקנין וחזקה יחד לא קנה דאל"כ ליקנייה בקנין וחזקה מיהו יש לדחות

ב' דין ב' ואם מסר לו המפתח וכו' פי' ואם יעשה בו אח"ך חזקה בנעל וגדר ופרץ אפי' שלא בפניו הוה חזקה אבל במסירת המפתח לחוד לא קנה וכן הסכמת הטור ע"ש הסמ"ע וכן נראה דעת רב האיי בס' המקח שער י"ג ד' כ"ת ע"ש וכ"כ התוספות