ערך השולחן חושן משפט חלק ג קמז

הזאת בית דין אחר בית דין דאם נכתב השטר אפילו לא נמלך בבן המצר זכה הלוקח אלא שעונשים לסופר על שלא נמלך וה"ט משום דרוב האחרונים סבירא להו דאין בחזקות שלנו דדב"מ וכ' מהרח"ש חלק ראשון סי' ט' שכן ראוי להורות הלכה למעשה עיין שם ומיהו דוקא כשלא נכתב השטר יפו כח החזקה כדין קרקע שיש בו דדב"מ אבל כשנכתב השטר לא וא"כ נראה פשוט דאם הלוקח נמלך בב"מ וא"ל לך וקח אף על גב דבקרקע קיימא לן דלא בטל זכותו אלא אם כן קנו מידו בחזק' סגי בנתינת רשות ואין צריך קנין וכן ראיתי לה' כנה"ג בתשו' סימן קכ"ב שכתב דאפילו במקום שהסכימו שיהא לחזקה דין קרקע ונוהג בו דדב"מ א"ל דלא וכולי אלא לענין דין קדימה ואפילו קנה הלוקח בעל החזקה מוציא מידו אבל שיהא צריך קנין בא"ל זיל וזבין אפשר דלא וכו' וכן העלה מהר"ש הלוי סי' מ"ג דסגי בנתינת רשות עי' שם הרי דאפי' במקום שהסכימו שהחזקה כקרקע דאפי' קנה הלוקח בעל החזקה מוציא מידו סגי בנתינת רשות דלא יפו כח החזקה כקרקע לגבי הקנייה

ט"ו א' שקנה קרקע להקדש עניים ונמלך בבן המצר וא"ל לך וקח נסתלק בלא קנין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואף ע"נ דפלוגתא דרבוותא היא בהקדש עניים לוקח היא מוחזק ואין מוציאין מידו הרב כנה"ג בתשו' סי' קכ"ב והר"ן בפרק קמא דקידושין גבי גזבר שנתן מעות בבהמה וכו' כתב דלא שייך אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט במוכר אלא כי איכא רווחא להקדש דהוי כעין נדר אבל כי ליכא רווחא להקדש אין כאן נדר ולפיכך הקדש אינו קונה אלא במעות והא דאמרי' פדאו במאתים וכו' דמשמע דוקא פדאו אבל בדבור בעלמא לא אף על גב דאיכא רווחא להקדש התם נמי ה"ט דבשעת שומא לא הוה ביה רווחא להקדש ואע"ג דנשתנה השער אחר מכאן כיון שאין הדבור חל בשעתו א"א לו לחול לאחר זמן וע"ש בתוס' ואם כן הכא נמי אם בשעה שא"ל לך וקח לא היה ריוח להקדש יכול לחזור בו ומהר"א לפפא בתשו' שם סי' קכ"א כ' דה"ט דצריך קנין משום דיכול לומר משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויים וה"ה בהקדש מה"ט ע"ש ואיברא דהרדב"ז סימן קע"ג כתב דאין אדם משטה להקדש (א"ה עכ"מ)

ט"ז הגה י"א דזכה הלוקח מיד וכולי כ"כ המרדכי והוא בתשו' מהר"ם הקצרות סימן קמ"ח וז"ל ודוקא כי א"ל המצרן בפי' איני רוצה לקנות והלך הלוקח וקנאו לעצמו כבר פקע שליחותו ע"ש

י"ז דין ל' אבל אם מחל זכותו לו אחר שלקח וכו' אם הלוקח אמר שמחל והלה מכחישו נראה דעל הלוק' להביא ראיה דהא דקי"ל בסימן מ"ה דצריך בעל המצר להביא ראיה ה"ד בטוען הלוקח גזלן אתה וכולי דספק אם הוא בעל המצר או לא ואפילו בטען הלוקח מפני המס מכר לי המוכר והמצרן טוען דברי שקר הוא דנשבע הלוקח התם דהספק אם המצרן יכול לסלקו הלוקח מיקרי מוחזק אבל הכא דודאי המצרן יכול לסלקו וספק אם מחל לו כל ספק במחילה הוי כאומר איני יודע אם פרעתיך וכן כתב מהראנ"ח בתשו' ח"ב סימן ג' עיין שם וכה"ג כתב מהר"ם בתשו' המיי' לה' אישות סימן ה' בד"ה אוהב כסף וכולי ע"ש

