ערך השולחן חושן משפט חלק ג קס

זביני מ"ד אהיכא שוייה שליח לזבוני וטעה דהדרי זביני ואי לא איתברר היכי שוייה שליח המוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל הרי דסבירא ליה כדעת הראב"ד פרק א' מהלכות שלוחין דאם רוצה המשלח במקח חייב השליח לתקן אבל אם לא רצה המשלח במקח אם נתברר בעדים או בהודאת המוכר דלא התנ' המשלח בין לתקן בין לעוות בטל המקח ואם לא נתברר המוציא מחבירו עליו הראיה ואם כן משמע דאם לא נתברר אמרינן שהתנה אפי' יעוו' הרבה דלא גרע מאחריות ודלא כהש"ך

ה' דין ו' וחוזר ומוכר למשלח באחריות וכו' כ' הרמ"ה בפרק גט פשוט סימן צ"א וז"ל ומסתברא דאי אמר ליה שליח לבעל הבית אי ניחא לך במאי דזבני' לך שלא באחריות לחיי ואי לא זבנה לי שלא באחריות ושקול זוזך דאנא בעינא לה הדין עמו דהא לית לי' פסיד' לבעל הבית כלל דתקנה לשולחים עי"ש וכן כ' הרשב"א חלק שני סימן רנ"ה וזה לשונו שאין השליח לקנות ולמכור בעל כרחו דבמה נתחייב בזה לקנות ולמכור אלא כך הצעה של שמועה שהאשה עשאתו שליח לקנות ונתנה לו מעות והוא קנה שלא באחריות והיא תובעת ממנו מעותיה שהרי עוות שליחותו ואפ"ל שהדין עמה ואם ירצה ליפטר מתשלומין יקנה הוא בלא אחריו' וכולי וימכור לה באחריות או יחזיר לה מעותיה ואף על פי שנראה מדברי הר"מ שמחייבים את הלוקח לכתוב לבן המצר את האחריות אינו מחוור בעיני וכן קבלתי מרבותי נ"ע וכו' עיין שם הרי דסביר"ל דאין השליח חייב לקנו' ולמכור וכן כתב הרמב"ן הובא בספר א"ז לכתובות פ' אלמנה ניזונת עיין שם מיהו הרשב"א כתב דנר' מדברי הר"מ דחייב הלוקח לכתוב לבן המצר את האחריות אם כן כל שכן שליח דחייב למכור למוכר באחריות וכן כת' מרן הב"י

ו' וקנה לו שלא באחריות וכו' כתב ר' האיי בספר המקח שער ו' דף ט"ו וז"ל הדין הוא דשליח הזה יש עליו מן הדין שיחזור מעשה מקחו וממכרו שלא יהא שום ערעור דבר שאם יצא על המקח שלקח לשולחו שום ערעור אחריות על השליח כגון שאם לקח שדה ושכח ולא קבל המוכ' אחריות על השדה והרי פשיע' מן השליח ויש מ"ה שיקבל השליח לשולחו אחריות על עצמו כדגרסי' וכולי ואף על פי שלא פירש השולח הזה לשליח כל מה שהוא צריך להזהירו באותו מעשה שהוליך עליו אין יכול השליח לטוענו ולומר אתה לא פי' לי דאעפ"כ היה לו לשליח להזהר כדגרסי' לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי אי א"ל הב זוזי ושקול שטרא לא משלם וכולי ולא היא בין כך ובין כך משלם דמצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי עכ"ל ונראה דס"ל דהא דאמרי' אחריות ט"ס ה"ד כשהתנה כמ"ש הנ"י בפרק גט פשוט והש"ך בסימן ט"ל סקי"ו וכן כתב הרמב"ן בחי' בפרק הספינה גבי חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה שיש מי שר"ל אחריו' ט"ס ולא טעות מוכר ודחה ס' זו ומסיק דאפילו לא התנה המוכר אמרי' ט"ס הוא מטעם דלא שדי איניש זוזי בכדי וכן כתב הריב"ש בסימן שפ"ב וז"ל והא דאמרי' אחריו' ט"ס הוא לא שאנו תולים שטעה הסופר אלא אף אם ידענו בבירור שלא התנה באחריות הרי הוא כאלו התנה עליו משום דלא שדי איניש זוזי בכדי עכ"ל ומוכח ג"כ בהדיא מדברי התוס' ר"פ אע"פ וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם פי"ט מה' מכירה והטור ומרן ריש סי' רכ"ה עיין שם ולכאו' זו דעת בעה"ת ריש שמ"ז וז"ל דבמוכר שדהו בעדים בעי' שיקבל עליו אחריות ולא אמרי' ט"ס כיון שלא כ' שטר עיין שם וכן כתב הראב"ד הובא בס' א"ז לבתרא בפרק הספינה וז"ל דכי אמרי' המוכר שדהו בעדים וכו משמע בהדיא דוקא בקיבל עליו אחריות בפי' וכו' ע"ש וכן הרשב"א בחי' לקידושין דף כ"ז דחה דברי הראב"ד והסכים בין בשטר בין בע"פ אחריות ט"ס הוא עיין שם ולכאורה נראה דרב האי ס"ל הכי דהא לא כ' שטר מדא"ל זיל זבנה מניה וכו' ופירשב"ם כתוב השטר בשמך וכולי עיין שם וזה ששכח ולא קובל אחריות לא אמרינן ט"ס משמע בסתם שלא קיבל המוכר אחריות לא אמרינן ט"ס ולכאורה נראה דס"ל כמ"ש הנ"י בפ' גט פשוט הביאו מרן הב"י בסימן ט"ל דהא דקיימא לן אחריות ט"ס היינו כשהתנה ולא כתב וכולי ואף שכתב הנ"י בפרק קמא דמציעא הביאו מרן הב"י סימן רכ"ה וז"ל אחריות ט"ס וכו' אפילו מוכר שדהו בעדים דקי"ל גובה מנכסים משועבדים אף על פי שלא פירש אחריות גובה והרב כנסת הגדולה בסימן ט"ל כתב דצ"ל דה"ד המוכר שדהו דכל שלוקח קרק' אינו לוקח בלא אחריות ובודאי מסתמא כשמכר שדהו בעדים באחריות מכר אבל בשטר הלואה כל שלא כ' השטר ולא הקנה בפי' אחריו' לאו ט"ס עיין שם אלמא מסתמא הלוקח קרקע ודאי באחריות אבל הרשב"א והריטב"א בחי' למציעא דף י"ד כת' וז"ל י"מ שטעה הסופר ולא כתבו אבל הוזכרו אחריות בשעת הלואה ושעת המקח וטעותו הוא פי' זה וכולי וכן כתב הרשב"א שם ומ"ש ר' האיי ואף על פי שלא פי' השולח וכולי אעפ"כ הי"ל לשליח להזהר כדגרסינן לענין שלומי לשליח וכו' נראה לכאורה שזה תלוי במחלוקת שכ' מרן בב"י סי' קפ"ה בנותן כלי לסרסור למשכנם לו שכ' הנ"י בשם הרי"ף בתשו' דאפילו משכנתא אצל פ' וכפר בו פשיעותא הוי דהו"ל למשכנם אצלו בעדים והרשב"א והר"ן ס"ל דלא הוי פשיעה עיין שם ונר' דר' האי ס"ל כהרי"ף דהכא נמי אפילו לא אמר ליה הוי פשיעה דהי"ל לקנות באחריות והכנה"ג שם הגב"י אות י"ג תמה על הרי"ף שחייבו מטעם דהי"ל למשכנו בעדי' שהרי במעשה דאבימי וכו' כתב הרי"ף דאי ליכא שטר ולא א"ל פרעיה בסהדי לא מחייב לפרוע בסהדי דלא עביד לחזור ולתבוע אחר שנתפרע כיון שבא להוציא משא"כ במשכון דלא בא להוציא אלא להחזיק במשכון עכ"ל ולא ראה הנ"י בפרק המפקיד וז"ל ואף על גב דגבי פירעון וכו' שאני כשאמר לו שיפרע לפ' בשבילו אפשר מכירו ומאמינו בו אבל הכא דלוה סתם אמר וכולי עיין שם ומ"מ לכ"ע שליח שקנו שלא באחריות אפילו לא א"ל המשלח פשיעה היא דהי"ל ליזהר לקנות באחריות דומיא דמשכון מיהו ראיית ר' האי ממעשה דאבימי לא מכרעא דהתם שאני דא"ל ליקח השטר אבל אם לא הזכירו לו השטר ולא א"ל שיתן בפני עדי' פטור השליח כמבואר בסימן נ"ח עיין שם ואם כן הכא דלא הזכירו לו כלום מנ"ל דחייב השליח ונר' דס"ל לרב האי כמ"ש הרשב"א והריטב"א בתשו' הביאם מרן הב"י סימן פ"ג על ראובן שקיבל מעות משמעון ומצא בהם רעות וא"ל ללוי תן מעות אלו לשמעון שיחליפם לי נטלם שמעון ותפס בהם בשבילו שה ה לו אצל ראובן והשיב דודאי יכול לתפוס בהם אם אין שם עדים מגו דיכול לומר להד"מ וכו' ולענין שלומי שליח מפני שלא נתנ' בעדי' מסתב' דלא מחייב דהתם הוא בשט"ח שכן דרך לקבל השטר אבל בזה לא הי"ל לתת בעדי' שאין דרך בני אדם לעשו' כן עכ"ל משמע דאפי' לא א"ל ליקח השטר חיי' השליח משום שכן דרך לקבל השטר אבל אין דרך ליתן המעו' בעדים ואם כן הכא נמי דרך לקנות באחריות דלא שדי