ערך השולחן חושן משפט חלק ג קסד

המכר מהר"י בן מיגש בתשו' סימן ק"ל עיין שם

ו' קרקע נקנה בכסף וכו' בק"ס וכולי הרב כנה"ג הביא תשו' הרשב"א כ"י שהוכיח דקרקע נקנה בחליפין ותמה על הר' יהונתן שם דס"ל דקרקע אין נקנה בחליפין עיין שם ותשו' הרשב"א היא בחלק ג' סימן קל"ב להר' יהונתן וז"ל וראיתי בספרך דבר שא"א כי נאים ושכיב מר אמרו וכולי וחס ליה למר דלימא הכי שזהו לא אמרו אדם מעול' דקרק' ודאי נקנה בחליפין ונקנה בקנין הלא אמרו בפרק קמא דב"ב וכולי כשקנו מידו ובר"פ הכותב קנו מידו וכו' ובפרק קמא דקידושין עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה תנא אף בחליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני מילתא דאיתא בין במטלט' בין במקרקעי לא קתני אלמא אפי' קרקע נקנה בחליפין ומקרא מלא דבר הכתו' וזאת לפני' בישר' על הגאולה וכולי עכ"ל וכן כתב רב האי בספר המקח שי"ג דף כ"ט וז"ל השער הרביעי חליפין פי' קנין קונין בו הקרקע וב"ח והמטלטלי' וכו' דהכי גרסי' עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ותנא אף בחליפין ותנא דידן מ"ט לא תנא חליפין ותי' כי קתני מילת' דליתא במטלט' אבל חליפין הואיל איתנהו בין במקרקעי בין במטלטלי לא קתני מהכא אתה רואה שהחליפי' בכל דבר וכו' עכ"ל וכן כתב בעל העיטור במאמר ב' קנין וז"ל גרסי' בפ' קמא דקידושין וכולי ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלי קתני מילתא דאיתא אף במטלטלי לא קתני ש"מ כל מילי מיקנו בחליפין וכולי עיין שם ונראה דגרסינן הכי מילתא דאיתא אף במטלטלי' וכולי וגם גירסתינו מילתא דאיתא במטלטלי' וכו' נראה דאף במטלטלי' קאמר והוא מוכרח דאי איתא במטלטלי ולא במקרקעי כיון דעבד איתקש לקרקע נילף עבד דאין נקנה בחליפין מקרקע וכן כתב בעל הלכות גדולות דף ק"ט ע"ג וז"ל והיכא דלא משך קני בחליפי' דאמרינן גבי עבד כנעני תנא אף בחליפין וכו' ותנא דידן וכו' מילתא דקני במטלטלי לא קתני אלמא קנין קני בין במקרקעי בין במטלטלי' וכו' עכ"ל והרדב"ז חלק ב' סימן תק"ג כ' דקנין סודר מדרבנן דהא מדק' ילפי' ליה דכתיב שלף וכולי וכן ראיתי לה' החינוך פ' בהר סי' שכ"ט שכ' וז"ל ואין ספק כי אלו הקניות כולם מתקנת חכמים היא והובאו הכתובים לסמוך וכו' עיי"ש וא"כ א"ל דקרקע אינה נקנה בחליפין ולא אמרו עבד כקרקע אלא בדאוריי' אבל במילי דרבנן עבד כמטלטלי' כמ"ש התוס' והרא"ש בקמא די"ב דעבד כמטלטלי' גבי גביית חוב וקנין אגב דרבנן עיין שם והכא נמי עבד כמטלטלי בקנין חליפין דרבנן אבל הרמב"ן בס"ה סוף שרש ב' כתב וזה לשונו וכן קנין חליפין הנלמד מבועז דבר תורה הוא מפני שאמ' הכתו' וזאת התעודה בישראל ולא שמעתי חולק לומר שיהיה קנינו מדבריהם בלבד עד כאן לשונו וכן כת' בספר אסיפת זקנים למציעא דמ"ז וז"ל ק"ל מתנה מטלטלי' דליכא מעות במה יקנה תיר' בתוספות דר"י מודה במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן תי' דאפי' מתנה אינה נקנית מן התורה אלא בחליפין או אגב וכולי עיין שם הרי דס"ל דקנין חליפין ואגב דהוו דאורייתא וכן כתב הרמ"ה בפרק מי שמת סימן פ"ג עיין שם ואם כן אם קרקע אינו נקנה בחליפין אמאי עבד נקנה בחליפין הא במילי דאורייתא עבד כקרק' ואף על גב דא"ל דרבוי קניני' גמרי' מהיקשא ולא מיעוט קנינים וכה"ג כתבו התוספות דף ג' בד"ה ואשה וכולי עיין שם והכא נמי לא ילפינן עבד מקרקע דאין נקנה בחליפין מכל מקום הו"ל למיתני דעבד נקנה בחליפין שלא לדונו כקרקע בשלמא משיכה דלא שייכא בקרקע פשיטא דעבד נקנה בה כמטלטלי' והכי אמרינן התם בהדיא אלא לתנא ברא ניתני משיכה כי קתני מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלט' וכו' הרי דקרק' נקנה בחליפין דהא תנא ברא תני חליפין וכן מצאתי למהר"י מברונה סימן ק"ע שהוכיח כן עיין שם

ז' דין ב' בכסף כיצד וכו' אם זקף עליו מעות בשטר נר' דהוי כפירעון וקנה שהרי כתב הר"ן בפ' מי שהיה נשוי וז"ל גרסי' בגמ' ארמב"ח ראובן שמכר שדה לשמעון וזקף עליו במלוה וכו' וה"פ שלא נתן שמעון לראובן דמי השדה כלום שכתב לו שט"ח עליו ומ"ה נקט זקף עליו במלוה ולא נקט כשעדיין חייב לו משים דבכה"ג לא קנה בשטר עד שיתן הדמים כדאיתא בפרק קמא דקידושין אבל השתא דזקף עליו במלוה קנה דזקיפה הוי כפירעון כדאמרי' בפ' האומנים מלמדין וכו' ע"ש משמע אפילו לא פרעו כלום זקיפה הוי כנתינת המעות וכן כתב הריטב"א הובא בש"מ שם דאע"ג דאין קרקע נקנה במלוה ה"ד במלוה שהוא חייב המוכר ללוקח דאין כאן כסף לקנות אבל מלוה זו שמתחייב הלוקח עכשיו למוכ' בפירעון גמור הוא דקונה בו מדין כסף עיין שם וכן כתב בפ' האומנים בשם רבו הובא בש"מ שם בההיא דמלמדין וכו' וז"ל ה"ה אפילו לא נתן כלום אלא שזקף כל האלף במלוה קנה מדין כסף דאע"ג דמלוה אינה קונה בקרקעות וכולי זה שזוקף עליו הכסף במלוה ואומר הרי כאלו התקבלתי כפירעון גמור חשיב עיין שם וה' עדות ביעקב סי' ס"ג דקנ"ה הביא דברי הריטב"א ופסק כן ומהראנ"ח ח"א סימן קי"ו הביא דברי הריטב"א בחי' לקידושין גבי מנה אין כאן משכון אין כאן שהסכים לפי' הראב"ד דהתם משום דלא נתחייב במנה אלא שבאמירה בעלמא אבל אם נתתייב לו מנה בקנין וקדשה בו או שלקח ממנו שדה קנה וגם הרמב"ן והרשב"א דס"ל התם דאפי' א"ל הריני חייב לך מנה בקנין והתקדשי לי בו אינה מקודשת דאין כאן מנה אלא מלוה מ"מ במכר לדעת הרי"ף והרמב"ם דקרקע נקנה במלוה שחייב המוכר ללוקח כמבואר בסי' ר"ד נראה שהקונה במלוה שלו ג"כ שחייב עצמו למוכר בקנין או בשטר קנה מדין כסף עש"ב וגם הרמב"ן בחי' שם כת' בהדיא דבמכר נמי לא קנה היינו משום דס"ל דבמכ' נמי לא קנה במלוה אבל לדידן דקנה במלוה ה"ה במלוה שחייב עצמו הלוקח

והרב מח"א בה' קנין מעות סימן ה' כתב דמדברי הר"ן שם נר' קצת דוקא בקידושין הוא דאמרי' דאין האשה מקודשת בשעבוד משום דקידושין אגיד גביה בעל וכו' אבל לענין מכר אפשר דמודה דיועיל עיין שם וכבר דחה מהריט"א בס' קהלת יעקב דף צ"ה דדברי הר"ן בשם הרמב"ן ובחי' הרמב"ן מבואר דה"נ במכר לא קנה וכן הסכי' מהרימ"ט בחי' שם עש"ב וק' שהרי כ' הר"ן בפ' מי שהיה נשוי וז"ל גרסי' בגמ' ארמב"ח ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפן עליו וכולי וה"פ שלא נתן שמעון לראובן דמי השדה אלא זקפן עליו במלוה כלומר שכתב לו שט"ח עליהם ומ"ה נקט זקף עליו במלוה ולא נקט כשעדיין חייב לו משו' דבכה"ג לא קנה בשטר עד שיתן הדמי' כדאית' בפ"ק דקידושין אבל השתא דזקפן עליו במלוה קנה דזקיפה הרי היא כפירעון כדאמרי' בפרק האומני' מלמדין וכו' עכ"ל הרי דס"ל דזקיפה הרי היא כנתינת המעות וה"ה בלא שטר אלא בזקיפת מלוה היינו כסף וא"כ נראה דהר"ן הכא לא הסכים עם הרמב"ן אלא לענין קידושין ולא במכר ומה שהק' מהריט"א