ערך השולחן חושן משפט חלק ג קע

אלא בשטר צריך שיגיע השטר לידו וא"כ נראה לכאורה דה"נ במקום שכותבין שטר קנייה שדי מכורה לך דלא קנה אלא משעת כתיבת השטר בעי' שיגיע השטר לידו אבל בשטר ראיה דקנה משעה א' בכסף אפי' לא הגיע השטר לידו קנה וכן בגוי שמכר לישראל דאיני קונה אלא בשטר קנייה בעי' שיגיע השטר לידו

כ"א לא קנה עד שיכתוב שטר וכולי נראה דאפילו כתבו שטר לא סגי עד שיגיע שטר לידו דהוי כאומר על מנת שתכתבו את השטר שכ' הטור ומרן סימן רמ"ג ס"ז אפילו כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו שעל מנת שתכתבו ותתנו לו קאמר עיין שם והרב שמחת יום טוב סימן ל"ד הביא ראיה מדברי הריטב"א בחי' בפ"ק דקידושין שכתב וז"ל אבל הכא וכולי כל זמן שלא נכתב השטר במקום שכותבים את השטר ולא קנה בכסף ולא בחזקה ולא בקנין עד שיכתוב את השטר וכו' ובשטר מלוה שיש בו קנין אומר מור"י נר"ו דדינו כשט' מתנה דמשעת קנין זכה וכו' ואף ע"פ שלא הגיע השטר לידו מועיל אפילו במקום שכותבין את השטר וכו' וראיה לדבר מדאמרינן המוציא שטר הקנאה בשוק וכו' עיין שם הרי אף על גב דסבי"ל דבשטר קנייה לא בעינן שיגיע השטר לידו אפי' הכי במקום שכותבין את השטר לא קנ' אפילו בקנין כל שלא הגיע השטר לידו דאם לא כן מה ראיה מההיא דמצא שטר הקנאה בשו' דשטר מלוה דינו כמתנה התם שאני דכבר נכתב ונחתם השטר עיין שם ואיברא שהרשב"א ח"ב סימן רכ"ד כתב וזה לשונו שלא היתה דעת הגאונים שאומרים שיתקיים המכר בקנין בלא נתינת דמים אלא כשנכתב השטר הקנין במקום שנהגו לכתוב וכולי אבל אם לא נכתב שטר הקנין ח"ו שהיאך אפשר שתסמוך דעתו של לוקח עליו בקנין על פה יות' משטר מכירה דבשט' מכירה לא יקנה עד שיתן הדמי' ובקנין סודר יקנה בלא מתן דמים ובלא כתיבה כלל וכל מה שאפשר ליפות כת הקנין הוא שאם ביד הלוקח שטר קנין כבר סמכא דעתו של לוקח בשטר שבידו וגם דעתו של מוכר סומכת וכולי אבל שיתקיים המקח בקנין בלא כתיבה א"א במקום שכותבין הקנין בשטר ואינם סומכי' ע"פ וכן נראה מדברי אחרונים שהם הכריעו כדעת האומרי' דקנה מדאמרי' בפ"ק דב"מ המוציא שטר הקנא' בשוק וכולי דא"א דלא קנה בק"ס עד שיתן דמים אמאי יחזיר שטר הקנאה של מכירה ללוקח ליחוש דילמא לא יהיב דמי וכו' והיא ראייה בשטר הקנאה אבל בקנין על פה אין מכאן ראייה והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל הרי שכ' דאין ראייה מהתם אלא בשט' הקנאה ודבריו תמוהי' דע"כ אפילו בקנין בלא שטר קנה דאל"כ אמאי יחזיר ניחוש שמא לא נתן ולא זכה הלוקח בשטר והרמב"ן והרשב"א והריטב"א הובאו בש"מ למציעא לדף י"ג הוכיחו מההיא דהמוציא שטר הקנאה וכולי דבשטר הקנאה לא בעי' שיגיע השטר לידו הפך ר"ח והרי"ף ע"ש באורך ואם כן איך כתב הרשב"ץ דהיא ראיה בשטר הקנאה אבל בקנין ע"פ אין מכאן ראיה דהא כל שלא הגיע השט' לידו לא קנה וניחוש שמא לא הגיע השט' לידו אלא ש"מ דאפי' בקנין ע"פ קנה ואי ס"ל דבמקום שכותבין השט' (עכ"מ)

