ערך השולחן חושן משפט חלק ג קעב

שטר מתנה לשמעון על קרקע וקנו ממנו וכתבו לו את השטר ואחד מהעדים קרוב חתום בשטר ורצה ראובן לחזור אפילו הוא מודה בקנין הדין עמו דבשלמא אם אמר קנו ממני שדה שנתתי לו שדה פלו' שאף ע"פ שהעדים פסולים כיון שהוא מודה שקנו ממנו זכה אבל הכא שאמר כתבו לו שטר מתנה ועל ידי השטר יזכה בשדה לא גמר להקנותו אלא על ידי השטר וחספא בעלמא הוא כיון שהוא מזוייף מתוכו ואם אמר קנו ממני שנתתי לו שדה וכתבו לו שטר מתנה אין השטר אלא לראיה בעלמא ואפי' נמצא פסול לא בטל' המתנ' כיון שהוא מודה בקנין וזהו אמת וצדק הרדב"ז ח"ב סימן תפ"א עיין שם ובזה ניחא מה שכתב הטור בסימן ס"ו סעיף כ"ב והם דברי בעל התרומות שער נ"א ח"ד ופסקו מרן בסי' ל"ז סי"א ובסימן ס"ו ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון ונתנו ללוי בכסף ומסירה והיה שמעון אחד מעדי המתנה פסול עיין שם ושוב ראיתי להרב כנסת הגדולה בסימן רמ"א אות י"א שהאריך עיין שם ודלא כהרב משחא דרבותא סימן קכ"ג עיין שם

ב' דין ב' במה דברים אמורים במוכר שדהו מפני רעתה וכו' וכן כתב הרמב"ם בפ"א מה' מכירה והסמ"ג עשין פ"ב עיין שם במ"מ ונראה דגרסי' בפח"ה דף נ"א רב ביבי מסיים בה משמיה דר"נ במתנ' בקש ליתנה לו וכן גירסת הרמ"ה סימן ר"ג עיי"ש וכן כתבו הר"י והרשב"א בש"מ שם וז"ל המוכר שדהו מפני רעתה קאי ולאו למימרא דבמתנה בקש ליתנה לו בלא דמים וכו' אלא הכי קאמר בלשון מתנה בקש ליתנה לו כדי שיקנה הלוקח מיד בשטר ולא יוכל לחזור בו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות את כחו מפני האחריות וכו' ושמע מינה דבמכר נמי אף על פי שאינו מוכ' שדהו מפני רעתה היכא דכתב לו לשון מתנה קנה בשטר בלא דמים דהכא נמי כמאן דפריש ואמר תקנה בשטר כדין מתנה כיון שכתב לו לשון מתנה עכ"ל וז"ל רב האי גאון בספר המקח שער י"ג הדרך השני שהשטר קונה לבדו כגון שמכר שדהו מפני רעתה וכו' כדגרסי' בשטר כיצד וכולי ואסיקנא במוכר שדהו מפני רעתה ואמר רב אשי במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפו' את כחו עיין שם נראה דסבירא ליה דרב אשי מפרש טעמא דמוכר שדהו מפני רעתה דקנה דמשום במתנה בקש ליתנה וכו' כמו שכתב המ"מ עיין שם והלח"מ הק' דאם כן אמאי אמר ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפות את כחו ת"ל דקנה מפני שהוא נתנה לו במתנה בלא הכי ודוח' לומר דל"ג כן עיין שם ומדברי רב האי משמ' דרב אשי מפרש דרב המנונא וגריס ולמה כתב לו לשון מתנה כדי ליפות את כחו אבל ראב"ן דף קל"ד ע"ב כ' וז"ל אבל מוכר שדהו מפני רעתה קנה אף על פי שלא נתן דמים ולא מצי למהדר ואם במתנה רוצה ליתן וכת' לשון מכירה וכולי קנה אף על פי שלא נתן כלום וכגון דידעי סהדי במתנה בקש ליתן לו וכו' עיין שם מבואר דסבירא ליה דרב אשי אוקמתא אחרת קאמר דבמתנה רצה ליתן וכתב לשון מכירה ואפילו הכי קיימא לן דמוכר שדהו מפני רעתה קנה אם כן אפשר שכן דעת רש"י והרמב"ם כמו שכתב מרן בכ"מ ובב"י עיין שם:

ג' לא קנה עד שיתן הדמים וכו' ואפילו מכר הלוקח חפציו בזול יכול המוכר לחזור ואינו חייב לו מה שהפסידו במכירת החפצים שהרי כתב הטור בסימן קע"א סל"א בשם הרמ"ה וז"ל ואם טען נתבע לא בעי' למטרח בתר זוזי וכולי הדין עמו דילמא אזיל ומזבין ליה בזול והדר ביה תובע אדינא דגוד או איגוד ע"ש משמע דיכול התובע לחזור אפילו הלך חבירו ומכר חפציו בזול כדי לאגוד ואין התובע חייב לשלם מה שהפסיד הנתבע כמ"ש ה' בית דוד סימן ק"ז ע"ש וכן משמע מדברי הגאונים בתשו' כמ"ש בסימן פ"ב ס"ג ע"ש וכן מוכח בהדיא מפ' האומנים גבי מי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מאתים זוז מהם בזמן שהמוכר חוזר וכולי מגביהו מן העידית וכו' רב אחא בריה דרב איקא אמר אפילו תימא מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזיל ומוזיל ומזבין נכסי' והו"ל כנזק וכו' וכ' התוס' ל"ד מזיק שהרי אינו משלם אלא כפי המעו' שקיבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית ע"ש אלמא אינו חייב מה שהפסידו אלא דנוטל חובו מן העידית אבל אם לא נתן לו מעות אינו חייב כלל והרא"ש והטור בסימן ק"ץ פסקו כן אבל אנן קי"ל דאפילו נתן לו מעות לא עשאוהו כמזיק ליטול חובו מן העידי' ע"ש בב"י ועיין בה' פנים מאירות ח"א סימן פ"ב

ד' לא קנה עד שיתן הדמי' ואם התנה שיקנה בשטר לבד אין יכול לחזור דכל תנאי בממון קיים כמ"ש התוספות רי"ד והרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' לקידושין וכבר ה' עדות ביעקב סי' ס"ג וה' בית דוד סי' ק"ה השיגו על מהריב"ל ומהרימ"ט עיין שם ומהרנא"ח ח"ב סימן ב' פי' כן דברי התוס' בבתרא דנ"א בד"ה למה וכו' וז"ל. ועי"ל דנ"מ דמ"ש בלשון מתנה שא"ץ ליתן דמים מיהו ק' לטעם זה דאמאי בעי בשטר באיקני סגי ר"ל אפילו לא כתב רק לשון מכר וא"ל דאיקני בשטר בלא נתינת דמי' סגי וכן מצאתי דין זה בדברי ר' ישעיה עיין שם ונעלם מכולם דברי רב האי בס' המקח שער י"ג דכ"ו ע"ב וז"ל הדרך הא' שהשטר קונה לבדו כגון שפי' לוקח למוכר וא"ל בתחילה אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא אקני אי פריש פריש וכו' הדרך הב' שהשטר קונה לבדו כגון מכר שדהו מפני רעתה וכ' לו את השטר קנה מיד בנתינת השטר לבדו וכו' עכ"ל הרי אפילו במכר שדה טובה בשטר אם התנה שיקנה בשטר לבדו קנה מיד וכן כתב בעל העיטור דמ"ב ע"ש ונראה דה"ה אם מחל לו המעות קנה בשטר כמ"ש בסי' ק"ץ דאם מחל על כתיבת השטר קנה למפרע במעות עיין שם ומה שהק' מהר"ש הלוי סימן מ"ז דא"כ פריך לשמואל מדתני' כיצד בשטר וכו' אימא דמיירי בפי' שיקנה בשטר לבד עיין שם לק"מ (א"ה עכ"מ ואח"כ מצאתי מיהו וכולי) מיהו ה"ד בשטר קנין כיון דמועיל לקנות במתנה או במוכר שדה רעה אבל בשטר ראיה דלא קני כלל לא מהני תנאי וכן נראה מדברי הר"ן והריטב"א כמ"ש ה' בית דוד שם עש"ב וכן כתב בהדיא הרשב"א בתי' שם וז"ל ולענין שטר איכא דמ"ד דהני שטרי דידן שטרי ראיה הם ולא שטרי קנין וכולי וא"נ פירש אי בעינא בשטרא אקני וכתב לו בשטר בזה לא קנה וכולי עיין שם וכן מוכח בהדיא מדברי הר"ן שכתב ושמעתין מוכחת דבשטר קנין עסיקי' מדאמרינן אי בעינא בשטרא אקני וכולי ע"ש וכן כתב הרמב"ן בחי' במתני' דבהמה גסה נקנית במסירה וכו' וז"ל הריטב"א בחי' לשם והוי יודע שכ"מ שאמרו חכמים שאין קנין מן הקניינים קונה אע"פ שפי' המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה

ה' אם הקנה לו קרקע בחוב שחייב לו המוכר וכתב לו שטר מכורה לך קנה בשטר דודאי גמר להקנותו לו במה שחייב לו כבר וכן כתב הרשב"א בתשו' הביאה הב"י הסמ"ע וכן כתב המ"מ בפ"ז מה' מכירה