ערך השולחן חושן משפט חלק ג קעא

הלוקח אפילו במקום שכותבין שטר ולא חיישינן שמא חזר הלוקח

כ"ו כתב הרב פני משה ח"ב סימן פ"א וז"ל אם ראובן זה בשעה שכ' שט' קנין הקרק' על שם לוי לא אודעיה לבעל השדה ולסהדי וכו' אפ' דזכה לו באותו קרקע אף שהקנה במעות ראובן כיון דבשעת קנין נעשה על שם ו אפשר דלזכות הקרקע ללוי נתכוון ראו' ומשעת הקנין זכה לוי אף על גב דלא מטא שטר' לידי' וכו' ור"ח והרי"ף שכתב דכי מטא שטרא לידיה הוא דקנ' משעת הקנין למפרע וכו' כבר נדחית סברא זו וקיימ"ל דמשעת קניה זוכה וכו' וכתב עליו הר' מהר"א רוזאניס וז"ל וז"ל אין צריך בכאן לדחות סברת ר"ח והרי"ף דכיון שמי שנכתב על שמו הוא מקבל מתנה לכולי עלמ' לא בעי' דלימטי שטרא לידיה אלא כל שקנו מידו קנה ולא פליגי אלא גבי מוכר ולוקח מטעם דלא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא וכן קבלתי מרבותי גבי ההיא דאמרינן בקידושין דבמקום שכותבים שטר לא קנה עד שיכתוב השט' דדוקא איירי במוכר ולוקח אבל במקבל מתנה דלא יהיב זוזי סמכא דעתיה בכל דהו זה מה ששמעתי מפיה' ומה' יש ללמוד בכאן זה נראה לעניות דעתי עכ"ל הביאו ה' משנה למלך בפר' ראשון מהלכות מכירה עיין שם ודברי רבותיו הם דברי הריטב"א בחי' בפר' קמא דקידושין וז"ל ואי ק"ל הא דאמרינן לקמן שני שטרות הן זכו בשד' זו פלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוז' בשדה וההיא אפילו במקום שכותבין את השטר וכו' ואפשר לו' ההיא איירי בשטר מתנה והתם אפילו במקום שכותבין א השטר קנה לאלתר בחזקה ובקנין אף ע"פ שלא נכת' השטר דכיון דקנו מידו אי אחזקינן בארעא גמר ויהיב הוא אבל הכא בין מוכר ובין לוקח וכו' עכ"ל וכתב ה' בית דוד חא"ה סימן מ"ח נראה לעניות דעתי יחיד הוא בדבר מדלא כתבו הפוס' תי' זה מיהו מהראד"ב בס' לחם רב בסי' קמ"ב ס"ל דסברא זה אין חולקים עליה עיין שם וכן ראיתי להרב פני משה ח"א סוף סימן ס"ד והביאו ה' כנסת הגדולה בסימן זה אות כ"ז עיין שם ושם הביא דברי הריטב"א עיין שם ואני מצאתי למהר"ם בתשובותיו הארוכות סימן תתק"ז על מתנה שקנה אותה בחזק' שכ' וז"ל ואי קש"ל הא דאמר רב וכולי במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר וכאן מקים שכותבין השטר הוא ולא קני הא ל"ק דכי אמר רב הכי במכר אבל במתנה בשטר לחודיה או בקנין לחודיה או בחזקה לחודיה סגי עכ"ל הרי דסביר"ל דאפילו במקום שכותבין את השטר במתנה סגי בקנין או בחזקה לחוד וכן ראיתי בחי' קידושין שלא נודע למי שכ' דלא אמרו גבי חזקה ל"ש וכו' דאי בשטר מתנה מיירי לא שייך ל"ש במקום שאין כותבין וכו' עיין שם וכי האי גוונא כתבו התוספו' בקידושין דף כ"ז בד"ה בד"א וכו' כתבו וז"ל ואם תאמר מאי קאמר יפה כח חזקה מכח כסף והלא חזקה אינה מועלת בלא כסף ואומר הר"ח דבמתנה מיהא קנה כולם כשהחזי' אחד מהם בלא כסף עיין שם אלמא אף על גב דבמכר לא קנה בחזקה באחד מהם בלא כסף במתנה קנה אבל לענין אם קנה בקנין ושלא הגיע השטר לידו כבר הרב משנה למלך הביא דברי המ"מ בסוף הלכות גזילה שכ' גבי מצא שטרי מתנה דלא יחזיר לזה ולא לזה מחלוקת הראשונים עיין שם וכן הוכיח המבי"ט חלק א' סימן קפ"ח מדברי המ"מ הנז' דגם במתנת בריא בקנין בעינן שיגיע השטר לידו לדעת הרי"ף ור"ח עיי"ש ועוד נעלם ממנו תשובת הריטב"א שהביא מרן הרב ב"י סי' רמ"ג ותשוב' הר"ן סימן ל"א והנ"י בפר' קמא דמציעא והריב"ש סימן קס"א והובאו בבית יוסף סוף סימן ט"ל דמבואר שם דפליגי גם במתנה

כ"ז דין ח' התנה הלוקח וכולי אם יש שבועה הוי כפי' וקנה בכסף לבד מהריב"ל חלק א' סוף כלל י"ג והרב משנה למלך ריש הלכות מכירה הק' עליו מדאמרינן בפרק קמא דקידושין איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ לכהן גדול דקנה בעולה בביאה וכתבו הראשונים דאם פי' בהדיא שדעתו לקנות בהעראה קנה ולא מ"ל אלא בסתם וא"א דכ"ג דקנה בתולה בביאה כיון דאם דעתו לקנות בגמר ביאה עבד איסורא הוה ליה למימר דאפילו בסתם הוי כפירש שדעתו לקנות בהעראה וחי' בין היכא דהוא בדא האיסו' לאיסור הבא מאיליו עיי"ש באורך ולדבריו הכא נמי אם נשבע אחד שלא יקח בעילה מותר לקדש בתולה בביאה אפילו בסתם מה"ט דהוי כפיר' שדעתו לקנות בהעראה ונראה דדוקא בשבועה כתב מהריב"ל דהוי כפירש משום דאיסור שבועה ידוע וגמר ומכר בכסף לבד אבל התם דין דאשה נקנית בהעראה אינו מוסכם ולא כוליה עלמ' דינא גמירי וכי האי גוונא כתבו התוספות במציעא די"ד גבי מקדש אחותו דאמר שמואל אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן שם מתנה אבל גבי המוכר שדהו בשעת היובל דאמר שמואל מעות חיזרין ל"ל אדם יודע שאין מכר ביובל דאין זה פשוט דהא א"ר מכורה ויוצאה עין שם וכן כתב הרשב"א ח"ד סימן רע"ג גבי המשאיל לחבירו טבעת לקדש בו אשה וז"ל מאי אמרת אדם יודע שאין מקדשין בכלי שאול וגמר ונתן לשם מתנ' לא היא חדא דלאו כוליה עלמא האי דינא ידעי וכו' ואינו דומה למקדש אחותו ולא למכיר בה שאינה שלו דבהנך לא טעו אינשי אבל הכא רובא דעלמא טעו בהו וכולי עיין שם והרא"ש בפר' קמא דקידושין כתב וזה לשונו וכן בנדון זה המשאיל טבעת לאוהבו ולקדש בו את האשה אנן סהדי שדעתו ליתנו לו בכל יפוי לשון וכח שיועיל וכו' ואם לא יועיל לשון שאלה יתפש בו לשון אחר שיועיל ל' קידושין דכ"ע לאו דינא גמירי והיו סבורים שיועיל לשון שאלה וכו' ע"ש מבואר דסבירא ליה דלא אמרי' אדם יודע שאין מקדשין בשאול וגמר ונתן לשם מתנה דלאו כולי עלמא דינ' גמירי ומהאי טעמא אמר לשון שאלה אלא דכיון דמסרו בידו לקדש בו ודאי דעתו דאם לא יועיל לשון שאלה יועיל ל' מתנה ואם כן התם דאם לא ידע דאשה נקנית בהעראה ודעתו לקנות בגמר ביאה עבד איסורא אבל הכא משום דאיכא שבועה הוי כפיר' שיקנה בכסף לבד ושוב ראיתי למהריב"ל בסימן צ"ב שכתב ואף על שיש לחלק דהיינו דוקא כשהדין ברור וכולי מ"מ על חילוקים דקים ושנויי דחיקי לא סמכינן להוציא ממון והרב קהלת יעקב דקכ"ד ע"ד תמה עליו מדברי התוספות עיין שם ולא קשה מידי דהתם דלשם המכירה נתן המעות לא אמרינן לשם מתנ' אלא באומדנא ברורה כגון מקדש אחותו דהדין פשוט ועוד שהרי כתב בעל התרומות שער מ"ז וז"ל ומסתברא דהוא הדין מפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו ומי שלקח מקח באסמכתא כל אלו הוו כמכיר בה שאינה שלו ויודע שהמקח לא יתקיים וכו' אלמא מסתמא אמרי' אדם יוד' וגמר ונתן לשם פקדון או לשם מתנה: א סימן קצ"א

א' דין א' אף על פי שאין עדים כלל ראובן שכ'