ערך השולחן חושן משפט חלק ג קנז

י"ח בטלה השותפות וכו' מהרשד"ם סימן קנ"ג כ' דה"ד לגבי היורשים אבל לגבי השותפי' לא בטלה השותפו' כגון אם ג' או ד' ומת אחד מהם לא בטלה השותפות לגבי השאר אבל ה' משא מלך כת' דבטלה השותפו' ומהרש"ך חלק שני סי' ס"ו לא פסיקא ליה וכתב דאם נשבעו שלא יפרד עד זמן קצוב אפילו מת אחד מהם לא נתפרדה החבילה לגבי השאר וכן כ' הרב משפט צדק חלק שני סי' כ"ב ה' כנה"ג אות קצ"ב עיין שם וכן כתב בתשו' חלק א' סימן קל"ב ובחלק ב' סי' כ"א דבמקום שבו' ראוי להחמיר והביא ראיה מדברי ה' משפט צדק שראה דברי הריטב"א וחלק על מהרשד"ם ואפ"ה הסכים דבשבו' ראוי להחמיר מספק ע"ש ונראה דלא כת' הרב משפט צדק אלא בנ"ד שנסתלק א' מהם מהשותפות מחיים דאלא"ה הסכים ה' דלא בטלה השותפו' לגבי השאר דהריטב"א מודה בזה דכיון דיכולים לכופו שיקיים השותפות ולזה קאמר טעם אחר דאפילו נימא דהרשב"א והריטב"א ולדעת הריטב"א ורבותיו וה"ה בנסתלק בטלה השותפות מ"מ ראוי להתמיר בספק שבועה אבל במת א' מהם אפשר דס"ל דאפי' במקום שבו לא חיישי' לדברי מהרשד"ם נגד הריטב"א ורבותיו והרשב"א לא אמרה בנסתלק ולא במת אפי' במקום שבועה וכן כתב מהר"י באסן סימן פ"ה דבטלה כל השותפות אפילו בין החיים עיין שם וכן כתב מהריק"ש בהגהותיו ובתשו' בס' אהלי יעקב סימן ע"ד דחה דברי מהרשד"ם עיין שם ומהר"ץ אשכנזי סימן ד' דחה דברי מהרש"ך וכ שם ראיה לדבריו דהוי ספק והממע"ה עיין שם ולא ראה דברי מהרשד"ם דסבירא ליה הכי דלא בטלה השותפות ומ"ש דמיהו שפסק מהרש"ך להחמיר משום שבועה אינו מוסכם וכנר' דרבים חולקים עיי"ש ליתא

י"ט הגה ואפי' קנו מידו וכו' וכן כ' מרן הב"י בשם הרשב"ץ והיא בתשו' ח"א ל"ה וז"ל ואפילו קנו מידו בשעת השיתוף לפי דעת הרמב"ם שכ' שזה הוא דבר שלא בא לעולם שאין הקנין מועיל בו אע"פ שיש חולקים עליו בזה עיין שם וק"ק על מור"ם שכ' לעיל ס"ג וי"א דיכולים להקנות זה לזה אפילו בדבר שלא בא לעולם וכולי וא"כ ה"נ מהני הקנין

ך' דין ה' הגה או יכולים לחלוק השטרות וכולי אבל בחובות ע"פ לא שייך חלוקה כלל מהר"י באסן בתשו' סימן י"ג עיין שם

כ"א דין כ"ח אין שומעין לו וכו' מיירי בדליכא פסידא שהחוב בטוח וכל דליכא פסידא אין שותף חולק שלא מדעת חבירו וכ"כ מהר"ם מליבלין סימן קט"ו א"נ מיירי כשלא אמר לעצמי אני מציל הכנה"ג אות קל"ד ע"ש ועוד אפילו דאמר לבסוף לעצמי אני מציל אנן בעי' שיאמ' כן בתחלה כמ"ש הרמ"ע בסימן פ"ב הביאו הכנה"ג אות קמ"ג עיין שם וכן מצאתי למהרי"א סימן שפ"ט דזה מיירי כשלא נתכוון מתחלה להציל לעצמו וכן נר' מ"ל שאחר שפרע מקצתו רצה לעכב לעצמו וכו' אבל מתחלה לא כיון לכך עיין שם משמע דס"ל דבכוונה סגי אבל מרן בבדק הבית סי' קפ"א כ' דבעי' דוקא אמר אבל נתכוון דלא אמר אינו כלום דדברי' ברי' שבלב אינם דברים וכן כתב מהרש"ל בפ' הגוזל בתרא סימן מ"ד עיין שם וא"כ מ"ש ורצה לעכב לעצמו וכולי אפילו אמר לעצמי הצלתי דבעי' שיאמר כן מתחל' לעצמי אני מציל ודוקא אם באותה שעה כבר נראה הפסד וכן מוכח מדכתב הרא"ש הביאו הטור סימן ל' ועוד דמצי למימר אם ארד עמו לדין על החצי ואזכה בדין על החצי ויאמר אני מציל חלקי אלא ודאי כל שאין הפסד שהחוב היה בטוח אינו כלום מיהו נר' פשוט דה"ד בחוב א' של שנים דיכול להציל א' מהם את חלקו ולא יפסיד אבל בנ"ד שהם ב' שט"ח על ב' בני אדם שיש לכל א' חלק בכל שטר איני בדין שיגבה א' כל חוב שבשטר ויציל עצמו בשל חבירו ויניח לו חוב האחד שהוא מקולקל

כ"ב הגה אם אמ' לעצמי מציל וכו' כ' הרשב"א בתשו' הביאו מרן הב"י דאם קיבל הפירעון בפני עדים ואמ' לעצמי אני מציל זכה לו ואם קיבלו בינו לבין עצמו נאמן לומר לעצמי אני מציל מגו דא"ב אמר לא קבלתי ממנו כלום עכ"ל ונר' דאם קיבל המעות בפני עדים בעי' שיאמר לעצמי אני מציל בפני עדים והרמב"ם בפ"ז מה' מכיר' כת' גבי שליח הורו מקצת המורי' שאם קנה לעצמו וכו' ומקבלי ממון כשאמר זקפתי עלי במלוה אותם המעות וכו' וכתב המ"מ וז"ל הפריזו על מדותיהם במ"ש שהוא נאמן בדברו הקל דודאי דשיש עדים וכולי שאמר לפניהם שם שחוזר בו משליחותו לעצמו הא סתמא אינו נאמן וכ"כ הרשב"א וזה ודאי מוכרח דמסתמא אינו נאמן וכולי והובא בב"י סימן קפ"ג עיין שם ונר' דלמ"ד התם דנאמן בדבורו ה"נ נאמן לומר לעצמי הצלתי אפי' ליכא עדים וכן כתב המרדכי בפ' הגוזל בשם ראבי"ה הביאו מרן הב"י סי' קפ"א דאם אין עדים בדבר שאמ' כן נשבע שנתכוון להציל לעצמו וזוכה עיין שם ונר' דס"ל כדעת המורים שם דנאמן בדבורו אבל לדעת הרשב"א והמ"מ שם דאינו נאמן בדבורו אלא בעי' עדים שאמר בפניהם שחזר משליחותו ה"נ בעי' עדים שאמר בפניהם לעצמי אני מציל וז"ל הרשב"א הובא בס' א"ז בפ' הגוזל מיהו דוקא כשיש עדים ששלח יד לעצמו או שאמר שחוזר בו משליחותו וקונה באותם מעות לעצמו הא סתמא אינו נאמן כדאמרינן בפ' הגוזל ומאכיל גבי שיירה וכו' שותף חולק לעצמו שלא מדעת חבירו אמר פליג וכולי עכ"ל הרי דמדמה שותפים לשליח אהדדי ובתרויהו בעי' שאמר כן בפני עדים וה"נ גבי שליח אם אין עדים בקבלת המעות נאמן לומר קניתי לעצמי מגו דא"ב אמר לא קבלתי ממנו כלום כי הכא וכן משמע מדברי הרשב"א בתשובות ח"ב סימן שס"ט עיין שם והכנה"ג אות קל"ח כתב דגם המרדכי בשם ראבי"ה לא אמר דנאמן אלא כשאין עדים בדבר דאיכא מגו וכן כתב מהרש"ך סי' ק"ל אבל ה' משפט צדק סימן ג' דעתו נוטה דאפילו בעדי' וראה נאמן בשבו' וכ"נ דעת מהרי"א סי' שפ"ט ע"ש וכב' כתבתי דלמאי דקי"ל כהרשב"א והמ"מ גבי שליח דבעי' עדי' ה"נ בעי' עדי' והריטב"א בחי' לקידושין בר"פ האומר כ' וז"ל לא בא אחר וקדשה וחזרה בה בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפי' שמענוה מאחורי הפרגוד שחוזרת בה ומחשבה גרידא חשיבא וכן הדין בכל דבר שצריך חזרה וכו' עיין שם הרי שכתב דבכל דבר שצריך חזרה צריך בפני ב' עדים וא"כ גבי שליח שקנה לעצמו בעי' עדים שחזר בפניהם משליחותו ואם שמעו מאחורי הפרגוד לא מהני דהוי כמחשבה ומורם סימן קפ"ג לא הזכיר הפר המורי' רק דאם אמר בפני עדים י"א שקנה לעצמו וכו' וכן פסק מהרח"ש ח"א סימן פ"ה עש"ב וכן דעת רוב האחרונים הביאם הכנה"ג סימן קפ"ג הגב"י אות י"ו ואע"ג דס"ל דיכול לומר ק"ל כמ"ד דנאמן בלא עדים מ"מ אנן דקי"ל דאינו נאמן בלא שבועה ה"נ אינו נאמן לומר לעצמי הצלתי בלא עדים ומהרי"א בסי' קל"ד כתב דגם מקצת המורים בעי' עדים הביאו הכנה"ג אות ת' עיין שם עכ"מ: