ערך השולחן חושן משפט חלק ג קנו

קצוב אפילו קנו מידו לא נשתעבד ולדעת החולקים שם אף כאן הערב משתעבד בכל ע"ש וכן פסק מרן בסי' קל"א סי"ג מי שלא פי' קצב הדבר שערב וכו' להרמב"ם אין זה הערב חייב כלום וכל הבאים אחריו חלקו עליו והכי נקיטי' עיין שם הרי דסבירא ליה דהרמב"ם דפוטר הערב משום דאזיל לטעמיה דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא משתעבד אבל החולקי' עליו חולקי' נמי בערב שיין שם בהסמ"ע והכא נמי בשותפי' לרעת הפוסקים דאפילו בדבר שלא בא לעולם משתעבד אפילו הוי נמי דבר שאינו קצוב דהוי תרתי לריעותא משתעבדי בההיא הנאה דצייתי אהדדי וה' משפט צדק חלק שני סי' ע"ח הכריח דגם הרמב"ם דסבירא ליה דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא קנה מודה בשותפי' דשותפי' מועי' מדכ' הרמב"ם האומני' שנשתתפו באומנות' וכו' ואעפ"י שקנו מידם אין כאן שותפו' דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ולא מטעם דהוו מקנים בדבר שאינו קצוב ותמה על מהרשד"ם סי' קע"ו שכ' לחיוב השותפי' מתשו' מהריק"ו שכתב דלא קיימא לן כהרמב"ם וכולי עיין שם ואם כן אומני' שנשתתפו באומנות' וכולי הוי דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו קצו' ואפ"ה החולקי' על הרמב"ם ס"ל דתנאם קיים אף על גב דהוי תרתי לריעותא אבל אין זה מוכרת דכבר כ' הרשב"א בתשו' הביאו מרן הב"י סי' ס' דאפי' לא קצץ סך ידוע אלא שאמר הריני מחיי' עצמי בקנין לתת בכל שנה מעשר פירות היוצאים בשדה זו ה"ז כקצץ וכ' מהרח"ש בתשו' בס' משפט צדק סימן יו"ד דאין זה חולק על הרמב"ן שכתב באומר מדות כך של חטים אני נותן לך כל שנה דהוי דבר שאינו קצוב שמא יוקרו החטים דהתם משום נתחייב במנין קצו' ואיכא למיחש שמא יוקרו החטים אבל בנדון הרשב"א לא אמר אלא מעשר היוצאים דבר קצוב מקרי דהמעשר נוטל בין יוציא הרבה בין יוציא מעט והרב משפט צדק סימן י"א שבח תי' זה עיין שם ואם כן הכא נמי (עכ"מ)

י"ב שותף שגנב או גזל שכ' מור"ם שצריך לחלוק עם שותפו והש"ך והט"ז חלקו עליו מיהו נראה דלא קיימא לן כמור"ם וכמ"ש הש"ך שכ"נ דעת מרן הב"י וכן כתב הרב כנסת הגדולה אות קע"ד על הב"י שכתב אך העיטור מביא ראיה וכו' נראה מדברי רבי' המחבר שהשמיט זה בס' הקצר דנקיטי' כדברי בעל העיטור עיין שם והרמב"ם ומרן שכ' דשותף שעשה סחורה בנבלות וטרפות דצריך לחלוק עם חבירו כבר כ' המח"א בה' שותפי' סימן ח' דההיא לאו מדין זכייה אלא דס"ל דמעותיו קנה לו לפיכך צריך לחלוק עמו אבל במידי דגניבה מאין הרגלים לומר שיזכה הוא לחבירו ונחייב אותו לחלוק עמו כיון דהוא עצמו לא קנה הגניבה וצריך הוא להחזיר לבעלים וכו' עיין שם

י"ג שותפי' שהתנו ביניהם שכל מה שירויחו מחמת גופם וממונם הכל לאמצע אין המציאה בכלל דאין המציאה והמתנה והירושה באים לו מחמת גופו שאין משמע מחמת גופו אלא מחמת טורח גופו הרשב"א בתשו' חלק שלישי סימן קמ"ג עיין שם

י"ד דין ט"ו הגה ואם שינה או פשע וכולי דוקא ודאי פשע אבל אם הלה טוען שמא פשע חייב ולא הוי כאיני יודע אם הלויתני דנשב' ונפטר הכנה"ג בתשו' ח"א סימן צ"ג עיין שם

