ערך השולחן חושן משפט חלק ג קנב

הרמ"ה אלא דוקא בהפסד כגון אונס שריפה או שנטלו הגייס הכל כנדון הרמב"ן אבל בהפסד שבא מחמת משא ומתן מודה הרמ"ה שישלם מביתו והביאו הש"ך וה' כנה"ג ע"ש ואני מצאתי להרמ"ה (עכ"מ)

ד' דין ח' השותפין ש"ש הם וכו' אם יש ביד א' ממון חבירו שהגבה מגוי א' שהיה חייב להם כ' מהר"ם בתשו' הקצרות סי' קנ"ג שיפה עשה שהציל ממונו וממון חבירו ואע"ג דשותפין ש"ש הרי האומנים ש"ש הם ואפ"ה אם אמר טול שלך והביא מעות ש"ח וזה שאמר טול מעותיך הרי נעשה ש"ח ואפילו אם לא רצה לישבע שא"ל כך כיון שהדבר ידוע שחבירו ידע שנפרע החוב ה"ז דומה לגמרתיו וכולי ע"ש הרי דס"ל דשותפי' דינן כאומני' ואם א"ל טול מעותיך או שידע שנפרע החוב דומה לגמרתיו דקי"ל בסי' ש"ו (עכ"מ)

ה' דשמירה בבעלים היא וכולי כתב מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן קס"ח על ב' שותפין שהסכימו לחלוק ונשאר ממון השותף ביד א' מהם ונאבדו ממנו נר' דשמעון פטור אפילו פשע בממון לפי ששמיר' בבעלי' היא וא"ל דה"ד בשותפי' שנשתתפו כמשפט אבל אלו שלא נשתתפו אלא בדברים לא נתקיים השתוף שאין דין שמירה בבעלים תלוי בקיום השיתוף דאפי' א"ל אשקין מייא הוי שמירה בבעלים וכו' אבל מאחר שהפרידו השותפות א"ל אזלה לה הך שמירה ואתיא שמירה אחרת וכולי וראיה מדתנן כל האומנין ש"ש הם ואם אמר טול את שלך והבא מעות ש"ח אלמא כיון שא"ל טול את שלך אפילו לא הוציא הכלי מתחת ידו הלכה שמירה מעצמה וה"נ בשעה שאמרו להפריד השיתוף אזלא שמירה קמייתא ואתיא שמירה שלא בבעלים והוי ש"ח על ממון זה ופטור מגניבה ואבידה אבל מדברי מהריק"ו שורש ק"ד נראה דכיון דכשבא הממון לידו היה שמירה בבעלים לעולם הוי שמירה בבעלים ופטור וכן משמע מפ' השואל דף צ"ח דאמרי' שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פטור משום דשכירות בשאלה מישך שייכא ופירש"י כל חיוב שוכר דגניב' ואבידה ישנן בשואל ומחמת משיכה א' באה לו ובבעלים היא ופטור והא דתנן כל האומנים ש"ש הם וכולי צ"ל אע"ג דש"ש הוא וכולי משתנה בדיבור בעלמא שמירה בבעלים כיון דבשעה שהתחיל בשמירה זו היה בעליו עמו כל זמן שלא הוציא הממון מתחת ידו הויא שמירה בבעלי' ע"כ והנה גבי שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים כתב הסמ"ע בסימן שמ"ו ס"ק כ"א פי' שלאח' שכלה זמן השאלה שהיתה תחילה בבעלים לא החזיר לבעלים וחזר ושכר לזה שלא בבעלים ונגנב' או נאבדה בזמן השכירו' עיין שם אבל ה' כנה"ג שם בהגה"ט אות י"ב חלק על הסמ"ע וכ' דה"ד בחזר ושכרה תוך ימי השאלה אבל אם אחר ימי השאלה חזר ושכר' ודאי דלא שייך בשאלה וסעד לזה מ"ש בפ' האומנין אמתני' השואל את הפרה ושלחה ביד בנו וכו' וכן וכו' ל"ש אלא שהחזירה תוך ימי שאלה אבל אחר ימי שאלה פטור ופירש"י ל"ש שהשואל חייב עד שתבא ביד הבעלים אלא שהחזיר תוך ימי השאלה שא"ל השאילני עד זמן פ' והחזירה תוך הזמן וכו' ע"ש הרי מבואר תוך זמן השאלה חייב עד שתבא ליד הבעלי' אבל אחר זמן השאלה כלה זמן השאלה אפי' לא באה ליד הבעלים וה"נ כל שלא חזר ושכרה תוך ימי השאלה כבר כלתה השאלה אפילו לא באו ליד הבעלים וכשחזר ושכר' פנים חדשו' באו לכאן עש"ב וכן ראיתי להריטב"א בספר א"ז למציעא שם בפ' השואל העתיק לשון רש"י ואח"ך כתב ברם צ"ל דמיירי כשחזר