ערך השולחן חושן משפט חלק ג קמו

ועיין בהסמ"ע אבל י"ל שכ' הרמב"ם והטור ומרן דפירו' שאכל הלוקח קודם שבא המצרן לסלקו אין צריך לשלם וכתב המ"מ דסבירא ליה אף על פי שהוא כשליח דוק' כשיסלקו או בא לסלקו אבל קודם לכן הרי הוא כלוקח עד אותו זמן ואין מחשבינן ליה פירות שאכל עיי"ש אם כן אם חזר הלוקח וקנה לבעלים קודם שערער המצרן קנה מהאי טעמא דהוי כלוקח עד אותו זמן ותשו' המיי' אף על גב דס"ל דאפילו חזר קודם לכן אינו כלום דהוי כשליח אפשר דסב"ל כדעת ריא"ז שם דאם הלוקח אכל פירות קודם שבא המצרן מחזירו לו שכל שבח הקרק' של המצרן א"כ מאותה שעה שלקח הלוקח שלוחו הוא ובחזרתו לא פקע שליחותו אבל לדידן דהוי כלוקח כל אותו זמן אם חזר והקנה אותו לבעלים ועיין בספר נתיבות משפט דף ל"ז ומכל מקום בנדון דידן שמכר כדי לעלות לארץ ישראל נראה ודאי דליכא דינא דבר מצרא כדקיימא לן המוכר שדה רע כדי לקנות בדמים שדה יפה וכולי וכן מוכר לקבורה או למזונות וכתב הרמב"ם הטעם שכל אלו טרודים הם למכור ומשום צורך גדול מוכרים ואם יש בה' דינא דבר מצרא לא ימצא לוקח שאו' למה אטרח ואקח כדי שיבא זה ויסלק אותי ואין הבעלים יכולים להמתין וכו' עיין שם וכתב הרב שפתי כהן ס"ק ל"ח מכאן נר' מי שעקר דירתו לעיר אחרת ומכר ביתו דאין ב"מ יכול לסלקו ללוקח דהא בסימן ק"ץ סי"ג מקרי מוכר שדהו מפני רעתה עיין שם וכל שכן לעלות לארץ ישראל דיפה לכל דאפילו מנוה היפה לנוה רע כופין לעלות

ו' כתב הרשב"ש בתשו' סימן תנ"ד בא' שקנה ולא היה ב"מ יכול לסלקו לפי שידו תקיפה וז"ל וכ"ז שיד הקונה תקיפה לא בטל דינא דב"מ ועד עתה יש לו אות דין ויכול לסלקו באותם מעות שקנאו ואני אומר שחייב לתת לו שכירות מיום שקנאו ועד עתה לפי שהרמב"ם כתב שהקונה הוא שליח לב"מ והסכים עמו הרמב"ם אם כן הקרקע של השותף הוא וזה שלוחו הוא ויטול מעותיו וינכה מהם שכירות אותם שנים שדר בו עד כאן לשונו ומ"ש שהרמב"ם כתב שהקונה הוא שליח לב"מ והסכים עמו הרמב"ן וכ"כ בסי' ע"ט והביא ראיה לדבריהם מדאמרי' בפ' המקבל דאם א"ל ב"מ זיל וקני צריך למיקנא מיניה וכו' ואם אין לו קנין בקרקע למה צריך לקנות ממנו עיין שם וכן אמרי' שם דאם לא קנו מיניה אייקור וזול ברשותיה וכ' כל הפוסקים משום דהוי שלוחו וכ"כ בתשו' המיי' סימן ל"ב עיין שם וכבר כתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות שכנים שמחשבי' לו הפירות שאכל כשאכלם אחר שבא ב"מ והביא מעות לסלקו אבל כל הפירות שאכל מקודם שלו הוא אוכל וכ' המ"מ אע"פ שהוא כשליח דוקא כשמסלקו או בא לסלקו אבל קודם לכן הרי הוא כלוקח עד אותו זמן וכולי וכן כתב הטור עיין שם ואם כן בנ"ד דדב"מ בא לסלקו ולא יכול לו ודאי דמחשבי' ליה הפירות שאכל

ז' א' שמכר קרקע בהקפה לזמנים והמצרן רוצה ליתן משכון טבי ותקילי והחליטו לו רק על זמן שקבעו תחזור וימכרנו לו במעות במזומנים טבי ותקלי ובכל זאת מא רצה המוכר באומרו הלוקח נוח לי למיתן ליה בלא ישכון ממה שאמתין לך במשכון כתב הרב מהר"ג בס' חוות יאיר סימן פ"ז דאין המצרן יכול להשביעו שאינו מערים אלא יחרים סתם יע"ש

