ערך השולחן חושן משפט חלק ג קמח

לזבוני לכולהו כי היכי דלא ליפשו שטרי עילויה וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאם מצרן א' רוצה לקנות הכל הדין עמו אבל אם מצרן כל שדה ושדה רוצה לקנות שדה שהוא מצרן בו ליכא דינא דב"מ משום דלא ניח"ל דליפוש שטרי עילויה מיהו הרמ"ך שם הוכיח דהרמב"ם ס"ל דאפילו כולהו ארעתא קיימי אמצרא דא' ליכא דדב"מ עש"ב

כ"א דין ל"ז וה"ה אם מכרן לבן וכולי צ"ע בא' שמכר קרקע שלו לבנו אם יכו' ב"מ לסלקו דהבן יכול לומר דזה יותר ישר וטוב שאני מחזי' אחוזת אבותי ולזה הדעת נוטה הש"ך ובדברי מהר"ם בתשוב' המיי' לס' קנין סימן ל"ג מבואר דמוכר לבנו ולחתנו דינו כאחר ואיכא דינא דב"מ ע"ש אבל הרי"ף בתשו' והובא בש"מ בפר' המקבל בא' שנתן מתנה לבנו באחריות וז"ל טענה שטוען חנוך מדין ב"מ על בניו של נותן היא טענה בטלה וכו' וזה שהעיקר בדין המצר הוא משום שנאמר ועשית הישר והטוב ואיזהו הדרך הנכונה והישרה בעשיית הישר והטוב להשאיר הקרק' ביד בעליו הזוכים בו מצד אביהם וכו' הלא אמרו לבעלים הא' לית בהו דינא דב"מ לפי שראה שחזרת לבעלים הא' היא יותר ראוי בעשיית הישר והטוב ממה שיקח איתו ב"מ וכולי עכ"ל ולכאורה משמע אפי' בא המצרן ובעלים הא' ליקח בעלי' הא' קודמים דראוי הוא בעשיית הישר והטו' יותר מב"מ וכן נראה מדברי מהר"ם בתשובות' הקצרות סימן ר"ח שכת' וז"ל אבל ל"ל אי הוה טעין מהדרינן שטרא למרייהו הוה טעין אידך אני הייתי מעכב על ידך למוכרה להם לפי שעתה אני מצרן ולא הם דהא אמרינן בפרק המקבל לבעלים הא' לית בהו משום דדב"מ וכולי עי"ש משמע דאפי' בא המצרן ובעלים הא' יחד לקנות בעלים הא' קודמים ואפי' לגבי שותף דמיירי התם ודברי תשו' מהר"ם הובא במרדכי בפ' בתרא דכתובות עיין שם וכ' מהראנ"ח סימן קכ"ה דמדברי בעל העיטור הובא בב"י שכ' וזה לשונו בן בעלים הא' לית בכלל בעלים הא' ואמר דאי קדים ב"מ וזבין מקמי בן בעלים זביניה זביני עד כאן לשונו משמע דלגבי בן דוקא זביניה דמצרן זביני אבל לגבי בעלי' הא' אפי' אי זבין מצרן לאו זביני וכל שכן אחר אלא שזה א"א שכל הפוסקים כ' דאם קנה אחר אין הבעלים מסלקין ובודאי שהלשון המכוון הוא דאי קדים ב"מ וזבין מקמי בעלים זביניה זביני ותרתי קאמר חד דבן בעלים לאו בכלל בעלים ועןד דין אחר דהא דמכרו לבעלים וכולי אם קדם ב"מ וזבין מקמי בעלים זביניה זביני וכן מוכת מדחזר לומר ואמר דאי קדים וכולי עי' שם וכן ל' בעל העיטור בספרו דף ק' ע"א ואי קדים ב"מ וזבין מקמי בעלים הא' זביניה זביני עיין שם וכן כתב בדיני אפותיקי דמ"ב ע"ב דמשכנת' ובעלים הא' לא מפקי מב"מ עיין שם ואם כן ס"ל דבן בעלים הא' אפילו קדם וקנה ב"מ מוציא ממנו אבל הנ"י כת' בשם הר"ן וז"ל אם מכר לבעלים הא' אין בעל המצר מוציא מידו אבל באו שניהם לקנות בעל המצר קודם וכו' ומסתבר' דכי היכי דאמרי' דאין מוציא מיד הבעלים הא' ה"ה זבנה לבנים דבדידהו נמי איכא משו' ועשית הישר והטוב דומיא דשומא דהדרא משום ועשי' הישר והטוב והדרא נמי ליורש וכו' עי"ש הרי דסביר' ליה דשייך הישר והטוב לגבי הבן כאב הפך בעל העיטור ושוב ראיתי להב"ח בתשו' סימן י"ג שכ' דאפשר דה"ד אם כבר מת האב דהשתא היורש כרעא דאבוה ובמקום בעלים הוא דומיא דשומא דהדרא ליורש אבל בחיי האב אין זכות לבן בקרקע ובזה ניחא דהנ"י ובעל העיטור לא פליגי דלאחר מיתה מודה בה"ע דיורש במקום אביו ואם קדם וקנה אין ב"מ מוציא מידו ודוקא בחיי האב קאמר דבן בעלים ליתיה בכלל בעלים עיין שם באורך וכן נראה שהרי בה"ע מדמה לה לשדה אחוזה שכ' לבעלים הא' לית בה משום דדב"מ שאין לך טוב וישר גדול מזה דכתיב בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו עיין שם ובשדה אחוזה אם מת המוכר חוזר ליורשיו ביובל כדמוכח בסוף פ' השולח דתניא בכור נוטל פי שני' בשדה החוזר' לאביו ביובל וכ' רש"י בשדה החוזרת לאחים מחמת שמכרה אביהם דאם דחזרה בחיי האב פשיטא וכולי עיין שם והכא נמי יורש במקו' אביו ואם מכר ליורש בעלים הראשונים אין בר מצרא מוציא מיד דאין לך טוב וישר גדול מזה כמו דשדה אחוזה וכן שומא הדרא ליורש אפילו שומא הנעשית בימי אביהם חוזרת ליורשים כדמשמע מדברי הרמב"ם ומרן סימן ק"ג ס"ט כמ"ש הרשב"ץ חלק ראשון סימן יו"ד עיין שם וה' חוט השני סס"י מ"א פסק דגם בן בעלים הא' אין ב"מ וכו' לסלקו וה"ד אם כבר קנ' אבל אם באו שניה' לקנו' אפי' הבעלים הא' עצמם וב"מ נותנים למצרן ואם קדם בעלי' הא' או בנו זכה עיין שם ומ"ש עוד הב"ח בתשו' ועוד נראה דאפי' את"ל דבמכרו לבנו או לחתנו ליכא דדב"מ בין בחיי האב בין לאחר מיתתו מכל מקום שותף עדיף וכן מל' מהר"ם בתשוב' המיי' שכת' וכן א"א בכל הני דאמרי' לית משום דדב"מ מצרן דוקא אבל שותף לא וכו' משמע בהדיא דגם לבעלים הא' דאמרי' לית משו' דדב"מ מצרן דוקא אבל שותף יפה כחו אפילו מבעלים הא' עיין שם באורך מדברי מהר"ם בתשו' הקצרות סי' ר"ח משמ' דאפילו לגבי שותף דמיירי שם בעלים הא' קודמים עיין שם ועוד שהרי הריב"ש סימן תפ"ג כ' גבי שותפי' דאם האפטרופ' קנה קרקע לצורך היתומים אינו יכול לסלקם עיין שם הרי דס"ל דגם השותף אינו יכול לסלק היתומי' ואף על גב דמהרימ"ט סימן ס"א כתב דהריב"ש דוקא ביתומים קאמר עיין שם הטעם כבר כ' הכנה"ג בתשו' סי' ר"א כמה אחרונים דס"ל דאין חילוק בין מצרן לשותף והסכים דבכל מקום דליכא דדב"מ ה"ה לאחי' ושותפים והסכים דהלוקח הוי מוחזק עיין שם באורך וכן מבואר בתשוב' הרי"ף הובא בש"מ בפרק המקבל דאפילו שיתף אינו יכו' לסלק לאשה ואם כן הכא נמי אין השותף יכו' לסלק לבעלים הא' דשותף הוי כמצרן וכן נראה בהדיא מדברי הרשב"א בתשוב' חלק שלישי סימן קמ"ה והובא בב"י מחו' ו' דאפי' שותף אינו יכול לסלק לבעלים הא' ומשמע שם דאפי' באו שניהם לקנות בעלים הא' קודמי' עיין שם ואם כן ה"ה בן בעלים הא'