ושכרה תוך ימי השאלה וכולי כלומר ימי השאלה כבר הרי כאלו חזרו לבעלי' וכי הדר ואגרה מילתא אחרת היא ע"ש משמע שכן דעת רש"י וכן כתב הרמב"ן שם ועיין בש"י ישנה שם א"כ אם שכרה אחר שכלה זמן השאלה ודאי דשכירו' שלא בבעלים היא וחייב בגניבה ואבידה ודוקא כששכר תוך זמן השאלה אמרינן כיון שתחילת השכירות בזמן השאל' שהיא בבעלים פטור והיינ' דבעי בחזר ושכרה ואי לאחר שכלה זמן השאלה בלא"ה הוי ש"ש וחייב בגניבה ואבידה כדמסקי' בפ' האומני' וא"כ תבעי ככל שאלה בבעלי' מיהו נראה דוקא בחזר ושכרה שלא בבעלים מ"ל משום דהוי קנין חדש ואפסיק לשאלה אבל כשלא חזר ושכרה אפילו אחר זמן השאלה פשיטא כיון דלא הוי ש"ש אלא מחמת השאל' כדאמרי' בפ' האומני' הואיל ונהנה מהני ג"כ אפי' מישך שייך בשאלה שהיא בבעלים ופטור וג"כ הכא שהיה ש"ש בבעלים ואח"ך חלקו דלא הוי אלא ש"ח א"ל דאי פשע חייב דלא הוי שמירה בבעלי' דלאו שמירה זו כשמירה קמייתא דהא שגם שאלה בבעלי' וחזר ושכרה שלא בבעלי' אם היא אחר זמן השאלה לבעלים ופנים חדשות באו לכאן דהוי כאלו חזרה לבעלי' וחזר ושכרה כמ"ש הרמב"ן והריטב"א הכא אלא גם למ"ד בשאלה בבעלי' וחזר ושכרה אפילו אחר זמן השאלה חייב נראה דוקא משום מחמת משיכה א' קנאה ושכירו' שייך בשאלה אבל הכא כשכלה זמן שמירת שכר ונעשה ש"ח שלא בבעלים חייב בפשיעה דלא שייכי אהדדי אך תמהני על מרן שלא זכר בזה תשו' מהריק"ו שורש כ"ד שכ' וז"ל לע"ד דא"כ הוא שנטלה כל א' חלקה בריוח לא נשאר להם מידי שותפות יחד כי אם אותם המעות אשר הכינו לפרוע מהם הגויה דבר פשוט הוא שרבק' חייבת בכל אחריו' ההפסד דהא קי"ל שותפי' ש"ש הם וכולי עש"ב וה' מח"א ה' שומרי' סי' ל"ז תמה דמה הנאה נשאר לו כדי שיהא ש"ש ונדחק עש"ב וה' בני אהרן סי' ע"א תי' וז"ל ושמא י"ל אע"פ שחלקו כיון שאותם המעות נשארו להם מהשותפות שהיה עומד באחריו' שתיהן עד עתה מי שנשאר בידו אחריות עליו כמו שהיה עד עתה וחבירו אין לו בהם כלום כיון שחלקו כבר נסתלק מהם ולא שייך בהו שמירה בבעלים וכולי ונראה דס"ל כיון דקבלו הנאה מתחילה לעולם הוו ש"ש עד שיחזרו המעות כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאה הב"י סימן ע"ב גבי משכון דאפילו אחר שפרעו חייב באחריותו לעולם וז"ל בתשו' ח"ג סימן נ"ב דע שאפי' שהמשכון בידו אינו פטור מליתן פרוטה לעני וכו' שאינו פטור מפרוטה דרב יוסף אלא בשעת ההלואה בלבד ומ"מ הדין הוא ש"ש לעול' עד שיחזרנו לבעליו שהרי הוא כנושא שכר בשעת הלואה ומחמת אותו שכר הוי עליו כש"ש לעול' שכן כל ש"ש שמקבל שכר בתחיל' או לבסוף ונעשה ש"ש לעולם מחמת אותה פרוטה וכו' עי"ש הרי דאע"ג דאחר שפרעו ליכא הנאה דלא נפטר מפרוטה דעני מ"מ הוי ש"ש מחמת הנאה שקבל מתחילה וה"נ אע"ג דלא נשאר הנאה לשותפין הוו ש"ש לעולם מחמת אותה הנאה שקבלו מתחילה אך ק"ק דהא בשואל מ"ל בפ' האומנין אחר שכלה זמן השאלה פטור משואל וחייב כש"ש א"ד ש"ש נמי לא הוי ופשטי' דש"ש הוי הואיל ונהנה מהני ע"ש

ו' כתב ה' מש"ל פ"ה מהלכות שותפין גבי שותף שעבר ומכר בהקפה דאפי' שניהם מתעסקי' חייב דדוקא פשיעה בבעלים פטור כשלא שמר יפה אבל כשעשה מעשה בידים והפסיד מזיק מיקרי וחייב אפילו בבעלים וכן כתב הרדב"ז בתשו' כ"י וכן מהרש"ך עיין שם ותשוב' הרדב"ז נדפסה בחלק שני סימן קכ"ט עיין