ערך השולחן חושן משפט חלק ג קסה

מפ' האומר דפריך ותיסברא אימא סיפא ושוין במכר דקנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני וא"א לימא דמיירי הכא כשמתחייב בקנין דבמכר קנה לכ"ע בשעבוד ודוקא גבי קידושין פליגי משום דמקשי' הויה ליציאה עש"ב לק"מ דבשעבוד דאגיד גבי לוה לכ"ע מקשי' הויה ליציאה אבל במלוה שעליה (עכ"מ)

גם מה שהקשה שם לדעת הראב"ד מדאמרינן בע"ז דע"א כי כיילתו חמרא לנכרים שקלו זוזי מנייהו וכו' דאי לא הוי יין נסך ברשותייכו וכי שקליתו דמי יין נסך שקליתו וכו' וא"א יקנו בק"ס מן הגוי דמתחייב בדמי היין דחיוב חשיב כנתינת דמים וקנו היין והוי יין נסך ברשותייהו דהא ודאי גוי קונה ומקנה בק"ס כמ"ש התוס' בפ"ק דקידושין עיין שם ליתא דגם למ"ד דחיוב לא הוי כמעות ק' כיון דגוי קונה בק"ס ליקנו ליין לגוי בק"ס ולא הוי יין נסך עד דנגע ביה כדאמרינן התם דאם משיכה קונה בגוי מהני וכבר הק' כן הש"ך בסי' קכ"ו ס"ק ל' ותי' דלא היו רגילים להקנות לגוי בק"ס עיין שם

וכתב ה' מח"א ה' קנין מעות סימן ה' דלפ"ז אפי' במטלט' קונה קנין גמור דלא שייך לומר נשרפו חטיך בעלייה דכיון דהמוכר עדיין לא קיבל המעות טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו הדמים כמ"ש התוס' בפ' הזהב לענין ק"ם ומהריט"א בס' קהלת יעקב דף צ"ז ע"ג חלק עליו דשאני ק"ס דלא הוי מדין כסף אלא מדין חליפין בכל חליפין קונה אם החליף שור בפרה כיון דמשך הא' השור קנה האחר פרה בלא משיכה אבל בקונה בחיוב ושעבוד מדין כסף הוא אע"ג דליכא למיחש לשמא נשרפו חטיך בעלייה לא פלוג רבנן בין כסף לכסף עש"ב וליתא דהא קי"ל בסי' קצ"ח (עכ"מ)

ח' בכסף וכו' בפרק קמא דקידושין ילפינן מדכתיב שדות בכסף יקנו והרב עצמות יוסף הק' נילף בק"ו ומה חזקה שאינה קונה בע"ע קונה בקרקע כסף שקונה בעבד אינו דין שקונה בקרקע והרב שמחת יום טוב סימן נ"א תירץ דלמאן דאמר דאם הוא שכור לאחר אינו קונה בחזקה כמו שכתב הכנה"ג סימן קצ"ב ניחא דאיצטריך קרא דגם בכהאי גוונא דלא קנה בחזק' קנה בכסף עיין שם וליתא דכיון דילפינן קנין כסף מקל וחומר אפילו במקום דלא שייך קנין חזקה בכגון ששכור לאחר היינו משום דלא עשה חזקה אבל בקנין כסף דשייך בה פשיטא דקנה וכן אם הקנה לו לאחר שלשי' יום ולא אמ"ל מעכשיו אף על גב דלא קנה בחזקה או בחליפין משום דכלתה החזקה והדר סודר למאריה פשיטא נקנה בכסף לאחר ל' יום ולא צריך קרא להכי

ט' בכסף וכולי בפ"ק דקידושין ילפינן לה מדכתיב שדות בכסף יקנו וכתבו התוס' הא דלא אייתי קרא דכתיב גבי עפרון משום דדילמא ה"מ מנכרי שכל קנינו בכסף ובריש המסכתא כתב וז"ל דא"ל השדה אשר קנה אברהם בחזקה או בשטר עיין שם ונ"ל דס"ל דא"א קנה מעפרון בכסף דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני אלא דלא סמכא דעתיה אלא עם השט' או חזקה כדקי"ל בסימן קצ"ד דישראל שלקח שדה מגוי ונתן דמים וקודם שהחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה זכה האחרון לפי שהגוי מעת שלקח הדמים נסתלק וישראל לא קנה עד שיגיע לידו השטר וכו' עיין שם והכא נמי א"ל דא"א לא קנה אלא בכסף כדכתיב נתתי כסף השדה דכל קנינו של גוי בכסף אבל לא שמעינן מניה דכסף איקרי קנין דא"ל השדה אשר קנה אברהם בחזקה או בשטר משום דלא סמכא דעתיה לקנות בכסף לבד עד שיכתוב השטר או חזקה ואם כן אף על גב דהגוי נסתלק כיון דישראל לא קני לא מיקרי קנין אבל ילפינן מניה דקרק' נקנה בכסף אי פריש ולזה כתב משום דדילמא ה"ד מגוי שכל קנינו בכסף ועיין במפ' והרב שמחת יום טוב סימן נ"א הק' למה ליה קרא נילף בקל וחומר מחליפין ומה חליפין דאינו קונה באשה ולא בע"ע קונה בקרק' כסף דקונה באשה ובע"ע א"ד שקונה בקרק' ולר"ל דסבר משיכה מן התור' א"ש דא"ל מה לק"ס שכן קונה אף במטלטלין עיין שם וליתא דהא א"ל שטר יוכיח שאינו קונה במטלטלי וקונה בקרק' הכא נמי כסף אף על פי שאינו קונה במטלטלי קונה בקרק' או דנילף בקל וחומר הכי ומה אשה וע"ע שאינם נקנים בק"ס נקנו בכסף קרק' דנקנה בק"ס אינו דין שיקנה בכסף דא"א מטלטלין יוכיחו דנקנים בק"ס ואין נקנים בכסף א"ל מה למטלטלין שכן אינם נקנין בשטר תאמר בקרק' דנקנה בשטר הכא נמי נקנה בכסף מיהו התוספות בפ"ק דקידושין די"ד ע"ב בד"ה הואיל וכו' כ' וז"ל וא"ת ולאו קל וחומר הוא ומה גוי שאינו קונה בשט' קונה בכסף וכו' וי"ל וכו' וכ' מהרימ"ט בחידושיו שם דסב"ל דגבי קנייני ממון אין חומרת' וקולת' של קניינים גורמים וכו' כשנתפרש קנין בדבר א' אין ללמוד קנין א' מדבר אחר שאין בו אלא אותו קנין דאמרינן דשאני התם דאין לו קנין אחר וכולי אבל כשיש קנין אחד אין צריך לקנין אחר ע"ש ואם כן הכא נמי לא ילפינן קנין כסף בקרק' בקל וחומר מאשה ועבד דאין בהם קנין חליפין מה"ט ומהרימ"ט בחי' לשם תירץ לקושית ה' עצמות יוסף דלא ילפינן עבד דהוי קנין הגוף שזוכה במעשה ידיו בק"ו מאשה דאין לו זכות בה אלא לעשה איסורה דמעשה ידיה תקנת' דרבנן עיין שם ואם כן הכא נמי לא ילפינן קרק' מאש' ואף על גב דהבעל יורש אשתו מדאורייתא לדעת הראב"ד והרשב"א כמו שכתב המ"מ בפ"א מהלכות נחלות עיי"ש וא"כ יש לו זכות בה לענין ממון מכל מקום ל"ד לעבד וקרקע שהם קנין הגוף וקרק' מע"ע לא ילפינן דא"ל מה לעבד שכן יוציא בשש ובגירעון כסף ונראה דל"ק דקנין חליפין לא כתיב בתורה אלא שלף איש נעלו וכו' בד"ק ואף על גב דהוי דאורייתא כדכתיב וזאת התעודה וכולי כמו שכתב הרמב"ן בס"ה סוף שורש ב' עיין שם מ"מ אינו מפורש בתורה דאפילו נימא הלמ"מ הוא כדאמרינן עד דלא אתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא וכולי הא קיימא לן דאין דנים קל וחומר מהלכה

יו"ד ונתן לו כסף שוה פרוטה וכו' אם הקנה לו קרקע ומטלטלין בפרוטה ספק אם קנה דבפ"ק דקידושין בעי ר"פ בתך ופרתך בפרוטה מהו מי אמרינן בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה א"ד בתך בפרוטה ופרתך במשיכה וכו' וכתב ראב"ן דף קל"ג ע"ד דס' קידושין לחומרא והבת צריכה גט וממון העמידו על חזקתו וכ"כ תלמידי הרשב"א בשם הרמ"ה עיין שם והכא נמי אם א"ל קרקעך ופרתך בפרוטה מי אמרינן קרקע בחצי פרוטה ופרה בחצי פרוטה ולא קנה או דילמ' קרק' בפרוטה ופרה במשיכה ומספק העמיד ממון על חזקתו והריטב"א בחיד' כתב דוקא כשמשך הפרה אבל אם לא משך הפרה פשיטא דבתך ופרתך בפרוטה קאמר ואינה מקודשת כלל עיין שם ואם כן נראה דפרה קנה במשיכה דאפילו בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה קאמ' ס"ס הרי משך הפרה והכא נמי אם אמר לו קרקע ופרתך בפרוטה אם לא משך הפרה ודאי דקרקע ופרתך בפרוטה קאמר ולא קנה כלל אבל אם משך הפרה מס' לא קנה