ערך השולחן חושן משפט חלק ג קסט

המתנה נתנה לאחר קודם קיום התנאי כיון שקיי' תנאו לבסוף וזכה למפרע משעה א' מתנתו מתנה וכן כתב הרמ"ה בתשו' סימן רצ"ז ומהר"א ן' טווא סימן ד' עיין שם ואם הנותן נתנה לאחר בנתיים כיון שהמקבל קיים תנאו לבסוף וזכה למפרע משעה א' אין מתנת הנותן מתנה ומצאתי להרשב"א במיוחסות סימן י"א על ראובן שמכ' שדה לשמעון בשט' וקנין והתנה בפני העדי' שיהא שט' המכ' ביד שליש עד ד' שנים דאם לא יתן לשמעון מנה יתן לו השליש השט' ולא יזכה לשמעון בשום קנין אלא עד לאחר ד' שנים ובתוך הד' שנים עמד ראובן ובטל שטר המכר ונתן השדה ללוי בל' קנין כמעכשיו ואף על פי שלא א"ל מעכשיו וכולי ועוד צריכים אנו דלדעת דלאביי דאמר עדיו בחותמיו זכין לו אפילו בשטר דלאו אקנייתא והוא שיגיע השט' לידו אם כתבו וחתמו העדי' וקוד' שהני' השט' לידו של מלוה מכר הלוה נכסיו ואח"ך נתן הלוה שטר מלוה למלוה זכה המלוה למפרע משעת כתיבת השטר ומוציאין מיד הלקוחות וכולי ומעתה הדבר ברור שלא נתן ראובן המנה לשמעון תוך הזמן ולאחר הזמן החזיר השליש שטר המכירה לשמעון קנה מעכשיו ומתנת לוי בטילה דהרי זה כאומ' קנה מעכשיו ולכשיגיע השטר לידי לאחר ד' שנים דקנה מעכשיו ואע"פ שנתן ומכר בנתיים לאחר דלא גרעי שטרי אקנייתא בשט' זה משטר דלאו אקנייתא לאביי וכולי עכ"ל הרי דס"ל דכל שקנה למפרע אין מתנת הנותן מתנה ולכאורה נראה דה"ד גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך ר' זוז דאין האשה יכולה לומ' לא תתן לי ולא יתקיימו הקידושין אלא בע"כ יתן לה ויתקיימו הקידושין למפרע וכן גבי מתנה על מנת שיתן המקב' כו"ך אין הנותן יכול לומר לא יתן לי ולא תתקיים המתנה אלא בע"כ יתן לו ותתקיים המתנה למפרע ולכך אם נתנה לאחר בנתים לא זכה אבל הכא דביד הנותן שלא לקיים התנאי וכל שלא נתקיים התנאי יכול לחזור מהמתנה הכא נמי אם מכר או נתן לאח' פקע קנין הא' ואין לך חזרה גדולה מזו מיהו דה"ד למאן דאמר נתינה בע"כ שמה נתינה אבל למאן דאמר נתינה בע"כ לא שמה נתינה ה"נ גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז יכולה האשה לבטל הקידושין שלא תקבל הר' זוז בע"כ כמ"ש הר"ן בפ' מי שאחזו דגם בתנאי דקידושין כה"ג נתינה בע"כ לא שמה נתינה למאן דאמר עיין שם ואם כן אם קבלה מדעתה חלו הקידושין למפרע ופקעי קידושי ב' וכן במתנה על מנת שיתן המקבל

י"ח לא קנה עד שיכתוב את השטר וכו' כ' מהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג דאם יש שבו' שלא לחזור הוי כפי' וקנה בכסף לבד או בשטר לבד עיין שם ונ"ל קצת ראיה ממה שכתב הטור סימן פ"א סל"א אמר מנה לפלוני בידי וכו' ונשבע על הודאתו בפני עדים ובא המלו' ותבעו והשיב שלא להשביע את עצמו כוין ונשבע לשקר אין שומעין לו וכו' דחזקה דאין אדם נשבע אלא באמת וברור עיין שם והכא נמי ודאי לא יחזור דחזקה אין אד נשבע אלא באמת מיהו אפ' דהיינו דוקא בשבו' דלשעבר דלא יצא מפיו שבועה לשקר אבל בשבועת בטוי דלהבא כיון דהשבועה לא יצא מפיו לשקר שהיה בדעתו לקיים שבועתו אלא שאחר כך יצריה אנסיה אפ' לו' דלא ס"ד דלוקח שמא יחזור וכהאי גוונא מבואר בסימן ל"ד דעיב' על שבועת בטוי דלהבא לא נפסל לעדות מהאי טעמא ואף החולקים מודו הכא אבל בעל התרומות סוף שער מ"ב כתב בשם הרי"ף דכיון שאומר זו בשבו' הוי כאלו נטל קנין עיין שם ואם כן כיון דקנה במעות וקנין בלא שטר הכא נמי במעות ושבועה קנה דשבועה כקנין אבל מהריב"ל סוף ח"ב סימן כ' דקנין אין כאן שבו' אין כאן וכן הסכים מהראד"ב סימן קנ"ב וכתב דמהריב"ל חזר בו עיין שם באורך

