ערך השולחן חושן משפט חלק ג קעג

עיין שם וכן כתב הריטב"א בחי' וז"ל וכת' וכי נתן לו דמים ל"ל למקני בשטר ליקני בכסף וכו' א"נ בשנתן לו דמים שאין ראוים לקנות כגון מלוה דאע"ג דלא קני בכסף קני בשטר הקנאה אם פרע לו כל הדמים וכולי ע"ש וכה"ג כתב הרמ"ה בפח"ה סימן רי"ז וז"ל מהא שמעי' דההיא דקני כ"ש נעל וגדר ופרץ כל שהו בפניו הרי זה חזקה במכר קאי אלמא במכר נמי קני בחזקה ודוקא במוכר שדהו מפני רעתה א"נ כגון דהו"ל ללוקח זוזי גבי מוכר ולקח ממנו שדה זו בהלואתו דאע"ג דלא קני בהני זוזי דהלואה לא קני במכר כדמוכח בקידושין כיון דלא מחסר' זוזי גוביינא קני בחזקה וכו' עכ"ל הרי דס"ל לא קנה בחזקה עד שיתן דמים כמו בשטר וכ"כ בסימן ו' וסימן ר"ג ואפ"ה אם היה חייב לו מעות קנה בחזקה וה"ה בשטר וכן מוכח בתוס' בקידושין דכ"ז בד"ה בד"א וכולי וז"ל וא"ת ומאי קאמר יפה כח חזקה מכת כסף והלא חזקה אינה מועלת בלא כסף וכולי והר"ש מאייבר"א פי' שנתן דמים כולן כגון שהמוכר היה חייב ללוקח מעות והשתא ניחא דבאותם מעות לא היה קונה וכו' ובהא איכא יפה כח בחזקה שקונה בלא כסף עכ"ל נראה דס"ל דקנה בשטר אפילו במלוה דלא קתני יפה כח חזקה מכח שטר אלא דקנה הכל בחזקה דא' מהם לאפוקי שטר דאם כתב שטר על א' מהם לא קנה הכל הא לא"ה קנה בשטר בלא כסף בעין וכן נראה לי ראייה מהירושלמי פ"ק דקידושין דר' ירמיה ס"ל דלא קנה בשטר עד שיתן דמים ור' יונה ור"י ס"ל אפילו לא נתן כסף קנה מתני' מסייע' להו מכר לו עשר שדות כא' כיון שהחזיק בא' מהם החזיק בכולן אבל אם (עכ"מ והלשון חסר) ומדברי בעל התרומות שער ס"ד ח"ג מוכח דלא קנה בשטר עד שיתן דמים ולא מהני במלוה כתבתי דבריו בסימן ק"ץ וכן כתב בעל העיטור בדיני אגב ד' ז' ע"ד ובדיני אפותיקי דמ"ב עיין שם וכבר ה' משנה למלך פ"ז מה' מכירה תמה על בעל התרומות עיין שם ומ"מ נר' דנקיטי' כדעת הרמ"ה. והרשב"א והריטב"א וכן נראה דעת התוספות כמו שכת' מיהו ה"ד בשטר קנין אבל בשטר ראייה לא קנה דאם במעות הלואה אין קרקע נקנה במלוה ואם בשטר אין קרקע נקנה בשטר ראייה וכן נראה מדברי הר"ן והריטב"א בפ"ק דניטין גבי שטרות העולים בערכאות של גוים עיין שם באורך וגם למאי דקיימא לן דשטרי דידן שטרי קנייה הם מכל מקו' בלשון הודאה כעין שלנו שכותבים בפנינו הודה פ' שמכר וכולי הוו שטרי ראייה כמבואר בדברי הר"ן פ"ק דקידושין וכמ"ש ר' בצלאל בתשובות סי' ל"ד ומהרשד"ם סימן רכ"ה וסימן רס"א ומהרח"ש ח"א סימן ל"ג ע"ש וכן כתב הסמ"ע סימן ע"ש וא"כ אם הקנה לו קרקע בחוב וכתב לו שטר ראייה לא קנה ומהרש"ך ח"ב בנוספות סי' כ"ד כך כתב בלשון אפשר ונסתפק בדבר עיין שם ולי פשוט דלא קנה וכבר השיגו מהרח"ש ח"א סי' ל"ג וכן ראיתי לה' כנה"ג בתשובות סי' ר"ט דף רס"ב וה' בית דוד סימן ק"ע עש"ב אבל ראיתי להמבי"ט ח"א סי' רמ"ט שכ' במתנת קרקע אגב קרקע דאם כתב שטר קנה אפילו לדעת הרא"ש דשטרי ראייה הם ומדמי לה למקנה לו שדה בחוב דאם כתב לו שטר קנה עיין שם נראה דסבירא ליה דאפי' כ' שטר ראיה קנה בחוב ונראה דלמאי דקי"ל דהקונה במלוה הוי כמי שנתן דמים ובקרקע קנה כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' ר"ד עיין שם א"כ אפילו במקום שטר ראייה קנה במלוה ובשטר אבל למ"ד דבמלוה לא קנה אם כתב שטר ראייה לא קנה אלא בשטר קנין

ו' ואמר המגיה מצאתי כתוב דף א' דשייך לסי' קצ"א וז"ל ומהראד"ב וכולי ולא מצאתי תחילת הלשון ולא נמנעתי מלהעתיקו) ומהראד"ב בס' לחם רב סימן קנ"ג נסתפק אם זקף עליו הקונה במלוה ומסר אפותיקי דא"ל דלא אמרי אלא נתינת דמי' משמע דכל דלא מטא לידיה לא סמכא דעתיה ובעל העיטור כתב בריש מאמר ג' ירושלמי בשטר ע"מ שלא ליתן אבל ע"מ ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף ש"מ דמים היינו כסף ע"כ ונ"ל כוונתו בדמי' שאמרו בכל מקו' לא תימא שוה כסף דכיון שנתן לו שוה כסף אע"פ שעשה עמו ליתן כסף מהני ומקרו דמים אלא צריך שיתן לו כסף ממש וטעמא משום דמי שמוכר קרקע הוי מפני שדוחק למעות צריך שיתן לו מעות ולא דבר אחר עיין שם ולא ראה דברי הר"ן בפ' מי שהיה נשוי שכתבתי בסימן ק"ץ דין ב' ס"ז דס"ל בהדיא דאם זקף עליו במלוה הוי כפירעון וכן נראה מדברי הרמב"ן במלחמות בפ' האומנים ע"ש ומה שפי' הירושלמי דע"מ ליתן את הכסף לא קנה עד שיתן הכסף דלא מהני שוה כסף אלא כסף ממש מהרימ"ט בחי' על הרי"ף ריש קידושין נסתפק אם נתינה בע"כ מהני אפילו בשוה כסף כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ונתן לה שוה כסף והיא אינה רוצה מהו א"נ הלוהו על השדה וא"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד י"ב חדש הרי היא שלי ובא ליתן לו שוה כסף עיין שם וה"נ במכר קרקע ע"מ ליתן כסף ונתן לו שוה כסף מדעתו ודאי קנה (א"ה עכ"מ)

ז' דין ג' שטרי דידן שטרי קנין הם כן הוכיח בעל העיטור במאמר ג' והנ"י בפרק ח"ה וז"ל מכאן דקדק בעל העיטור דשטרי ראיה שאדם כותב מכרתי שדה פ' לפ' יש בו קנין כאלו כתב שדי מכורה לך דאי לא מאי קו' דילמא בשטרי ראייה וכו' וכן דעת הרמב"ן אלא שהרא"ה חולק ע"ש ומהרש"ל בתשו' סימן ב' דחה ראייה זו והסכים דשטר קנין ה"ד שדי מכורה לך וכן נראה דעת הרמב"ם עיין שם אבל הרדב"ז חלק שני סימן נ"ט כ' כיון שהרשב"א והר"ן כת' דברי בעל העיטור סתם משמע דהכי ס"ל ואין לזוז מדבריהם עי' שם וז"ל הרשב"א בחי' לקידושין ד' כ"ו ולענין שט' איכא מ"ד דשטרי דידן שטרי ראייה הם וכו' ושטרי קנין כגון שכתב שדי מכורה לך שדי נתונה לך וליתא מדאמרינן בפרק חזקת הבתים וכו' ואף על פי שיש לדחות ראיה זו כך נראים הדברים שאף על פי שאינו כתוב והריני מוכר לך אלא ומכרתי לו לאו שט' הודאה הוא אלא שט' מכר וכו' וכההיא שאמרו בגיטין פרק השולח נתתי שדה פ' לפ' וכולי ואמרינן עלה וכולן בשטר וכולי ואם מדין הודאה אין צריך לשטר מיהו יש שמפ' שם דאקננהו לו נתונה לו קאי אבל נתתיה לו אין צריך קנין וקנה מדין, הודאה והא' עיקר עכ"ל וכן הוכיח הר"ן בפ"ק דקידושין מההיא דפ' השולח וסיים וכן דעת בעל העיטו' והרשב"א ע"ש הרי דהרשב"א והר"ן ס"ל בהדיא דאפי' בשט' שכתו' בלשון עבר מכרתי לו הוי שטר מכר וקנה בו וכן כת' הרמ"ה בפ' חזקת סימן כ"ג עיין שם א"כ דעת בעל העיטור והרמ"ה והרמב"ן והרשב"א והר"ן דאפילו בו לשון עבר הוי שטר קנין וכן כ' הרשב"ץ ח"א סימן י"ג ח"ג סי' בכ"ה והרשב"ש סי' רע"ט עיין שם ומדברי הרדב"ז מוכח בהדיא דאפי' בלשון כנ"ד שכ' בשטר אנו מעידים איך מכר פ' לפ' בית פ' וכו' הוי שט' קנין אבל הרדב"ז סימן תרל"ד כ' דשטר ראייה כשטרות שלנו אין קונים