י"ח דין ל"א נמלך המוכר בבן המצר וכולי דוקא אם נתברר שנגמר המקח על הלוקח בסך ידוע דאז אם נמלך המוכר עם המצרן שימכור לו באותו סכום וא"ל המצרן זיל זבין אין צריך קנין ה' גנת ורדים כלל ו' סימן ו' וז' וכן מצאתי למרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן קכ"ג וז"ל אלא שי"ל דע"כ לא אמרה הרמ"ה דלא צריך למיקנא מיניה אלא בשלא ערער המצרן עד שקנה הלוקח וטעמא משום דכיון דאין דעתו לקנות לא יעשה הלוקח שלוחו בע"כ כמ"ש ר"ש אבל היכא שמערער המצרן קודם שיקנה הלוק' יכול הוא לחזו' וכו' ואפ' דאפי' קנו מיניה יכול הוא לחזור בו ולטעון טענת מצרנו' כיון שעדיין לא נמכ' הקר' דל"מ הקנין אלא היכ' שבא לסל' הלוק' אח' שקנ' הקרק' וכו' ועיין בתשו' מהר"י באסן סי' קכ"א

י"ט דין ל"ב ודוקא משעה שנתגלה וכו' כ' הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י וז"ל ומה שטען שמעון שלא נודע לו הדבר בתיך הזמן הזה וכו' אינה טענה לפי דעתו שכל שנמכר בקנין ובעדי' קלא אית ליה למכירה ועוד שכל המוכר בפרהסיא הוא מוכר כדי שיקפצו קונים על מקחו ולזה גובה מנכסי' משועבדי' אלא שיש לחלק אם הקונה והמוכר הללו נתכוונו להעלי' הדבר כדי שלא ידע השותף את המכירה וכולי עיין שם ונראה דס"ל דהא דאמרינן בפ' ח"ה דמאן דזבין בפרהסיא זבין היינו שהמוכר מוכר בפרהסיא כדי שיקפצו עליו קוני' כפי' רשב"ם שם ומה"ט גובה מנכסי' משועבדים ומלת ועוד ט"ס דאע"ג דמוכר בפרהסיא מוכר עדים הוא דמפקי לקלא וה"נ דכיון שיש קנין ועדים והמוכר מוכר בפרהסיא אינו נאמן לומר שלא שמע ונ"מ אם המוכר גוי וקנה ישראל ממנו בעש"ג נאמן המצרן לומר שלא שמע דעדי ישראל הוא דמפקי לקלא כדקי"ל בסי' ס"ח דשטר בעש"ג אינו גובה מנכסי' משועבדי' עיין שם והא דקי"ל דקנה מהגוי אין המצרן יכול לסלקו (א"ה עכ"מ)

כ' דין ל"ו ואפילו אם המצרן רוצה להקנות כל נכסיו וכולי מרן בב"י כתב משמע מדברי רש"י דאם זה רוצה לקנות כל הנכסים או מצרן כל שדה ושדה רוצה לקנות שדה שהוא מצרן בה אית בה דדב"מ וכן כתב בהג"א בשם א"ז דלפירש"י אם יצאו מצרנים כולם וערערו מסלקים ללוקח אבל הרא"ש כתב אפילו אם המצרן ג"כ רוצה לקנות כל נכסיו וכו' עש"ב ואינו מוכרח דאפשר דלכ"ע אם המצרן רוצה לקנות כל נכסיו אינו יכול וכן כתב הלח"מ בפי"ג מה' שכנים דין י"ח די"ל דאין יכול לומר לו אקח שניהם דאין לו כח אלא על זה שהוא בן המצר ולא על אחר שאינו בן המצר עיין שם וא"כ אפשר לומר דאם מצרן כל שדה ושדה רוצה לקנות שדה שהוא מצרן איכא דינא דב"מ אבל אם מצרן א' רוצה לקנות הכל כיון דאין לו כח לקנות שדה שאינו מצרן בה ליכא דינא דב"מ וז"ל בעל העיטור בדיני מכירה דף ק' סע"ב מכר כל נכסיו וכולי מ"ט דא"ל את לא קנית לכל נכסי והאי נמי בלא הדא ארעא לא זבין לאחריני וקמאי מפרשי דלא ניחא דליפוש שטרי עילויה וסברא דכולהו דל"מ למימר בר מצרא אנא זביננא לכולהו נכסי וכולי עכ"ל משמע דלכ"ע אין המצרן יכול לקנות הכל אבל אם מצרן כל שדה ושדה רוצה לקנות שדה שהוא מצרן בו לסברא א' הדין עמהם אבל לדעת קמאי לא ניחא ליה דליפוש שטרי עילויה אבל הרמ"ך בש"מ פ' המקבל כתב וז"ל ולא עוד אלא אע"ג דלא קיימי כולהו ארעתא אחד מצרא ואמר ב"מ ללוקח אנא זביננא להו לכולהו ארעתא דזבנת מיניה כיון דאנא ב"מ בחדא ארעא ואי לא בעית דאי זבנני' לכולהו ארעתא זבין לי מיהא הך דקיימא אמצרא דילי דינא קאמר מיהו נראה לומר דהיכא דאתו כל בני מצרני' בהדי אהדדי בהא הוא דא"ל דלית בה משום דינא דב"מ דמצי לוקח אמר לא בעינא