ערך השולחן חושן משפט חלק ג קסו

קרק' אבל הפרה קנה ואף מדברי ראב"ן והרמ"ה מוכח דמספק"ל נמי בפרה מכל מקום כיון שמשך הרי בחזקת הלוקח אבל אם אמר לו קרק' ומטלטלין בב' פרוטו' נר' דקרקע פרוטה ומטלטלין בפרוטה קאמר ולא הוי כקני את וחמור כמ"ש סימן כ"ג עיין שם:

י"א ונתן לו כסף שוה פרוטה וכו' כ' הסמ"ע שנתן לו השוה פרוטה על דמי הפירעון והשאר זקף עליו במלוה אבל ל"ל דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שיווי המקח אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה זו נשתעבד זה לזה זה לקנות וזה למכור ושאין אחד יכול לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה וק"ס דז"א דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה עיין שם ולכאורה מדברי ראב"ן דפ"ח ע"ד וז"ל וכשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה שאם שכר קרקע לכו"ך שנים ונתן מקצת הכסף חייב ליתן כל הכסף ואינו יכול לחזור בו וכו' עיין שם משמע כן אבל הא ליתא (עכ"מ)

י"ב דין ג' האומר לחבירו תן מנה לפלוני וכו' כתב הרשב"א בתשו' סימן אל"ף רכ"ד ורכ"ה האומרת הלוה מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת דהא הנאת מלוה כנתינת פרוטה ואם כן מקודשת בה מדין ערב אבל הרויח לפ' זמן מלוה אינה מקודשת שהרי אין ערב מתחייב בזה כדתנן הרי שהיה חונק את חבירו וכו' והביאו מרן הב"י א"ה סימן ל"ח עיין שם וא"כ האומר לחבירו הלוה לפלו' מנה וקנה לך קרקע שלי קנה וה"נ במחילת מלוה לפ' קנה מדין ערב דאם מחל המלו' ללוה ע"פ הערב משתעבד אבל בהרווחת זמן מלוה דאין הער' משתעבד הכא נמי לא קנה ואף על גב דכתבו הרא"ש והטור סימן ר"ב דקרקע אינו נקנה במלוה אבל אם הרויח לו הזמן כגון שהגיע זמנו לפרוע והרויח לו הזמן ואמ"ל יקנה לי שדה שלך בההיא הנאה שהרווחתי לך קנה ופ' מור"ם שם נראה דדוקא לגבי הלוה הרווחת הזמן הנאה היא וכן באשה אם הרויח לה זמן במלוה שעליה מקודשת וכן דעת הרשב"א בחי' לקידושין עיין שם אבל לגבי ערב הרווחת זמן לא חשיבה הנאה אלא מה שנתן לו או הלוה ומחל לחבירו דחסר ממון על פיו והכא נמי גבי קניית קרקע ומהרש"ל בים של שלמה בפ"ק סימן ז' כתב על הרשב"א ואיני יודע לחלק ביניהם דלפי הנראה מקודשת בשניהם עיין שם וליתא דהא ילפי' מדין ערב וערב לא משתעבד בהרווחת הזמן אלא אם כן הלוה או מחל לחבירו על פה הערב ונראה דאם א"ל תן מנה לפל' על מנת להחזיר ותהא שדה קנויה לך לא קנה וכן גבי ערב אם א"ל תן מנה לפ' ע"מ להחזיר ואני ערב במלוה אחרת לא נשתעבד דהא בהרווחת זמן ודאי קנה ובמתנה על מנת להחזיר ס"ד דלא קנה משמ' דגרע מתנה על מנת להחזי' מהרווחת זמן וכיון דבהרויח זמן לפלוני לא חשיב הנאה לקנות בה כל שכן במתנה על מנת להחזיר לאחר ודלא כהב"ח ע"ש

י"ג נראה מדברי הטור דכשנתן הלוקח הכסף ואמר שדך מכורה לי קנה אף ע"פ שלא אמר המוכר וכן כתבו בתוספות רי"ד בפ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא ספיקא וחיישינן מדרבנן וז"ל פי' שי"ל קידושין הם דומיא דשדה בין אם המוכר א"ל שדי מכור' לך בין אם הקונה אמר שדך מכורה לי במנה וקבל המוכ' המנה קנה א"ד שאני הכא דכתיב כי יקח וכו' עיין שם והרב קרית מלך רב ריש הלכות מכירה כתב שיש מפ' דבקידושין דף ט' גבי הא ל"ד הא שטרא לשט' זביני וכו' משמע דגם בכסף לא קנה עד דאמר מוכר וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א בחידו' שם וז"ל ומפרקינן הכא מעני' דקרא כיון דבכסף תלי רחמנא בלוקח מקשי' כולהו הויו' להדדי והתם במוכר תלה רחמנא בין בכסף ובין בשטר בעינן שיאמר המוכר שדי מכורה לך ותי' דהיינו דוק' אם התחיל המוכר וכו' עיין שם וליתא דמדברי רבינו ישעיה נראה בהדיא דאפילו לא אמר אלא לוקח שדך מכור' לי קנה דומיא דנתן הוא ואמרה היא דאם היה מדבר עמה על עסקי קידושיה הוו ודאי קידושין כמבואר בח"ה סימן כ"ז עיין שם וכן כתב בחי' קידושין שלא נודע למי גבי נתן הוא ואמרה היא וז"ל ובשדה היכא דיהב כסף בין דאמר מוכר שדי מכורה לך בכסף בין דאמר לוקח שדך קנוייה לי הוו זביני אבל חכמי' גזרו נתן הוא ואמר' היא וכו' וכ"כ עוד בחיד' לדף ט' וז"ל והא דלא אקשינן ליה לעיל גבי כסף וכו' יש לומר כסף כיון דגבי וביני מאן דבעי קאמר דאי בעי מוכר אמר שדי מכורה לך בכס' זה ואי בעי אמר לוקח שדך קנוייה לי וכו' עיין שם

י"ד דין ו' והוא שיהיה אדם חשוב וכו' אבל אם אינו אדם חשוב המנה קנה והשדה לא קנה ראב"ן דקל"ג ע"ד עיין שם ואם הוא אדם חשוב דעת ר"ח והרשב"א והר"ן דקנה אף המטלטלים מדין חליפין אבל הרמב"ן והריטב"א סבירא להו דלא קנה המטלטלין וכסף היא ולא חליפין עיין שם וכן כתב ה' מח"א בה' קנין מעות סימן ב' ואם אמר המוכר ללוקח תן כסף לפ' וקנה לך מטלטלי תלוי בפלוגתא דרבוותא דלפי מה שכ' התוספות במציעא דף ע"א בד"ה מצאו ישראל וכו' דמה שנותן לאותו פלוני הוי כאלו בא לידו ממש הכא נמי לא קנה קנין גמור אלא לענין מי שפרע אבל לדעת הרמב"ם ורש"י והריטב"א דלא הוי כאלו בא לידו אלא דאות' הנא' שנתן לאחר על פיו שוה פרוטה הרי זה קונה דאותה הנאה חשיבה חליפין כמ"ש רי"ו והר"ן ועיין בחי' הרשב"א דהרמב"ן חולק על ר"ח והרשב"א הסכים עם ר"ח עיין שם ונראה לדעת ר"ח והרשב"א והר"ן כ"ש באמר לו תן הכסף לפלוני וקנה לך מטלטלים קנה מדין חליפין דאות' הנאה שנותן הלוקח לאחר על פיו חשיבה כחליפין דהוי בכליו של קונה וה' משאת בנימין סימן צ"ז שכ' דמדברי ר"ח שכתב גבי הילך מנה ויהיו לך נכסי דהא הוא חשי' ככלי ואף במטלטלים קנה משמע בהא הוא דקנה אף במטלטלים כיון דדמו לחליפין אבל בהנך תלת בבי קמיית' לא קנה במטלטלי והביאו הרב כנסת הגדולה הגב"י אות ד' עיין שם לא דק דבאומר תן מנה לפ' וקנה לך נכסי פשיטא דדמי לחליפין דהוי בכליו של קונה טפי מאומר הילך מנה וקנה נכסי וקונה אף מטלטלין וכן האומ' תן מנה לפ' ויהיו נכסי קנויים לו קנה אף המטלטלין מהאי טעמא דדמי לחליפין אבל באומר לחבירו הילך מנה ויהא שדך מכור לפלוני לא דמי לחליפין ולא קנה אלא קרק' מדין כסף וזה נדון הרב משאת בנימין עיין שם

ט"ו וכן י"א דה"ה לאומר הילך מנה לפ' וכו' ה"ד מתנה גמורה אבל מתנה ע"מ לה להחזיר לאדם חשוב לא מיקרי הנאה לגבי הנותן להקנות כמו שהוכיח הרשב"א והר"ן בפ"ק דקידושין לרב דחליפין בעי' כליו של קונה ולא בכליו של מקנה אפילו באדם חשוב מה"ט עיין שם וכן כתב הב"ח עיין שם מיהו בחי' הריטב"א שם כתב תי' אחרים ונראה שיש חולקים עיין שם

ט"ז דין ז' לא קנה עד שיכתוב השטר וכו' משמע דאף המוכר דדוקא בהתנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף אין המוכר יכול לחזור מפני התנאי