כ"ב דין ל"ח הקונה מהעכו"ם אין המצרן יכול לסלקו גוי שיש לו חזקה בשותפות ושכר חלקו לישראל ואח"ז מכרה לאותו ישראל שדר בתוכה נראה דאף על גב דטעמא דקונה מהגוי אין המצרן יכו' לסלקו משום דא"ל אריה אברחת ממצרך וה"ד אם יש לגוי בית סמוך למצרן אבל בבית גוי שישראל דר בתוכו המצרן לבית זו יכול לסלקו מיד הלוקח כמ"ש מהרש"ך והכנה"ג הגה"ט אות ע"ג ע"ש נראה דה"ד אם הלוקח אינו דר בבית אבל בנ"ד שהלוקח דר בבית בשכירות מהגוי ואח"ך לקחה ממנו אין המצרן יכול לסלקו כדלקמן ס' ס"ב השכיר בית לא' ואחר כך מכרו לו אין המצרן יכול להוציא מידו ה"ה גוי אבל יש להסתפק דא"ל דשותף עדיף דאע"ג דאם קנה השוכר אין המצרן יכול, לסלק: אפשר דשותף יכול לסלקו כמו דמצרן אינו יכול לסלק לאשה ושותף יכול לסלקה כדלקמן סי' מ"ז ע"ש בהש"ך: