ערך השולחן חושן משפט חלק ג קמט

כ"ג דין מ"ז המוכר לאשה וכו' משמע דאין חילו' בין אשת איש לפנוייה וכן כ' הרמב"ן במלחמות בפרק המקבל עיין שם ומרן הב"י כתב שכ"כ בעל העיטור דלהרי"ף בכל אשה קאמר בין שהיא אשת איש בין שאינה אשת איש עיין שם וכן מבואר בתשובות הרי"ף סימן קכ"ט והובא בש"מ למציעא דאפילו יש לה בעל אין בה דינא דבר מצרא מיהו היינו דוקא אם יש לה מעות ובעינן לקנות אותו קרקע ואם לאו הערמה הי' וב"מ יקחנו וכן כתב הרשב"א בתשובו' חלק שלישי סימן ק"ע בשמו מיהו כתב הרשב"א דאם טען ב"מ תשבע לי שאינה קונה לצורך אחרים אין טענתו טענה ולמה ניחוש יותר מב"מ אחר או שותף ול"ד למתנה באחריות דבגוף של מתנה יש הוכתה ותדע דהא זבן במאתים ולא שוה אלא מנה לא חיישינן ונוטל מאתים בלא שבועה כדעת רבותינו דינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב בלבד הוא ולא תקנו לה להחמיר על הלוקח להשביעו עיין שם אבל למאי דקיימא לן במכר במאתים ולא שוה אלא מנה דצריך הלוקח לישבע הכא נמי באשה צריכה לישבע וכן כתב מהר"י ן' מיגש בתשו' הובא בש"מ שם בא' שקנה קרקע וכתב השטר בשם אשתו דאם טען ב"מ ברי שעש' הערמה צריך האשה לישבע ואם טען שמא יחרים סתם על מי שהערים עיין שם הרי דהרי"ף ומהר"י ן' מיגש והרמב"ן והרשב"א סבירא להו דאפילו אשת איש לית בה דינא דבר מצרא וכן דעת מר יוסף בשאלה שם והרמ"ה בתשו' סימן רע"ד עיין שם וכת' עוד מר יוסף שם וז"ל ואם הודו שניהם בזה אחר החרם תחזור הקרקע לראו' אחר שיתן ללוי הדמים שקבל ממנו שמעון ואם הוד' הו' ולא הודאת אשתו והשטר יוצא מתחת האשה תשאר הקרק' בידה ויכתוב לוי שטר בזה ואם מתה אשתו בעודה תחתיו ונשאר הקרקע לו (א"ה עכ"מ)

כ"ד המוכר לאשה או ליתומים קטנים וכו' פירש רש"י מכר לאשה לא מסלקי' לה וכו' ומי שבא לידו וכו' משמע דאם באו שניהם האשה והמצר לקנות המצרן קודם כמו שכ' הג"א מיהו רש"י סיים א ושותף שמכר לחבירו חלקו בשדה שהם שותפין אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה אלא כא' המצרנים ויקחנה עמך וכולי משמע בהדיא דשותף עדיף ממצרן ואם באו לקנות יחד השותף וב"מ מוכר לשותף ואין ב"מ חולק עמו דאלו לקח כבר אפילו הוי כאחד המצרני' אין חבירו מוציא מידו וכן כ' הגמי"י והביאו מר הב"י ע"ש והרא"ש כתב דאף אם קדם המצרן מסלקו השותף דעדיף ממצרן וכן כתב רבינו ירוחם נתיב י"א ח"ד ע"ש ואם כן מה שכ' רש"י ושותף שמכר וכו' אין לנו לסלקו וכו' לאו דוקא והוא הדין אפילו באו שניהם כא' לקנות והכא נמי לאשה ויתמי אפילו באו לקנות עם ב"מ הם קודמים דומיא (א"ה עכ"מ והשאר קרוע)

כ"ה אין בו משום דינא דבר מצרא וכו' אפי' המצרן גם כן אשה או יתום והוא הדין בהקדש עם הקדש הרב בני אהרן סי' כ"ט עיין שם ועיין בס' פרח מטה אהרן סי'

כ"ו הגה הקונה מן האשה וכו' יש אומרים דלית בה דינא דבר מצרא וכו' הרשב"ש סימן ס"א כתב באלמנה אחת שרוצה למכור חצי חצירה והשותף טוען טענה דבר מצרא הדין עם בן המצר והוא קודם וכולי עיין שם נראה דסבירא ליה דהא דאמרינן לאשה ליכא דינא דבר מצרא ה"ד המוכר לאשה אבל האשה המוכרת יש דינא דבר מצרא כמו שכתב מהר"י וויל בסימן צ"ט עיין שם אבל לא משום דה"ד בר מצרא אבל שותף יכול לסלקו דבתשובה אחרת סימן רע"ט סבירא ליה דאפילו שותף אינו יכול לסלקה הפך מהר"ם עיין שם אבל יש שכתבו דה"ה ללוקח מאשה כמבואר בב"י וכבר הסכימו האחרונים דהלוקח מיקרי מוחזק לגבי ב"מ ויכול לו' קי"ל כמו שכתב ה' עדות ביעקב סימן קמ"ג וה' כרם שלמה סימן מ' עיין שם והרב בתי כהונה חלק שני סימן י"ט עיין שם וכן כתב הרב משפט צדק ת"א סי' י"א אלא שצדד שהיא סברת יחיד ע"ש אבל מהר"י ן' מיגש בתשו' הובאה בש"מ למציעא פרק המקבל כתב וז"ל ואם אשה זו כוללת כל הנשים אם לאו לפי שראינו לרב משה גאון בתשובו' ולנגיד בחבורו אומרים שאיתתא זו דוקא באשת המוכר ולא ראינו זה לזולתם דע שמאמר זה כולל כל הנשים וכו' ואם אירע שמכר לאשה קרקע אינה מחוייבת לתת אותה לב"מ לפי שעשיית הישר והטוב הוא להניחה שתקנה היא יותר מלהוציאה מידה עכ"ל הרי הרב משה גאון והנגיד סבירא להו דדוקא באשה המוכרת אמרו ולא במוכר לאשה אבל מהר"י ן' מיגש סבירא ליה דכולל כל הנשים והוא הדין במוכר לאשה ומהראנ"ח סי' י"ט כת' דבעל העיטור שכתב בשם הרי"ף דבכל אשה קאמ' שאינה אשת איש פירוש דלאו דוקא באשה אלמנה וכו' אלא דכל אשה שאין לה בעל א' אלמנה וא' גרושה וכו' א"נ ה"פ דלא תימא דפי' לאשה ה"ד אשתו דמי שמכר לאשתו ליכא דינא דבר מצרא אלא בכל אשה קאמר ובלבד שלא תהי' אשת איש עיין שם ואפשר דר"ל בין אשה המוכרת בין מוכר לאשה ובלבד שאינה אשת איש ולאפוקי ממאן דאמ' דדוק' באשה המוכרת אמרו מיהו כבר כתבתי לעיל דהרי"ף בתשובו' מבואר דסבירא ליה דאפילו אשת איש יש בה דינא דבר מצרא וכן גירסת מרן בבעל בשם הרי"ף עיין שם ומהר"ם אלשיך סי' פ"ד דקדק בדברי תלמידי הרשב"א שכת' רצו חכמים וכו' דנראה שהדין הוא בגמרא וזה לא נמצא אלא היכא שהאשה קינה אלא ודאי שדעתו דכ"ש הוא וכו' עיין שם ואין צריך שהרי הרב משה גאון ס"ל דדוקא באשה המוכרת אמרו ומהר"י ן' מיגש סבירא ליה דכולל כל הנשים כמ"ש א"ה מה שמצאתי כתוב העתקתיו

כ"ז נראה דהשותף שהוא גם כן מצרן מסלק הלוקח דאף על גב דרוב האחרונים סבירא להו דהחזקות שלנו אין בהם דינא דבר מצרא וכתב מהרח"ש ח"א סימן נ"ו שכן ראי להורות אם לא שיש מנהג פשוט וקבלנו להפך עיין שם ואפילו הוי מחלוקת שקול אם יש לחזקות דין קרקע ויש דינא דבר מצרא או לא הלוקח מוחזק וכבר כתב מרן בתשוב' בספר אבקת רוכל סימן קכ"ו אם החזקות יש להם דין קרקע או מטלטלין מחלוק' ישנה בין חכמים הראשונים וכו' אמנם לענין גביית כתוב' לא נמ"מ כיון שעכשיו כותבין ששעבד לה כל נכסיו מקרקעי ואגבן מטלטלים וכולי אלא שמפני תקנת השוק לא נהגו לגבות ממטלטלין שמכר או נתן וגבי חזקות ל"ש תקנת השוק וכולי ועוד כיון דנשאר הדבר בספק בין החכמים הוה ליה כההיא דכתב הרא"ש בתשו' דמקום שאין בירור למנהג יעמוד הדבר על דין תורה והכא נמי כיון דאין ברור אם קרקע הוי יעמוד הדבר על דין תורה ולא ננהוג תקנת השוק עיין שם וא"כ נראה דהכא נמי לענין דינ' דבר מצרא שהלוקח מוחזק אין המצרן יכול לסלקו מיהו בנדון דידן דהוי שותף ומצרן יכול לסלק את הלוקח ועיין להרב כנה"ג סוף סימן ק"מ אות מ"ב ומ"ג אף על גב