ערך השולחן חושן משפט חלק ג קנה

דאף לדבר שאינו קצוב הסכמת הרבים עדיף דהא אמרו בהך תוספתא רשאי' הצמרי' והצבעי' כל מקח שיבא לעירי שיהיה לשותפות וכו' ובודאי הרמב"ם לא פליג עלה וכל מקח שיבא לעיר דבר שאינו קצוב הוא שמחייב כל אח' שכל מקח שיקח יתן חלק לחבירו ונמצא מחיי' עצמו בדב' שאינו קצוב אלא ודאי כח הרבים בני אמונות א' עדיף וכו' עיין שם ובתשו' מהריק"ו שם הביא תשוב' הרשב"א שכ"כ עיין שם אם כן נראה דגם בתשו' זו דשחוק וכו' דסבירא ליה דאם נשתתפו חייבים הכל לפי שכח הרבי' עדיף לחייב עצמם מיהו מה שהוכיח מהראד"ב מהתוספת' דרבים מחייבים עצמם אפילו בדבר שאיני קצוב שיש לדחות דהיינו דוקא בשותפים לענין ממון שיש להם הנאה ואפי' שני שותפין תנאם קיים אפילו בדבר שאינו קצוב וכבר רבו מהרשד"ם סימן צ"ט בתנאי דהוי בדבר שאינו קצו' ועוד דהוי בדבר שלא בא לעולם וכולי הוכיח דלא אמר הרמב"ם ורבותיו אלא במחייב עצמו דהוי כמו מתנה אבל כשיש להם הנאה גמרי ומשתעבדי עיין שם באורך אך תמהני עליו דאם היה דבר שלא בא לעולם אפילו איכ' הנאה לא מהני כמו שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' שותפים האומנים שנשתתפו באומנותם וכו' אף על פי שקנו מיד' אינם שותפים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעיל' עיין שם אלמא אפילו איכא הנאה לא משתעבדי בדבר שלא בא לעולם והוה ליה למהרשד"ם לחייב בנדון דידן מתשו' מהריק"ו דגם הרמב"ם מודה בבני אומנות א' דכח הרבי' אלים לחייב עצמה אפילו בדבר שלא בא לעולם ובלא קנין וכמו שכתב מהרשד"ם עצמו סימן קנ"ג דשותפין דנדון דידן אפילו לדעת הרמב"ם והרמב"ן נתקיים אפילו בלא קנין וכמו שהוכיח מהריק"ו שורש קפ"ב מתוס' דרשאים החמרי' וכו' שכן סבי"ל להרמב"ם דהיכא שכל האומנים הסכימו להשתתף שהסכמתם קיימת בלא קנין ואין א' מהם יכול לחזור בו שכח הרבי' יפה כדכ' הרשב"א ולא פליג הרמב"ם על שאר פוסקים אלא בשני שותפים דעלמא וכו' וא"ת דה"מ כשנתקשרו כולם אמנם בנדון דידן נשארו קצת אנשים שלא נכנסו בהסכמה א"ל דמ"מ אחר שהיה רובם רובו ככולי וכן אפשר לדקדק מל' הרב שכתב דע"כ לא פליג הרמב"ם אלא בשני שותפין וכו' התחיל בב' שותפין וסיי' בכל אלא שנראה שהרוב בכל והמחצה כשנים וכו' עש"ב ואם כן בסימן צ"ט דנדון דידן הסכמת רבים היא אפי' בדבר שלא בא לעולם קיימת וכל שכן בדבר שאינו קצו' ואם כן אם תמצי לומר בשני שותפין לא נתחייבו בדבר שאיני קצוב יפה כח הרבים דאפילו בדבר שלא בא לעיל' חייבים וכל שכן דבר שאינו קצוב ואם כן אפילו תנאי דשותפים דנדון דידן דהוי מצוה דליכא הנאה קיים דהא אפילו שותפות דממון דיש הנאה לא משתעבדי אפי' בקנין בדבר שלא בא לעולם ואפילו כת הרבים אלים ומשתעבדי אפילו בדבר שלא בא לעולם בלא קנין וכ"ש דבר שאינו קצוב והתימה על מהראד"ב שהכריח דמשתעבדי אפילו בדבר שאי"ק מהתוספתא דקתני רשאים הצמרים והצבעי' לומר כל מקח שיבא לעיר יהיו שותפין וכולי דהוי דבר שאינו קצוב ותנאם קיים דהא לענין דבר שאינו קצו' אפי' שני שותפים תנאם קיים דבההיא הנאה שיש להם גמרי ומשתעבדי אפילו בדבר שאינו קצוב כמו שהוכיח מהרשד"ם סימן צ"ט דלא מתחייב בדבר שאינו קצוב אלא במחייב עצמו בחנם וכן כתב מהרש"ח בפי' לסימן ס' ובתשובו' סימן ל' עיין שם