ט"ו דין י"ח ואם חלק בפחות מג' וכו' שותף שהלך לעיר אחרת ומכר הסחורה ולקח במעו' חלק חבירו ובשלו סחורה ולא יכול ואחר כך נפסד כת' הטור בסי' קע"ו דאם חלק בלא דעת חבירו שלא בפני ג' לא עשה כלום בד"א שחלקו פירות אבל אם היו מעות מטבע א' ושוים יש לו לחלוק שלא בפני בית דין ומניח חלק חבירו בב"ד וכו' וכ' הסמ"ע לשון הטור אם חלק בלא דעת חבירו והרויח או הפסיד הכל לאמצע כאילו לא חלקו וכו' וכ"נ דעת המחבר בש"ע שכ' סתם לא עשה כלום משמע בין הרויח בין הפסיד וממילא ההפסד הוא לאמצע כאילו לא חלקו וחזר בו ממ"ש בב"י עיין שם והכנה"ג הגה"ט אות קס"ג כ' דה"ד כשהמעות הם תחת יד שניהם ויש עדים שהם מטבע א' ושוים אבל כשהממון הוא ביד אחד אין סברא שהשותף נאמן ליקח חלקו בלא עדים שראו שהיה מטבע אחד ושוים וכולי תומת ישרים סימן קע"ח בשם הר"ש ן' מלך ולפי דבריו אף אם מת לא טעני' ליורשים שמא שחלק היו המעות שוים דלא טעני' ליתמי אלא מידי דהו"מ אבוהון למיטען בלא ראיה אבל בספר משפט צדק חלק שני סימן מ"ו כתב דטעני' ליתמי שמא שחלק אביהם היו המעות כולם שוים עיין שם ונר' דאם הוא לא נאמן לומר שהמעות שחלק היו מטבע א' ושוים אלא בעדים ודאי אם מת אין טועני' ליורשי' שמא אביהם יש לו עדי' כמ"ש בס' עה"ש חלק ראשון סימן ע' אות ך' מדברי הר"ן והאחרונים עיין שם והרב משפט צדק סבירא ליה דהוא נאמן בלא עדים דהמעות שחלק היו מטבע אחד ושוים אבל הסחורה שחלק שלא בפני ב"ד לא עשה כלום והשה"ג הביאו הכנה"ג אות קנ"ג לפעמים שותף חולק שלא מדעת חבירו במקום פסידא ואפי' לא הודיעו וכגון דאיכא אומדנא עיין שם וכן כתב מור"ם בהגה לקמן סכ"ח וכן כתב המרדכי דכל דאיכא פסידא יכול א' לחלוק בלא דעת חבירו ולהציל לעצמו וכן השותפי' וכו' עיי"ש נר' דה"ד אם אמר לעצמי אני מציל בפני עדים וכתב מהריט"ץ סימן רי"ט וזה לשונו וכתב מר כיון דבמקום פסידא יכול לחלוק ולומר לעצמי אני מציל אם כן בנ"ד וכולי אמנם צריך שיאמר בפני עדים לעצמי אני מציל ואחה"מ דבריו תמיהים דע"כ לא אמרו דשותף חולק במקום פסידא אלא דניכרת ההפסד בשעת החלוקה וכגון ההיא דשיירא וכולי אבל בנ"ד דבשעה שפרע לו הלוה קצת המעות סתם מעות עדיין לא היה פסידא כ"א אחר ימים או עשור שברח והלך לארץ אחרת לא יוכל ראובן לחלוק שלא מדעת חבירו וכו' עיין שם

ט"ז ראובן שמעון שותפין ויש להם שט"ח על גוים כתובי' בכם שמעון לבדו ועתה חלקו השותפות וקבל ראובן כל החובות ונתחייב ליתן לשמעון כו"ך בשבו' לזמן פ' וכתבו השטר בעדי ישראל ובהגיע זמן הפירעון אמר ראובן לשמעון אותם השט"ח הכתובים בשמך על הגוים בעש"ג תכתוב לי שהם שלי בעשה"ג כרי שיוכל לגבות אותם הדין עמו שיעכב המעות שזקפו עליו עד שיכתוב לו ואינו עובר על שבועתו הרדב"ז ח"ג סימן תכ"ט עיין שם

י"ז דין י"ט בטלה השותפות אע"פ שהתנה לזמן קבוע ואם התנו בשעת השותפות דאף ימות א' מהם לא יתבטל השותפות עד זמן שקבעו וכו' הדבר ברור דנשתעבדו הנכסים לשותפות ויכול השותף להתעסק לבדו עד תשלום הזמן ואין היורש יכול לעכב עליו אבל חולקים הריוח כפי התנאי שהיה לו עם אביו ולא מצי למימר אטול יותר מפני שאני טורח לבדי דמ"ל היורש אם כן אין רוצה בזה נחלוק הרדב"ז חלק ב' סי' ש"ך עיין שם: