ערך השולחן חושן משפט חלק ג קסב

לעצמו כמ"ש המ"מ בפ"ז מהלכות מכירה בשמו עיין שם ה"ד התם אין להאמינו ששלח יד במעו' חבירו דהוי כגזל אבל בס' אסיפת זקנים בפרק הגוזל כת' הרשב"א וז"ל מיהו דוקא כשיש עדים שאמר בפניהם ששלח יד לעצמו או שאמר שחוזר בו משליחותו וקונה באותם מעות לעצמו הא סתמא אינו נאמן וכדאמרי' בפרק הגוזל גבי שיירא וכו' שותף חולק שלא לדעת חבירו אמר פליג וכולי עיין שם הרי דס"ל דבשותפי' אינו נאמן לומר שהציל לעצמו בלא עדים ומדמה להו לשליח דאינו נאמן לומר שחזר משליחותו ועיין בתשו' מהר"ם אלשיך סימן קי"ז שכתב דנקטי' כהרמב"ם

ה' דין ו' וחולק התוספ' השליח וכולי והרי"ף ובעל העיטור והרא"ש כת' הטעם הואיל ובאה הנאה לשליח ע"י בע"ה חולק וכ' הר"ן דאפי' נתן המוכר לשליח בפי' כיון שבאה הנאה לשליח ע"י בע"ה חולק עמו אבל רש"י כתב הטעם משום דיש להסתפק למי נתן למשלח או לשליח מ"ה חולקים וכתב הרשב"א שטעם יפה הוא וזה דעת מור"ם מיהו אם אמר המוכר וכו' והסמ"ע והט"ז כ' דנר' עיקר כהרי"ף והרא"ש ובעל העיטור וכן סובר ר"י והמרדכי והגמ"י והו"ל רש"י יחיד לגביהו עיין שם ולא דק דגם רב האי גאון בס' המקח שער ו' כ' וז"ל וטעם הדבר שיש לו קצבה לפי שכל דבר שדמיו קצובין כשמוסיף עליו הלוקח י"ל מרצון נפשו הוסיף וכאלו נתנו בפ"ע לשליח או י"ל שלא הוסיף אלא מחמת שלקח ממנו זה החפץ ונמצא של בעל המעות הוא וע"ז חולקי' עכ"ל והרשב"א במיוחסות סימן ס' הביאו דטעם הגאון ורש"י יפה והובא בב"י עיין שם וכן כת' הריטב"א בפ' אלמנה כפירש"י עיין שם ואם כן אם נתנו בפי' לשליח כולו לשליח ועיין בהכנה"ג הגב"י אות ס"ג וכן פסק הכא דאין מוציאין מיד המוחזק עיין שם מיהו כבר כתב מרן הב"י בהקדמתו דג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומקום ששנים מהם מסכימים לדעת א' הלכה כותיהו עיין שם כ"ש הכא דר"י ובעל העיטור והמרדכי והגמי"י ס"ל כהרי"ף והרא"ש וכן כתב הרשב"א בתשו' חלק א' סימן תרמ"ג ובחלק ג' סוף הספר ה"ט שבאה הנאה ליד השליח ע"י בע"ה עיין שם וכת' מרן הכ"מ פ"א מהלכות שלוחי' שכן נוטה דעת הרמב"ם וכתב ה' בית יהידה חלק שני סימן נ"א ונר' שדקדק כן מדכת' חולק השליח עם בעל המעות משמע שהשליח עיקר דמן הדין הכל לשליח והוא יתן חלק לבעל המעות דאל"כ הול"ל בהפך חולק בעל המעות עם השליח ע"ש וליתא שהרי כ' הגמ"י פרק שלישי מה' ת"ת וז"ל יפה תלמוד עם דרך ארץ פי' ר"ת דרך ארץ עיקר כדאמרינן בפ' החולץ דף ל"ח מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ש"מ יורשי האב עיקר וכולי אבל רבי' אלחנן או' דאדרבה עיקר היא התורה וכולי ודיוקא דהחולץ ליתא דלא דייק התם אלא ממשנה יתירה דקתני יחלוקו יורשי הבעל וכו' ולא יחלוקו סתמא וכולי עיין שם הרי דר"ת דסבירא ליה דל' עם עיקר ובת"י סוף יומא כ' דהתם דייק דהול"ל יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב ועם יתור ל' לדקדק כן אבל דתני יפה ת"ת עם דרך ארץ אין זה יתור דלא הו"ל לשנות יפה תלמוד תורה ודרך ארץ דהוו משמע או זה או זה קאמר עכ"ל הרי דס"ל דכשהוא מיותר עם עיקר וה' ברכי יוסף א"ח סימן קכ"ג כת' מחלוקת זו עיין שם באורך ואם כן אפשר דהרמב"ם הכי סובר ואם היה אומר חולק בעל המעות עם השליח משמע השליח עיקר ולכך קאמר חולק השליח עם בעל המעות דס"ד דהכל לבע"ה כמו שסיים דאם היה דבר שאין קצבה הכל לבעל המעות לזה קאמר דהכא חולק השליח עם בעל הבית ונראה דמ"ש מרן דנוטה דעת הרמב"ם כהרי"ף והוא מדכ' סתם חולק השליח עם בעל הבית משמע אפי' נתן המוכר לשליח בפי' דאי כפרש"י אם נתן לשליח בפי' הכל לשליח וכן לר' האי בס' המקח

ו' דין ז' הכל לשליח וכו' דאפי' לדעת הרי"ף שהטעם שחולקים משום דבאה לו הנאה ע"י בע"ה פשר דהכא הכל לשליח מרן בב"י עיין שם אבל בכ"מ כ' דלדעת' ה"נ חולקי' והלח"ם כת' דנ"ל עיקר כמ"ש בב"י דבפ' אלמנה משמע דר"י סבירא ליה כטעם הרי"ף ואפ"ה ס"ל דהכל לשליח וכ"כ בתשו' סי' קכ"ד וכן הרא"ש סבירא ליה כטעם הרי"ף ואפ"ה ס"ל דהכל לשליח ואני מוסיף דהרי הרשב"א סימן תרע"א ס"ל כטעם הרי"ף ואפ"ה ס"ל דהכל לשליח הכנה"ג עיין שם וכן מצאתי להרשב"א בתשוב' חלק שלישי בסוף הספר שכתב וז"ל ואינו דומה לאותה וכולי דהתם שאני שמוסיף לו מדעתו ולפיכך בדבר שיש לו קצבה חולק השליח עם בעל המעות שהיה מן הדין שיהא הכל לשליח כיון שהוסיף מדעתו אלא מפני שבאה לו הנאה ע"י בעל המעות חולק עמו אבל כאן שהיה בטעות הכל לשליח כמ"ש עכ"ל הרי בהדיא דס"ל כטעם הרי"ף ואפ"ה בטעות הכל לשליח וכ"נ מדברי הסמ"ג שכ' מחלוקת ר"ת ור"י ושכן פסק רבי' שמואל לפני רש"י כר"י עיין שם משמע דס"ל כר"י ורשב"ם שכ' באחרונה וכת' שם כל' הרמב"ם דמשמע דס"ל כטעם הרי"ף כמ"ש מרן הכ"מ עיין שם וכן מרן בש"ע כ' ל' הרמב"ם דמשמע דס"ל כטעם הרי"ף ופסק הכא דהכל לשליח

ז' הכל לשליח וכו' זה דעת ר"י וכתב הרא"ש שכן נראה עיקר וכן כתב הרשב"א בסי' תרע"א ובח"ג סוף הספר עיין שם וכיון שהרשב"א והרא"ש מסכימים לדברי ר"י הכי נקיטינן מרן בבד"ה עיין שם וכן הסמ"ג עשין פ"ב הביא דברי ר"י באחרונה ושכן פסק ר' שמואל לפני רש"י עיין שם וכן כתב המרדכי בפרק אלמנה ניזונת וכתב מרן הב"י דגם הרי"ף שכת' הטעם שחולקים דבאה לו הנאה ע"י בע"ה אפשר דהכא הכל לשליח עיין שם וכן מוכח בהדיא דהרא"ש והרשב"א בתשו' ס"ל כטעם הרי"ף ואפ"ה ס"ל דהכל לשליח וכן הסכימו האחרונים ודלא כמרן בכ"מ עיין שם וכן דעת הסמ"ג הביא כל' הרמב"ם דנראה דעתו נוטה כהרי"ף כמ"ש מרן הכ"מ ואפ"ה ס"ל כדעת ר"י ורשב"ם דהכל לשליח וכן מרן בש"ע העתיק לשון הרמב"ם ופסק כר"י הכא דהכל לשליח והרשב"א בתשו' סימן תרע"א ובסוף חלק שלישי כ' החי' דשאני התם שהוסיף לו מדעתו אבל כאן שהיה בטעות הכל לשליח עיין שם ואם כן נראה דאין חי' בין טעות ממון לטעו' במקח שהוסיף לו בטעות ועי' בתשו' ה' בית יהודה חלק שני סי' נ"א: סימן קפ"ד

א' דין ג' הגה לא יוכל לחזור בו וכו' אשה שקנתה קרקע בלא רשות בעלה ואח"ך מכרה אותו כ' ה' פרח מטה אהרן סימן ל' אע"ג דאין קנין לאשה בלא בעלה לא אמרינן דזכה בעלה במקח ומכרה בטל דלא קנה בעלה אלא הפירות בלבד כמו שהוכיחו התוס' בקידושין ד' נ"ג בד"ה ור"א וכולי דבמתנה שנתנו לה אחרים אין לבעלה אלא פירות אבל הגוף שלה וכ"כ