ערך השולחן חושן משפט חלק ג קסא

איניש זוזי בכדי דאפילו לא א"ל המשלח מקרי פשיעה ויליף לה מההיא דאבימי דחייב השליח אפי' לא א"ל ליקח השטר מה"ט שכן דרך לקבל השטר והגד"ת תמה על הריטב"א שהוא הפך הרי"ף והרמב"ם ולא יתכן שיחלוק עליהם וכ"ש דא"א לומר כן דהראיה דחנוני היא מכרחת עיין שם ולפי מ"ש הרי מצינו לגאון ר' האי דקאי כותיה וראיה דחנוני ליתא דהתם משום דאין דרך ליתן המעות בעדים והרב כנסת הגדולה בסי' נ"ח ריש הגב"י נדחק לפ' דברי הריטב"א כדעת הפוסקי' דאינו חיי' אלא כדא"ל ליקח וז"ש דהתם בשט"ח דרך לקבל השטר כשהזכירו השטר אבל אין דרך ליתן בעדים עיין שם באורך וכן י"ל כן דרב האי מדמה קבלת אחריות דדרך לעשות כן להתם דדרך לקבל השטר כשהזכירו לו השטר ואם כן אפשר דרב האי ס"ל כהרשב"א והר"ן במשכון דדוקא גבי אחריות קאמר אבל למשכן בעדים אין דרך לעשות כן (עכ"מ)

ז' הגה וי"א דוקא וכולי זה דעת הרא"ש והרשב"א הביאה הב"י עיין שם וכן כתב הרמ"ה בפ' גט פשוט סימן צ"א וזה לשונו ומסתברא דאי א"ל שליח לבע"ה אי ניחא לך במאי דזבין לך שלא באחריות לחיי ואי לא זבנא ליה שלא באחריות ושקול זוזך ואנא בעינא לה הדין עמו וכולי וה"מ בדינא דשליח בהדיה דבע"ה דשויה שליח אבל בדינא דבע"ה בהדי מוכר היכא דבעי מרי זוזי לבטולי זביני דאי איתברר בסהדי או בהודאת המוכר דבע"ה שדריה להאי שליח למזבן ליה האי ארעא סתמא בזוזי דיהב ליה לשליח ולא אתני עליה בין לתקוני בין לעוותי ואזל שליח וזבן ליה שלא באחריות בטלי זביני מ"ד אהיכא דשויה שליח לזבוני וטעה דהדרי זביני ואם לא איתברר היכי שויה שליח הממע"ה עכ"ל: סימן קפ"ג

א' דין ג' שליח וכו' כתב הרשב"ץ בס' יבין שמועה דף י"ג ע"ד וז"ל ואחר שקנו הבהמה אם אמר לו שקנאה בשבילו ואחר כך חזר בו ואמר שלא קנאו בשבילו נראה שאינו נאמן שכיון שהודה שבשליחותיה קנאה הודאתו הודאה דחזקת שליח עושה שליחותו וכולי ואם יש ביניהם הכחשה זה אומר לא אמר לו כלום ולא קניתיה בשבילך וזה אומר אני א"ל שתקנה לי וכן אמרת לי שבשבילי קניתיה או אם יש ביניהם טענה בסך הבהמ' זה אומר בכך קניתיה וזה אומר לא כי אלא בכך ואם יש עדים ביניהם כדבריהם ואם יש עד א' אשר בעדותו יתחייב שכנגדו ישבע המכחישו שבו' התורה ואם לא רצה לישב' נאמן שכנגדו בלא שבו' ויטול ואם אין שם אפילו עד אחד אם הטוען טוען טענת בריא ישב' הכופר שבו' היסת ויפטר ואם עד אחד מעיד כדבריו פטור בלא שבו' לפי שער אחד פוטר משבו' היסת כהסכמת כל המפרשי' וכו' עיין שם ונראה דסבירא ליה דאם יש ע"א שבעדותו יתחייב שכנגדו אפילו זה הטוען אינו טוען בריא אלא על פי העד ישב' שכנגדו שבו' דאורייתא להכחיש העד כדעת רוב הפוסקים וכמו שפסק מרן בס' ע"ה סכ"ג עיין שם אבל אם אין שם עד אחד מסייע לתובע דוקא אם הטוען טוען בריא ישב' הכופר שבו' היסת ואם יש ע"א מסייע לנתבע פוטרו משבו' היסת ומשמע דברישא דיש עד א' מסייע לתובע לעולם ישב' שכנגדו שבועה דאורייתא אפי' יש עד אחד מסייעו אינו פוטרו ועמ"ש בסימן פ"ז אבל מ"ש הרב דאם הודה שקנה בשבילו ואחר כך חזר ואמר שלא קנה בשבילו נאמן דחזקת שליח עושה שליחותו וכו' בתשוב' המיימוני לסדר קנין סימן כ"ג כתב בשם הר"א דלענין ממון לא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו וכ"כ מהר"ם בתשובות הקצרות סימן כ"ו דלא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו אלא באיסורא שלא יהא המשלח חוטא שסומך עליו אבל בממון לא עיין שם וגם בעה"ת ש"נ ח"ג סימן ו' והטור סימן קכ"ב בשם בעל העיטור שכ' גבי שליח דלא חיישינן שמא המשלח חזר בו דמסתמא אמרינן כי היכי דחזקת שליח עושה שליחותו ה"נ אמרי' חזקת בעל הבית מעמידו בשליחותו עיין שם כבר כתב מהרשד"ם סימן קכ"ב אפשר דהיינו דוק' התם שבא המלוה להוציא מיד הלוה מהניא חזקה זו להחזיק אבל להוציא ממון לא עיין שם וכן מהרב"א בתשו' סימן כ"ט הביא תשו' מהר"ם דסבירא ליה דאמרינן חזקת שליח עושה שליחותו בממון לחומרא אבל לקולא לא נוציא ממון בחזקה זו עיין שם ואם כן הכא נמי בשליח שאמר שלא קנאו בשביל המשלח לא נוציא מידו מכח חזקת שליח עושה שליחותו

ב' הגה מיהו אם אמר השליח בפני עדים וכו' ה' מח"א בהלכות שלוחין סימן י"ט כ' שכ"נ דעת הרמ"ה שהביא הטו' בסי' קפ"ד דמסתמא שליחותיה דמשלח עביד ואינו נאמן לומר לעצמי קניתיה וכן כתב הטור סי' רס"ט לענין מציאה אבל מדברי הרשב"א חלק שני סימן פ"ז נר' דדוקא בפועל הוא דאינו יכול לומר שחזר בו כיון דשכירו הוא ידו כיד בעל הבית אבל שליח יכול לומר חזרתי ולעצמי לקחתיה וכ"נ מתשוב' שהביא הב"י סימן זה בדין מה שנהגו בעלי החנויות ונר' דגם הרמ"ה לא אמר דאינו נאמן אלא כשהודה לו תחלה לקנות' לחבירו דכיון שהודה לו מסתמא שליחותיה עבד דשארית ישראל לא יעשו עולה וכולי אבל אם לא הודה לו אלא שתק שתיקה לאו כהודאה ודפרק הגוזל דמיירי שהודה לו תחלה ואפ"ה נאמן התם שאני משום דמיירי באינם יכולים להציל ולכך אינו ולהכי כי לא הוי שכירו יכול לומר חזרתי והצלתי לעצמי שאינו מחוייב זה למסו' עצמו בעד חבירו דליכא משום שארית ישראל וכו' עיין שם באורך ותמהני עליו שלא זכר מ"ש הרמב"ם בפ"ז מהלכות מכירה הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו וכו' מקבלי' ממנו כשאמר זקפן עליו אותם המעות במלוה וכו' וכתב המ"מ וז"ל הפריזו על המדה במ"ש שהוא נאמן בדבורו הקל דודאי כשיש עדים וכו' שאמר בפניהם שחוזר בו משליחותו קונה באותם מעות לעצמו הא סתמא אינו נאמן וכן כתב הרשב"א וזה ודאי מוכרח דבסתמא אינו נאמן והובא בב"י סימן זה עיין שם הרי דהמורים סב"ל דנאמן לומר זקפו עליו במלוה ולקחו לעצמו אבל הרשב"א והמ"מ ס"ל דאינו יכול לומר לעצמי חזרתי ולקחתיה

ג' דין ד' ואע"פ שחזר שמעון וכו' אינו נאמן כת' הרב מח"א בהלכות שלוחי' סי' י"ט אבל מדברי הרשב"א בתשו' חלק שני סי' פ"ז שכ' אלא ודאי פועל אף על פי שיכול לחזור בו כל כמה דלא חזר בפני עדים סתמא ע"ד תנאי הא' הוא עושה כדמוכח בפרק הגוזל גבי שיירא ההולכת במדבר ועמד א' והציל דהציל לבע"ה דאיירי בפועל דיד פועל כיד בע"ה נר' דדוקא פועל אינו נאמן לומר חזרתי ולקחתיה לעצמי משו' דשכירו הוא וידו כיד בעל הבית וסתמא ע"ד תנאי הא' עושה אבל שליח נאמן לומר חזרתי ולקחתי' לעצמי ע"ש ולכאו' נראה דאף על גב דהרשב"א סבירא ליה דשליח שקנה במעות המשלח אינו נאמן לומר שזקף עליו במלוה וקנה