י"א כת' מהרשד"ם סימן צ"ט על ההסכמה שעשו הסוחרים וכו' דהוי דבר שאינו קצוב ועוד דהוי דבר שלא בא לעולם וכולי ואע"פ שבדיני ממונות מצי הנתבע למימר קיימא לן כפ' וכדאי הוא הרמב"ם ורבותיו ליסמך מ"מ א"ל בנ"ד שחייבים כל הסוחרים לקיים הסכמה זו ולתת להר' חיים כל מה שהסכימו וכו' והטעם שלא בכל הדברים ס"ל להרמב"ם כן שהרי משנה שלמה שנינו בפ' הנושא את האשה ופסק לזון את בתה ה' שנים הרי זה חייב וכו' וכתב הרמב"ם בעצמו טעם ואם כן נמצינו למדים דבדברים דאיכא טעמא דאנן סהדי דגמרו ומקנו אהדדי חל הקנין ויש להביא ראיה מהא דכ' מהריק"ו שורש ך' שיש במרדכי תשוב' לרבינו משולם קלונימוס על ג' אתים שהתנו ביניהם יחד בקנין וכו' הרי שהאחים אלו נשתעבדו לדבר שאין לו קצבה שכ"כ מי שיקבל וכו' ולא פי' מעט או הרבה והוי דבר שלא היה ברשותם ועכ"ז פסק שהתנאי שהתנו קיים וכו' עיין שם ותמהני דהרי הרמב"ם סבירא ליה דשותפין שהתנו על דבר שלא בא לעולם אין תנאם קיים וא"ל דה"ה תנאי דבר שאינו קצוב הוי כדבר שלא בא לעולם ומה ראיה מתשוב' רבי' משולם דאפשר דהוא ס"ל כרוב הפוסקים דמחייב עצמו אפי' בדבר שאינו קצוב חייב ואת"ל דסובר כהרמב"ם דמחיי' עצמו בדבר שאינו קצוב אינו חייב מכל מקום בשותפי' הרי ס"ל אפילו התנו על דבר שלא בא לעול' ואינו ברשותם נשתעבדו בההיא הנאה דצייתי אהדדי וכו' וכל שכן דבר שאינו קצוב וכן מבואר בתשו' מהריק"ו שורש קפ"ב ובתשו' מהריב"ל חלק שני סי' ל"ח פלוגת' עיין שם באורך ואם כן הרמב"ם סבירא ליה דשותפי' לא משתעבדי בדבר שלא בא לעולם אפשר דה"ה דבר שאינו קצוב ואע"ג דמוכח מדברי הרמב"ם דדבר שלא בא לעולם גרע מדבר שאינו קצוב דבפר' ו' מה' זכייה כת' גבי תנאי דנשואין דצריך שיהיו הדבר ם שהם פוסקי' מצויים ברשותו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ובפי"א מה' מכירה כ' דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא נשתעבד והפוסק לזון את בת אשתו דחייב לפי שדומה לדברים הנקנים באמירה עיין שם אלמא דבר שלא בא לעולם ואינו ברשותו גרע מדבר שאינו קצוב וא"כ א"ל דה"נ אף על גב דתנאי דשותפי' בדבר שלא בא לעול' לא קיים מכל מקום בדבר שאינו קצוב תנאם קיים כמו בתנאי דנישואין והיה א"ל דגם הפוסקי' דס"ל דשותפין משתעבדי אפי' בדבר שלא בא לעול' מודו בדאיכא תרתי לריעותא דבר שאינו קצוב וגם דבר שלא בא לעולם לא משתעבדי כמ"ש הפרישה בסימן קל"א גבי ערב בדבר שאינו קצוב דדעת הראב"ד והטור שם דאע"ג דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב משתעב' ערב שאני שיש ג"כ אסמכת' ואף על גב כל א' בפני עצמו משתעבד מ"מ בהצטרפות יחד אסמכתא בערב לדבר שאינו קצוב הולכין אחר אומדנא דדעתא וכ"כ מהראד"ב בתשוב' מהרש"ח סימן ז' דהסוברי' דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב קנה מודו בערב דלא קנה עיין שם והכא נמי א"ל אף על גב דסבירא ליה דמחיי' עצמו בדבר שאינו קצוב קנה וכן שותפי' משתעבדי אפי' בדבר שלא בא לעולם דלכל בפני עצמו משתעבד מכל מקום בהצטרפות יחד דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו קצוב לא נשתעבדו אבל מתשו' רבי' משולם דג' אחין וכולי דנשתעבדו לדבר שאינו קצוב והוי דבר שלא היה ברשותם ועכ"ז פסק דתנאם קיים כמ"ש מהרשד"ם אם כן אפילו איכא תרתי לריעותא דהוי דבר שאינו ברשות' ודבר שאינו קצוב משתעבדי וכ"כ המ"מ בפרק כ"ה מהלכות מלוה גבי ערב בדבר שאינו קצוב דרבי' אזיל לטעמיה שכתב המחייב עצמו בדבר שאינו