ערך השולחן חושן משפט חלק ג קנח

כ"ג דין מ"ה אין שומעי' לו וכו' נר' דמיירי שהלך שם בלא"ה לצורך עצמו וכן מיירי דבשעה שעוסק זה בהולכה עסק השני פה לצורך השותפו' הסמ"ע אבל אם עוסק לבדו ואין הב' עוסק כאן לצורך השותפו' נוטל הוצאת מזונותיו וכן אם לא הלך שם לצורך עצמו אלא לצורך השותפות נוטל הוצאת מזונותיו וכ"כ ה' כרם שלמה סימן כ"ב (א"ה עי' עוד ב"ה שם בענין שכר טרחו)

כ"ד דין מ"ח הגה ויש חולקי' וכולי מרן בסס"י קפ"ח כ' מי שהגיע לו היזק מחמת שליחות שולחו וכולי אין המשלח חייב לשלם לו נזקו וכ' הסמ"ע אפשר לומר דבנזקי ממון כ"ע מודו דפטור המשלח משא"כ בנזק גופו פליגי עיין שם וכבר כתב בתשו' בשמי' ראש סימן קס"ג דפשוט דממונו ודאי לא תבע דאפילו נשאלו הבעלים שם הממון פטור גם על הממון עיין שם במגיה: סימן קע"ז

א' דין א' אחד מן האחים וכולי דוקא כשלא חלקו אבל חלקו אפילו נפל מחמת האחים הוי לעצמו הרמ"ה בפ' מ"ש סימן ה' עיין שם וכן דעת רוב הפוסקים כמו שהאריך ה' תורת חסד סי' ר"ז עיין שם וע"י בהסמ"ע

ב' הגה וי"א דוקא לאומנות המלך וכולי בתשו' ה' תורת חסד סי' ר"ז הוכיח דאין חי' והר"י הלוי יחיד בדבר עיין שם והאריך שם בנ"ד: סימן קע"ח

א' דין א' אמר אני מוחל בשביל פ' וכו' אבל אם אמר לכבוד פ' מוחל משמע דלכבודו מוחל לכולם ומחלו לאמצע ה' המאירי בספר א"ז בפ' הגוזל בתרא עיין שם: סימן קע"ט

א' דין א' דבר הידוע שהוא משל השותפין וכו' וכן כתב הרמ"ה בפרק חזקת הבתים סימן כ"ו וזה לשונו וש"מ דהא דקיימא לן דשותפין אין להם חזקה וכו' דוקא היכא דאיכא סהדי דשותפין נינהו ברם מדעם וכו' אבל היכא דליכא סהדי ולא ראיה כלל בשותפין דידהו אף על גב דמודה האי מחמת דשותפין הוו בגויה מעיקר' מיהו קא טעין חזרתי ולקחתיו ממנו מהימן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ומגו דא"ב אמר מעולם לא הו"ל וכולי עיין שם: סימן קפ"א

א' דין א' ויטול כל א' שלו כת' הסמ"ע אם הציל זה מה שהוא של אחרים ולא הציל את שלו נוטלים אותו אחרים מידו ושלו נפסד עיין שם וה"ד כשהציל מהאבידה עצמה אבל כשלא הציל דבר האבוד עצמו אלא דברים אחרים כתב מהרא"ש דהציל לעצמו ואינו מוכרח אלא דאם הציל דבר האבוד עצמו כל א' נוטל את שלו ואם לא הציל את שלו הוא נפסד אבל כשלא הציל דבר האבוד אלא דבר אחד חולקים לאמצע דכיון דהיו יכולים להציל הרי הם כאלו כלם הצילו הר' כנסת הגדולה עיין שם ומדברי ה' משפט צדק סימן ג' נראה דדוקא אם לא היו יכולים להציל אלא ע"י הדחק ואמר לעצמי אני מציל

ב' דין ב' שותפין וכולי עיין בתשוב' הרשב"א ח"ג סי' שפ"ט

ג' הגה אבל אם הציל יותר וכולי עיין בס' גו"ר ח"מ כלל ג' סימן א': ד' ואם אמר שאמר שהצילו לעצמו וכולי בעי' דוקא אמר אבל נתכוון ולא אמר אינו כלום דדברים שבלב אינם דברים מרן בבדק הבית וכן כתב מהרש"ל בפ' הגוזל בתרא סימן מ"ד עיין שם ודלא כהב"ח: סימן קפ"ב

א' כת' הטור אסור להשתתף עם עע"ז שמא יתחייב לו שבוע' וישבע בשם ע"ז ואם עבר ונשתתף עמו ונתחייב לו שבו' רשב"ם כת' שא"י לו לקבל ור"ת כ' שמותר לו לקבלה כדי שלא יפסיד ממונו ולזה הסכים א"א הרא"ש ע"כ משמע דאפי' בזמן שהיו ע"ז אם כבר נשתתף עמו ונתחייב לו שבועה מותר לקבל שבועתי וכן מוכח בהדיא מדברי הרא"ש בפרק ד' מיתות ע"ש בב"י וכ' בתשו' בשמים ראש סימן רמ"ח וז"ל והא דלא אמרי' גבי מלוה טעמא שמא יתחייב לו שבועה לק"מ דהתם הישראל יודע בשקרו ואינו פוסקו לשבוע אלא כדי שימנע וישלם ואי לא משתבע בשקרא קא משתבע ואין זה מקיי' בשמא ואדרבה זילותא הוא וגבי שותפין הוא שאפשר שיתחייב לו שבועה בדבר המסופק לו וישבע באמת ולא ימנע עכ"ל מבוא' דס"ל דוקא שותפות אסור שמא יתחיי' לו שבו' בדבר המסופק לו וישבע באמת אבל להלוות לו מותר כיון שהישראל יודע בשקרו אם נשבע לשקר אין זה מקיימי' בשמ"ה ותוספו' בפרק הניזקי' גבי יתומים שאמרו גדולים ואצ"ל קטנים בין לשבועה וכו' שכ' וז"ל וא"ת לשבועה היכי משכחת לה בקטנים לר"א דאמר בפ' שום היתומים אין נזקקי' לנכסי יתומים אלא א"כ רבית אוכלת בהם וכולי ולר"ת דמפרש דדוקא שותפות אמרו חכמים דאסור לעשות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה אבל אם כבר נתתייב מותר לקבל הימנו כדי להציל מידו וכו' ניחא בשטר שיש בו רבית ובנכרי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אבל לפי' ר"ש דאסור לקבל הימנו שביעה מק"ו דשותפות ק' וי"ל דמיירי בגר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז וכולי עיין שם אפ' דה"ד לגבי יתומים דב"ד טועני' להם שמא אביהם פרע דאסור לקבל השבו' מהגוי בדבר המסופק דאפשר שנשבע באמת ולא ימנע אבל המלוה עצמו מותר לקבל שבועה מהגוי כיון שיודע בשקרו ונראה דאפילו גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז אסור לעשות עמו שותפות אף על גב דלא נשבע בשם ע"ז ועיין במהרשד"ם חי"ד סי' צ"ג שהוכיח מדברי התוס' דסנהדרין דאסור לעשות שותפות עם גוי ישמעאל שאינו עובד ע"ז וכן נראה קצת מדכתב הרא"ש דר"ת הביא עוד ראיה מדאמרי בפרק בני העיר תיתי ליה דלא עבדי שותפות עם הגוי ומאי רבותיה וכולי אימא דהיינו רבותיה דאפילו עם גוי שאינו עובד ע"ז וכגון גר תושב לא עשה שותפות עמו וכן א"ל דהא דאמרינן בפ' אז"נ דמלוה ברבית שמא ילמוד ממעשיו היינו אפי' גוי שאינו עובד ע"ז כגר תושב דליכא חשש שבו' אסור מה"ט שמא ילמוד ממעשיו אבל מדברי התוס' בגיטין מבואר דרשב"ם