ח' כ' המבי"ט ח"א סי' קס"ח דאם טען האפטרופו' שקנה בעד היתומים נר' שאינו נאמן אם אינו כתו' בפי' בשטר שקנה ליתומי' או אין עדי' בדבר שהרי כת' ה' המוכר ליתומים קטנים וכולי משמע שהוא דבר ידוע שמכר ליתומים ממש או לאפטרו' בעד היתומי' ע"ש

ט' דין י"א וקצתם במדינה אחרת וכו' כ' מהראד"ב סי' קל"ב דאפי' אשתו שהיא כגופו אין יכולה לסלק ללוקח ומ"ש בסי"ד עמדה היא וסלקה וכולי ה"ד בנכסי מלוג דקרן שלה ע"ש

יו"ד דין י"ט מכרה לוקח א' ללוקח ב' וכו' כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכ"כ הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן הובאו בש"מ למציעא דף ל"ה וכן כתב בעל העיטור דף צ"ב ע"ג ודק"א ע"ש הטעם ועיין הרדב"ז חלק שני סימן תקכ"ח שפסק כן ולא זכר דברי בעל העיטור והטור עיין שם וכתב עוד שם וכן לענין אחר אין דינם שוה דהא לדעת ר"ת דלא אמרינן דדב"מ בבתי' מודה הוא בשומא דשומת בתים הדרא עי' שם וא"ל דגבי אשה אמרינן לית בה דדב"מ וגבי שומא אפי' לאשה הדרא אלמא איכא הישר והטוב בשומא טפי מדדב"מ וכן בבתים לדעת ר"ת ובמוכר לאחר דמצרן מסלקו ושומא לא הדרא דהתם טעמא רבה איכא ועיין בתשו' רש"ל סימן נ'

י"א דין ך' טרפה ב"ח בחובו המצרן מסלקו וכולי כ' הרדב"ז חלק שני סימן קס"ה בג' שותפין בבית ראובן ושמעון ולוי ושמעון יש לו חוב על ראובן בשטר ושעבד לו נכסיו ומכר שמעון חלקו ללוי וראובן רוצה להוציאו מיד לוי ז"ל הדין עם לוי ואין ראובן יכול להוציאו מידו לא מצד שהוא ב"מ ולא מצד השעבו' וכולי מטעמא דשותף כיון שקדם אחד מהם וקנה אינם יכולים לסלקו ואי מטעמא דשעבודא לא ידענא מה היא דרוב בני אדם יש עליהם שעבוד חוב וא"כ נאמר שלא יהא דדב"מ כיון שיש עליו שעבוד ויהא ב"ח קודם לב"מ וכיוצא לזה לא שמענו וכולי ותו דמי עדיף שעבוד זה ממשכנתא וכולי ואף על גב דנראה מדברי רש"י והתוס' דבעל המשכונה יכול להוציא מיד המצרן ה"מ משכונה דהתם שכונה גביה אבל שעבודא דאית ליה על הבית לא אמרה אדם מעולם דיוכל להוציא מהשותף או מבן המצר ואפי' מאיניש דעלמא אם קדם וקנה לא יוכל להוציא וכו' עד כאן לשונו ולא זכר מ"ש הרמב"ם דאפי' כבר טרף ב"ח המצרן יכול לסלקו וכ"ש אם קדם המצרן וכן כתב הרשב"ש סימן רמ"ט וז"ל ואם אין שם אלא קרקע זה והגבהו לה ב"ד בכתיבתה אין בו דד"מ דאשה ויתמי לית בהו דדב"מ וכולי עיין שם משמע דבלא"ה יכול בר מצ' לסלקו אף על גב דשעבודא אית לה בקרקע וכן כתב הריב"ש סי' תפ"ג ע"ש

י"ב דין כ"ג אין המצרן יכול לסלקו וכולי ראובן שקנה קרקע משמעון ומכרה ללוי יכו' המצר לסלק את לוי ול"ד לדין דשומא הדרא דאם מכר או הוריש לא הדרא וכו' הרדב"ז ח"ב סי' תקנ"ח ע"ש

י"ג אין המצרן יכול לסלקו וכו' כת' הרשב"א בתשו' חלק ב' סי' פ"ה ראובן קנה בתים משמעון ופרע לו מקצת והשאר זקפן עליו במלוה לזמן ובא בעל המצר ואמר לב"ד שהוא מזומן לפרוע לשמעון כל הסך שראובן פרע לי והשאר כמוהו אין בזה משום דדב"מ דכל שיש קפידא בדבר אין בו משום דדב"מ וכיון שכן כל שזוקף במלוה שהלוקח נוח לו וכו' ומסתברא דאפי' יאמר עכשיו המוכר בן המצר נוח לי כראשון אפ"ה אין בכך כלום לפי שלא תקנו אלא במה שאין דרך המוכרים להקפיד וכולי עיין שם

י"ד דין כ"ט בא הלוקח ונמלך וכולי נהגו בעיר