כ"ב לא קנה עד שיכתוב השטר וכולי בכל שטר מיירי בין במקום שדרכם לכתי' שט' שכתו' בו שדי מכורה לך וכולי בין שדרכם לכתוב שטר ראיה וכו' הסמ"ע ואין נראה כן מדברי מהרשד"ם חא"ה סי' ק"ע כנסת הגדול' הגב"י אות י"א ע"ש וז"ל מהרשד"ם והיה א"ל דהיינו שטר קני' שדי מכורה לך וכולי אבל שטרות שלנו שאינם שטרי קנין אלא לראייה לא וכמו שנראה מדברי הטור סימן קצ"א אבל בשאר קרקע לא קנה בשטר עד שיתן הדמי' וגם יכתוב לו שטר במקו' שנוהגי' לכתוב שטרות והשטרו' שכותבין עתה אינם אלא לראייה ואין הקרקע נקנה על ידם משמע דשטרות לא מעלים ולא מורידים וכו' ואם כן לדידן דלא כתבינן אלא ראייה כיון שנגמר הקנין בד"א אין צריך לענין הקנין אבל אתר שרבו הפוסקים דגם שטרי דידן הוו שטרי קני' חזר הדין למקומו עכ"ל הרי דס"ל בהדיא דבמקום שכותבים שטרי ראיה קנה בכסף לבד אלא רוב הפוסקים סב"ל דשטרי דידן שטרי קני' הם מיהו מדברי הר"ן והמ"מ שהביא מרן הב"י סי' זה מבואר דשטר הודאה כעין שלנו שכותבין בפנינו הודה פ' ופ' שמכר וכו' הוי שטרי ראיה כמ"ש הר' ברצלוני בתשו' סי' ל"ד וכן כתב מהרשד"ם עצמו חח"מ סימן רכ"ה וסימן רס"ה עיין שם ואם כן חזר הדין דאפי' לא נכתב השטר קנה בכסף לבד ומרן בתשו' חא"ה בדיני כתובה סימן ו' על ח' שקנה שפחה שכ' וזה לשונו דאין לומר שאף על פי שנתן כסף לא קנה דאמרינן בפרק קמא דקידושין גבי קרקע וכולי אבל במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר דהכא נמי הרי כתבו לו שטר ואף על פי שיש אומרים דשטר שאמרו היינו שדי מכורה לך אבל שטרי דידן לא כבר כ' המפרשים שכדברי האומרים דשטרי דידן נמי מהנו עיקר ועוד דאפילו לדברי החולקים ע"ז כיון דבז"הז אין אנו נהוגים לכתוב שטרי דשדי מכורה לך הו"ל מקום שאין כותבין שטר וכו' עיין שם ונראה דר"ל דאפי' למאן דאמר דשטר ראיה אין קונים בו במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר קנין ולא מהני שטר ראיה היינו דוקא במקום שנהגו לכתוב שטר קנין אבל בז"הז דאין נהוגים לכתוב שטר דשדי מכורה לך הו"ל מקום שאין כותבים שטר קנה וקנה בלא שטר דשדי מכורה לך אבל ודאי דבלא שטר כלל לא קנה אלא עד שיכתו' שט' ראיה וכן הבין הרב כנסת הגדולה אות י"ז ע"ש וא"כ הכא נמי לדידן הוי שטר קניי' כגון בל' עבר מכרתי לו וכולי אבל בל' העדים בפנינו הודה פ' שמכר וכולי הוי שטר ראיה ובמקום שנהגו לכתוב מכרתי לו וכו' לא קנה בכסף עד שיכתוב לו שטר קני' אבל אם כתב לו שטר ראיה הודה פ' שמכר וכו' לא קנה אבל מהרשד"ם חח"מ סימן רמ"ז כתב וזה לשונו ואף על פי שי"ל דה"ד שט' הקנאה שכותבין שדי מכורה וכו' אבל שטרי דידן דאינם אלא שטרי ראיה לא איברא שכ"נ מדברי הרא"ש והטור כוף סימן קצ"א וכו' אלא שרבים וגדולים כ' דגם שלנו יש להם הדין בעצמו כמ"ש הר"ן דבכל שטר עסיקינן וכו' וכן דעת הרשב"א וכן בה"ע והמ"מ כ' וז"ל בשטר וכו' הסכימו המפרשים דה"ה לשטרי דידן וכו' עש"ב הרי שהסכים דבשטר ראיה קנה למפרע בכסף וכ"כ הרמב"ן בחי' בפרק קמא דגיטין גבי שטר מכר בעש"ג וז"ל ואי ק"ל היכי אמרי' הכא מכר מדיהיב זוזי קמייהו קנה הרי אמרו אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתו' את השט' ואין זה שטר לקנות בו לא תטעה בזה דהתם ה"ט משום דלא ס"ד עד דכ' שטרא לראיה אבל כשנכ' בכסף קנה הילכך אף כאן קנה בשטר ערכאות עכ"ל הרי דס"ל דבשטר ראיה קנה למפרע בכסף וז"ל הר"ן בכל שטר עסיקי' דכיון שדרכם לכתוב את השטר לוקח לא סמכא דעתיה עד שיכתוב את השטר ואפילו בשטר הודאה מיהו במקום שנהגו לכתוב שטר קניה תולה