ערך השולחן חושן משפט חלק ג קעד

בהם עיין שם וכן כתב הרשב"ץ בתשו' שם דשט' בלשון העדים פ' מכר לפ' אינו מועיל לקנות ומהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סימן ג' כ' דשטרות שלנו שכותבין כך בפנינו מכר פ' וכו' גרע משטר הודאה ולכ"ע לאו שט' קנין הוא עיין שם ובאמת בדברי הר"ן והמ"מ שהביא מרן הב"י סי' ק"ץ מבוא' דשט' הודא' כעין שלנו שכותבין בפנינו הודה פ' שמכ' וכו' הוי שט' ראייה וכ"כ מהרשד"ם סימן רכ"ה וסימן רס"ה עיין שם וכן נראה דעת מרן סימן ס"ו דין י"ד שפסק דשטר ראייה אינו נקנה בכו"מ דמיירי בשטר שהוא בלשון העדים ע"ש בהש"ך ס"ק מ"ה

ח' דין ד' הלוקח נאמן כ' מהרימ"ט סימן ס"ו וז"ל ואי ק' כיון שהמקח תלוי במעות והתנאים בקום עשה נימא על הלוקח להביא ראיה שקיים התנאי כי היכי דאמרינן בפר' מי שאחזו על מנת שתתן לי ר' זוז וכו' והעלה הר"ן דהאו' לחבירו הריני נותן לך סך כך וכך על מנת שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו ויש לימר דשאני תנאי מפורש מהיכא שאינו מפורש דהיכא שפי' בהדיא על מנת כך לוקח מזהר טפי לכתוב בשטר והעד עדים מאחר שיודע שהשטר מפרש שהמכר היה על תנאי ואינו מוחז' במכר עד שידעו העול' בקיום תנאו אבל תנאי זה אינו מפורש ואינו קנאי גמו' הוא אלא מסתמא הוא דלא ס"ד דמוכר עד שיקבל דמיו וכו' הילכך אדם עשוי לפרוע שלא בעדים שיסבור שכב' הוא מוחז' בשדה וכו' עיין שם וז"ל הרשב"א בתשובותיו ח"ב סימן רמ"ו ואלו זה תנאי גמור על מנת שתתן לי כך וכך בזמן פ' וכו' בודאי היה הלוקח צריך להביא ראיה שנתקיים התנאי וכו' אלא שהדבר כמו שהתנה עמו בדברי מכר הוא ולא תנאי ממש וכיון שכן הלוקח נאמן לומר שנתן ואם נפשך לומר מ"מ כיון שהיה הקרקע של שמ' מתחילה ועל דעת שיתן לו ראובן דמיו מכרו לו כל שלא נתן אין הקרק' שלו וא"כ על הלוקח להביא ראיה שנתן דמיו ושקנה לו את הקרקע לא היא שהמכר מכר גמור והדמים חוב עליו כמלוה על פה הם עליו וכאותה שאמ' בפר' קמא דבתרא וכו' עיין שם הרי בהדיא דהאי טעמ' דנאמן משום דאינו תנאי אלא דהמכר גמור הוא והדמי' חוב עליו כמלוה על פה ונראה לי ראיה מהירושלמי שכ' הר"ן בפר' האימר וז"ל הגיע זמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי אמר רבי בון מכיון שמבקש להוציא סמפון מידה עליו להביא ראיה פירוש סמפון שטר התנאי הגע עצמך דלא הוה סמפון אלא ס' כלומר שלא היה שם שטר על תנאי אלא שהתנאי הוא ע"פ אמר ר' יוסי מכיון שמבקש לאוסרה עליו להביא ראיה כלומר בתנאי שהוא בקום עשה הגע עצמך שנכנסה בתוך סמפון כלומ' שנשאת בתוך זמן זה שאמר לה שיתן לה ר' זוז אתא עובדא קמיה דרבי אבהו וא"ל זיל הב לה כלומר בא מעשה לפני רבי אבהו באחד שנכנס בתוך זמן התנאי והוא אומר נתן והיא אומרת לא נטלתי והיה מחייבו ר' אבהו לבעל להשלים תנאו וכו' שכיון שנכנסה לא כל הימנו לחזור בו שמשעת כניסה מסתמ' בטלו התנאי לענין שלא יהיו הקידושין תלוין בו כדי שאם לא יתקיים לא תהא בעילתן בעילת זנות ומיהו נעשו הדמים מלוה וכו' ומיהו כי אמרינן דאינו נאמן לומר נתתי דוקא תוך זמן התנאי דהו"ל כאומר פרעתיך בתוך זמני אבל לאחר זמן התנאי כיון שאינו אלא כתוב אצלו נאמן לומר פרעתיך וכולי עכ"ל הרי דבתנאים שאינו מבטל המעשה הוא חוב בעלמ' נאמן לומ' פרעתיך אחר הזמן אבל בתנאי שהמעשה תלוי בו דאם לא נתקיים בטל המעשה משמע היה בלא שט' אלא תנאי ע"פ אינו נאמן לומ' קיימתי בלא ראיה דה"ד אם יש עדים על תנאי אבל אם אין עדים על התנאי נאמן לומר קיימתי במגו דאי בעי אמר לא היה תנאי ואף על גב דלא אמרינן מנו להוציא

ט' כתב הרשב"א בתשו' סי' תקצ"ז דמטלטלי' נקנין באגב ובחליפין ובמשיכה ובהגבהה זולת בשטר לבד דאין נקנין כדאמרינן בהמוכר את הספינה עיין שם וכן כתב בתשו' חלק שני סימן רי"א וכן כת' מרן בתשו' בספר אבקת רוכל סימן פ"א עיין שם וכן כתבו התוספות בכתובות ר"פ הנושא בד"ה לבן ננס וכו' עיין שם ומהרשד"ם סי' ש"ד הוכיח מפ"ק דקידושין דאמ' ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין לא קתני ע"ש הרי דבמטלטלין לא שייך שטר עיין שם וכן תנן בהדיא שם נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה שאין להם אחריות אין נקנים אלא במשיכה וכולי אלמא אין נקנים בשטר אלא במשיכה וכולי וכן כתב מהר"ם מפדווא סי' נ"ב עיין שם וכן אמרי' בהדיא בקמא דע"ט עיין שם ברש"י וכן ראיתי לראב"ן בתשו' סי' ק"י עיין שם וכתבתיו בסי' ק"מ דין ה' עיין שם באורך והרמ"ע בסימן נ"ד נדחק אדאמרי' בפרק י"נ שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפ' ומת אין כותבי' ונותני' לו שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דחדא ועוד קאמר עיין שם וכבר כתב הרמ"ה שם סי' קע"ג וז"ל וכ"ת אי לא גמר להקנותו אלא בשטר דאפי' כתבו ויהב ליה מחיים נמי לא קני דמנה מטלטלי' הוא ומטלטלי' לא מקנו בשטר כדאית' בהדיא בפרק קמא דקידושין וכו' לא תק"ל דהיכא מטא שטרא לידיה מחיים כי קני לאו בשטרא קני אלא בתקנתא דרבנן דתקינו ליה למיקני באמירה בעלמא הוא דקני דאף ע"ג דלא גמר להקנותו אלא בשטר לאו למעקרא לתקנתא דרבנן לגמרי קמכוין דלא למעקרא באמירה כל עיקר אלא גרועי גרעיה לקניינה דאמירה במקצת דלא מקני אלא בהדי שטרא דאשתכח דכי קני באמירה הוא דקני בתקנתא דרבנן ושטר דתנאה בעלמא כמאן דאתני דלא ליקני עד דמטי שטרא לידיה וכולי עיין שם באורך ונראה דהא דמי דהוי כאומר זכו בשדה לפלוני ע"מ שתכתבו לו את השטר שכת' הטור ומרן סי' רמ"ג ס"ז דאפי' כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו חוזר דע"מ שתכתבו ותתנו לו קאמר אבל הרמ"ה בפ' הספינה סימן כ"ט וסימן ל' כ' דאם כתבו לו השטר ולא מסרו לו אינו חוזר בשדה דהתנאי נתקיי' בכתיבת השט' עיין שם והכא נמי אפי' לא הגיע השט' לידו מחיים אם נכתב השטר קנה (א"ה עכ"מ ואח"ך מצאתי כתוב ומ"מ) ומ"מ הרי הרמ"ה והרשב"א ומהר"ם ס"ל דאין מטלטלי' נקני' בשטר וכן הוכיח הרשב"ש בסי' ע"א וכן כתב מהר"ם אלשיך סימן ט"ל וכן כתב הטו' סימן קל"ג בשם בעל העיטור דמטלטלי' העשוים להשאיל ולהשכי' אפי' היו ביד המחזיק ג' שנים לא תועיל חזקתו דכיון דמטלטלי' לאו בני שטרא נינהו לא שייכא חזקה וכן כתב הר' יונה עיין שם והכי אמרי' בבתרא דף ל"ג ע"ב שטרא למטלטלי' לא עבדי אינשי ע"ש (א"ה מצאתי כתוב בדף אחר כ' הרא"ש) כ' הרא"ש בפ' הנושא גבי חייב אני מנה לך בשטר וכו' וז"ל וא"ל איך מתחיי' בשט' זה הא אין מטלטלי' נקנים בשטר דהואיל וטרח וכו' גמר ומקני דמטלטלי' המיוחדים אינן נקנים אלא במשיכה אבל שעבוד וחוב מהני בשטר עיין שם (עכ"מ)

יו"ד כתב הרשב"ש סימן ע"א דאם מכר מטלטלי בשטר אי שמיט ואכיל אין מוציאין מידו