ערך השולחן חושן משפט חלק ג קנט

דסבירא ליה דאסור לקבל ממנו השבועה מק"ו דשותפות מודה בגר תושב שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז אם כן גר תושב מותר לעשות עמו שותפות כיון דלא נשבע בשם ע"ז אבל הרשב"א בתשו' ח"ד סי' קס"ה כ' וז"ל שמעון לוה מנה מגוי ומכרו הגוי לראובן וכשבא ראובן ליפרע משמעון וכו' יבא הגוי וישבע לי שלא פרעתיו ואם הגוי רוצה לישבע לית דין ולית דיין שיתחייב שמעון לפרוע לראובן ואין בכך משום לא ישמע על פיך בגוים הללו וכו' עיין שם באורך נראה דסבירא ליה דגוי עובד ע"ז אסור להלוותו ואסור להשביעו אפילו יודע בשקרו משום לא ישמע על פיך

ב' דין ב' עבר השליח ע"ד המשלחו וכו' יש להסתפק אם השליח אמר שלא עבר ע"ד אם המקח קיים ולא נאמן למשלח כדבורו אלא כשהשליח אינו מכחישו אבל אם מכחישו אינו נאמן א"ד שליח נוגע בעדות כי היכי דלא ליהוי למשלח עליו תרעומת שעבר ע"ד המשלחו ולא עשה שליחותו ומסתבר' דאין השליח נאמן ושוב מצאתי כן להסמ"ע סי' קפ"ה וכו' הכנה"ג אות מ"ח עיין שם ול' הרמב"ם בפ"ב מהל' שלוחין ומרן סימן קפ"ה מוכח בהדיא כן דאם הלוקח ידע שהוא של המשלח אפי' הסרסור מכחיש יחזירו לבעלים וכ' הראב"ד ולא עוד אלא אפילו הסרסור מודה יאמר הלוקח קנוניא אתם עושים עלי אלמא לדעת הרמב"ם אפי' הסרסור מכחיש נאמן המשלח וכן כתב מרן בהדיא בכ"מ ובב"י שם וכן כתב מהרשד"ם סימן ע"ז דהמשלח נאמן בלא ראיה ועדים עיי"ש מיהו א"ל דהתם משום דהסרסור בשכר הוי נוגע בעדות אבל שליח שאינו נוטל שכר לא חשיב נוגע בעדות מפני תרעומת בעלמא ונר' שזה תלוי במחלוקת שכת' הב"י בסימן ל"ז דהטור סבירא ליה דפסול להעיד משום חשש תרעומת וכן פסק הרדב"ז ח"ב סימן שפ"א והרב פני משה ח"ב סימן תי"ח עיין שם אבל הב"ח והש"ך סימן ל"ז ס"ק כ"ה הסכימו דאינו נפסל לעדות בכך כתי' קמא דהתו' וכן פסק הג"א מא"ז עיין כם וכ"כ מהרימ"ט חח"מ סי' פ' דתי' א' עיקר והוכיח כן מדברי התוספות בכתובות דף צ"ב עיין שם ועיין בהמח"א ה' עדות סימן ה' ואם כן הכא נמי לא נפסל לשליח לעדות משום חשש תרעומת ואפשר דגם החולקים שם לא פסלו אלא בחשש תרעומת דלא יהיה לוה רשע ולא ישלם אבל הכא לא נפסל משו' חשש תרעומת שעבר ע"ד המשלחו ולא עשה שליחותו וכן ראיתי למהריט"ץ סימן רפ"ו שחי' כן דהסרסור שנוטל שכר הוי נוגע בעדות אבל הכא אם השליח מכחיש הו"ל עד אחד ונשבע המשלח להכחיש העד ונוטל שלו עש"ב אבל מדברי מהרשד"ם סימן ע"ז משמע דאין חי' כאן לסרסור מיהו אפשר דלמ"ד דפסול להעיד משום חשש תרעומת הכא נמי יש תרעומת שעבר ע"ד משלחו ושו"ר להכנה"ג בתשו' בס' בעי חיי חלק שני סימן ח' שכתב בענין זה שתלוי במחלוק' זו כמ"ש עש"ב ועי' במהרשד"ם סי' ס"ו דאין עדות כלום משו' דהב"ח יש לו עליו תרעו' וכו' הרמב"ם והטור דאם יש לעד שום צד הנאה אפילו בדרך רחוקה וכולי לא יעיד וכן כתב הטור בסימן מ"ו ג' שישבו לקיים השטר וקרא ערער על אחד מהם וכו' משחתמו יצא הערעור אין יכולים להעיד עליו להכשירו שהם נוגעים בעדות שגנאי הוא להם שחתמו עם פסולי עדות ואם כדבר קל כזה פוסלים לעדות כל שכן בנ"ד דודאי הסופר הוי נוגע בעדות ולא מהני עדותו כלל ע"ש: ב' דין ג' טעה וכולי אם הוא דבר שאין לו ערך ידוע ולא הזכירו לו הסכום שימכור בו רק אמ"ל מכור לי חפץ סתם והלך השליח ומכרו כדרך המוכרים שהראה לתגרים ועכ"ז נתאנה אין למשלח על השליח כלום דהוה ליה להודיעו ערך חפץ זה כך וכך ואין לו עליו רק חרם סתם שלא פשע ולא לקח לעצמו דבר ואם טוען ודאי שפש' או לקח ישב' היסת מהר"ש דוראן סימן יו"ד עיין שם

ג' דין ד' יש מי שאומר וכו' והמוציא מחבירו עליו הראיה משמע בהדיא דהיינו דוקא שהיה המשלח מוציא עליו הראיה אבל להפך לא ה' כנה"ג בס' בעי חיי סימן כ"ז עיין שם וכן כתב מהראד"ב בס' לחם רב סימן נ"ג וה' נתיבות משפט דף כ"ד עיין שם ומ"ש ה' נ"מ שם דלא אמר הרמ"ה אלא דוקא בשליח שקנה ביותר דיכול המוכר לטעון דילמא הלוקח היה צריך הרב' לאותו דבר ולזה עשאו שלית אפילו שיקנה ביוקר אבל בעובדא דפרק ג"פ דזבין שלא באחריות וכו' מודה דלא שדי איניש זוזי בכדי וכו' עיין שם ודברי הרמ"ה הם בפ' ג"פ סימן צ"א בההיא דזבין שלא באחריות וכו' עיין שם ומה שהוכיח ה' נ"מ דהראב"ד ושאר פוסקים שהק' שם למה מחייבים לשליח ולא נאמר דהמקח בטל כדקיימ' לן שליח שטעה שליחותו בטל וכו' לא סבירא ליה כהרמ"ה דאם כן מאי קו' אימא דהתם מיירי היתר יכול לברר שא"ל לקנות סתם ואם כן מוכר יכול לומ' שעשאו שליח בפי' לקנות שלא באחריות וכן דעת מהרי"ק בס' הקצר יוכיח שכ' ס' הרמ"ה יש מי שאומר עיי"ש ליתא דהתם א"ל לקנות סתם השליח חייב כמבואר בדברי הרמ"ה שם ומרן שכתב יש מי שאומר לא משום דאיכא פלוגת' אלא שכן דרכו בדין שלא הוזכר בשאר הפוסקים בהדיא וכהאי גוונא כ' הסמ"ע סימן ל"ה סק"י והאחרונים ע"ש באורך וכבר האריך הרב שער יוסף בתשובו' סי' ו' בענין ב' עיין שם

ד' יש מי שאומר וכו' ה' כנה"ג בתשו' סימן כ"ז דרבואתא לא סבירא להו הכי דגרסינן בפרק ג"פ ההיא איתתא דיהבה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא וכו' וק' ליה דאמאי לא בטל המקח וכו' ואי סבירא ליה כהרמ"ה יתרצו דהכא מיירי באין יכול' לברר לא עשאתו שליח בין לתקן בין לעוות עש"ב ולדברי ה' ש"ך שכתב דהיינו דוקא באונאה דלא הוי ביטול מקח דאמרינן מסתמא התנה עמו שיהא שלוחו בין לתקן בין לעוות אבל בשוה מנה בדינר מסתמא אינו שופטני שיקנ' אפילו יעוות הרבה ע"ש ניחא דהא קיימא לן דבאחריות מסתמא לא אמרינן שהתנה דקיי"ל אחריות טעות סופר מה"ט דלא שדי איניש זוזי בכדי אבל ראיתי למהרח"ש חלק שני סימן כ"ז במורשה שמחל שכ' ומסתברא לי דאם לא יוכל להתברר כיון שרגילים לכתוב בכל ההרשאו' בין לתקן בין לעוות ומחילתו דמחל יכול הנתבע לו' שהתנה עמו כך דלא גרע ממה שכתב הטור בשם הרמ"ה בלי שום חולק גבי שליח וכו' מיהו אפשר לומר דהרמ"ה לא אמר אלא במקח וממכר משום דבמשא ומתן עשוי להיות טעות למכור ולהקנות ביוקר ובזול אבל שליח לגבות חוב אינו עשוי למחול ע"ש נראה דסבירא ליה דבמשא ומתן אין חילוק בין אונאה לטעות לגמרי והרמ"ה בפרק ג"פ סימן צ"א כתב וז"ל והני מילי בדינא דשליח בהדי דבעל הבית דשוייה שליח אבל בדינא דבעל הבית בהדי מוכר דבעי מריה זוזי לבעל זביני דאי איתברר בסהדי או בהודא' המוכר דבעל הבית שדריה להאי שליח למיזבן ליה האי ארעא סתמא בזוזי דיהב ליה לשליח ולא איתני עלה בין לתקוני בין לעוותי ואזל שליח וזבן ליה שלא באחריו' בטילי