י"ט לא קנה עד שיכתוב את השטר וכולי בתשובות מהרח"ש חלק ראשון סימן מ"ח מבו' דלדעת רוב הפוסקים דשטר הקנאה אפילו לא הגיע ליד המקב' קנה הכא נמי אין צריך שיגיע השטר לידו אבל לדעת ר"ח והרי"ף דבשטר הקנאה לא קנה עד שיגיע השטר לידו הכא נמי צריך שיגיע השטר לידו עיין שם וכן כ' מהרש"ך ח"א סימן ע"ג דאפילו לא הגיע השטר לידו כיון שנכתב ונחתם קנה דקיימא לן דבשטר הקנאה אפי' לא הגיע לידו קנה עיין שם ונראה דהוי כאימר זכו בשדה זו פלוני על מנת שתכתבו לו את השטר שכתב הטור ומרן סי' רמ"ג ס"ז דאפי' כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו חוזר דע"מ שתכתבו ותתנו לו קאמר עיין שם אבל הרמ"ה בפ' הספינה סימן כ"ט וסי' ל' כ' דאם כתבו השטר ולא מסרו לידו אינו חוזר בשדה דהתנאי נתקיים בכתיבת השטר עיין שם וה"נ במקום שכותבין שטר דהוי כתנאי לדעת הטור ומרן בעי' שיניע השטר לידו אבל לדעת הרמ"ה נתקיים התנאי בכתיבת השטר ואי אמרי' דאפי' למ"ד דלא קנה בשטר עד שיגיע השטר לידי מ"מ אם קנה במעות במקו' שכותבין שטר סגי בכתיבת השטר ניחא דאהני קנין מעות במקום שכותבי' שטר משום דבשטר לבד לא קנה עד שיגיע השטר לידו אבל במעות קנה משעת כתיבת השטר אפי' לא הגיע לידו

כ' לא קנה עד שיכתוב וכולי כתב ה' כנה"ג בשם מהרש"ך ח"א סימן ע"ג ומהר"ש הלוי סימן מ"ז דאפי' לא הגיע השטר לידו כיון שנכתב ונחתם קנה עיין שם ובסימן קצ"ד בגוי שמכר קרקע לישראל דלא קנה כל זמן שלא כתב לו שטר נסתפק ה' כנה"ג אם נכתב בערכאות של גוים ולא הגיע ביד ישראל אם קנה הקרקע ומכח הסברא יראה כיון דהטע' הדבר הוא דסתם גוים אנסים ולא סמכא דעתיה דקונה בלא שטר כיון שנכתב בפנקס שלהם אין לחוש דאם ירצה ילך ליקח וכן מוכח מדברי הטור שכ' כל שלא כתב לו שטר דבכתיבת השטר מיהא קנה אפי' לא הגיע לידו אבל מצאתי בתשו' כ"י למהר"א גאליקו הסכים דכל שלא הגיע ליד ישראל לא קנה וגם שאין ראייתו מכרעת לע"ד כבר הורה זקן עכ"ל ונראה דלדעת מהרש"ך ומהר"ש הלוי ה"נ קנה אפי' לא הגיע לידו שהרי כתב התוס' הטע' דאין דעת ישראל לקנות אלא כמו שהוא רגיל לקנות עם ישראל בשטר קנין עיין שם וכיון דמישראל קנה בכתיבת השטר אפי' לא הגיע לידו מן הגוי נמי קנה אבל מהר"א גאליקו ס"ל דמישראל נמי לא קנה עד שיגיע השטר לידו וכן ל' רש"י בפ"ק דקידושין עד דנקיט שטרא וכו' וכן כתב הפרישה סימן זה וסימן קצ"ד עיין שם וכן כתב מהרשד"ם סי' רל"ב עד דכתב שטרא ונקט בידיה וכולי עיין שם וכן נר' דהוי כאומר ע"מ שתכתבו לו את השטר שכ' הטור ומרן סי' רמ"ג ס"ז אפילו כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו שע"מ שתכתבו ותתנו לו קאמר ע"ש והרא"ש בתשו' כלל צ"ט סימן ז' כ' בשטר מתנה וז"ל ואע"ג שלא הגיע השטר לידה לא גרע כחה כי כל שטרות שכותבין האידנא אינם שטרי קנייה אלא לראיה בעלמא כי הקנייה נגמרת ע"י הקנין הילכך אין צריך שיגיע השטר ליד הקונה וכו' עיין שם משמע דבשטר קנייה ש קנה