ערך השולחן חושן משפט חלק ג קמה

עיין שם וכן ראיתי לה' כנסת הגדולה בתשוב' חלק שני סי' מ"ב בב' שותפי' בבית ולא רצה א' לבנות הנהרסות וגזרו ב"ד לבנות ולא רצה והלך וכתבה לבניו הקטנים במתנה שכת' וז"ל כיון שהוא נתן לבניו כדי שלא יחייבו בכיסין אף אנו מעמידין אפטרופוס לקטנים כדי שיבנו ואמינא לה מדאמרי' בפ' השולח ההוא עבדא וכולי אזל אקנייה לבנו קטן וכולי כאשר עשה כן יעשה לו וכולי מוקמינן ליה אפטרופו' וכולי ע"ש הרי אף על פי שאין מן הדין דאפטרופו' ישחרר עבדי' של יתומי' בכאן מוקי' לאפטרופוס לשחררו מפני שכאשר עשה כן יעשה לו וכן ביבמות פרק ב"ש אמרינן הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשה לו שלא כהוגן והכא נמי כיון שהוא עשה שלא כהוגן עושי' למנות אפטרו' עיין שם וכה"ג אמרי' בפ' הכותב גבי תולה מעותיו בנכרי וכופין אותו למכור קרק' וליתן לב"ח מעות דהוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן וכמבואר בסימן ק"א עיין שם וגם תשו' הרשב"א בשם הרמ"ה סייעתיה שכ' דאם הקנה נכסיו לקטן כדי להבריח מדין גוד או איגוד מעמידים לו אפטרופ' ודברי הרמ"ה הם בפרק קמא דבתרא סימן קע"ג דמ"ו ע"ג וז"ל אלא אפי' היכא דאקנייה לקטן דלא בר חיובא הוא ה"מ במידי דנפל ליה בירושה א"נ דזבין ליה אפטרופוס דידיה וכו' אבל במידי דנפל במתנה דמוכח מילת' ההוא דיהביה ניהליה לאשתמוטי מדינא דגוד איגוד דיהב ליה מוקמי' ליה אפטרו' ובריר ליה לקטן ההוא אנפא דעדיף ליה או למיגד או לאיגוד תדע נמי דהא לגבי דינא דב"מ כגדול חשבי' ליה לסלוקיה מדאמרי' לאשה וליתמי ולשותפי' לית משום דדב"מ הני יתמי ה"ד אילימא גדולים כ"ע יתמי נינהו אלא לאו קטנים דטעמא דיתמי הא לא יתמי אית בה משום דדב"מ אלמ' בקטן נמי מסליק בדינא דדב"מ וה"ה בדינא דגוד או איגוד וכולי עד כאן לשונו ונראה דלכ"ע שייך גבי אשה גוד או איגוד אף ע"ג דלית בה דינא דב"מ דהא ביתומים קטנים ליכא דדב"מ ומטעם אחר לא שייך גוד או איגוד וכן מוכח בתשו' הרא"ש כלל צ"ח והביאו הטור סימן כ"ז וכ"נ מדברי מהרח"ש בתשו' שם ומהראנ"ח סימן ט"ז עיין שם גם הרשב"א בתשוב' ח"ב סי' רל"ה וז"ל לאה וראובן יש להם בתים משותפות וכו' וראובן אינו רוצה לחלוק מפני שאין ארבע אמות לזה וד' אמות לזה חוץ משל פתחים וע"כ רוצה להכריח את לאה למכור את חלקה או לקנות כל חלקו בדינא גוד או איגו' והורו מקצת חכמי עירנו שלא אמרו חוץ משל פתחים אלא בחצר בלבד וכולי והאריך בתשוב' עיין שם משמע דגם אשה שייך בגוד או איגוד וכן כתב הרשב"ש סימן ס"א וסימן רמ"ט באלמנה שהגבו לה ב"ד קרק' דיכולי' לומר לה גוד או איגוד עיין שם ומ"ש הטור בשם הרמ"ה דבית דין מעמידים אפטרופוס לקטנים ודני' גוד או איגו' ז"ל הרמ"ה בפרק קמא דבתרא סימן קע"ג דמ"ו ע"ג אלא אפילו היכא דאקנייה לקטן דלאו בר חיובא הוא ה"מ במידי דנפל ליה בירושה א"נ דזבין ליה אפטרופו' דידיה וכולי אבל במידי דנפל ליה במתנה דמוכח מילתא ההוא דיהבה ניהליה לאשתמוטי מדינא דגוד או איגוד דיהיב ליה מוקמ' ליה אפטרו' ובריר לקטן ההוא אנפא דעדיף ליה או למיגד: סימן קע"ה

א' דין ה' שמכר חלקו וכו' לכאורה משמע בשותף יכול לסלק הלוקח אפילו במטלטלין מדכ' קרקע גבי ב"מ וגבי אחים השותפין כ' סתם שמכר חלקו מהריק"ו סימן ב' והמבי"ט חלק ראשון סימן קמ"ד נמשך אחריו עיין שם ועם מ"ש בסימן ס"ו דין כ"ג על תשו' וכבר מרן הב"י והרדב"ז חלק ב' סימן שצ"א דחה דבריו עיין שם וה' בית יהודה חלק ראשון סימן י"ב כ' בעבד של שני שותפין דאין בו דין מצרנות דבמילי דרבנן עבד כמטלטלי עיין שם ולא זכר מה שכ' מהריק"ו ומהרימ"ט דאפילו כמטלטלין שותף יכול לסלק הלוקח

ב' ויש אומרים שאפילו הוא מצרן וכו' הסמ"ע תמ' למה כתבו בשם יש או' דלא מצינו מי שחולק על זה עיין שם ואף על גב דכתב הסמ"ע בסימן ט"ז סק"ח ובסימן ל"ה סק"י דמרן שכ' י"א לאו משום דאיכ' פלוגתא אלא שכן דרכו בדין שלא נזכר ג"כ בשום פוסק בהדיא עיין שם נראה דהיינו דוקא אם לא הזכירו הפו' אבל הכא דבעל העיטור והרשב"א והרא"ש ורבינו ירוחם כתבו דין זה כמבואר בב"י לא היה כותבו בשם י"א

ג' מסלקו השותף וכולי נראה דהיינו דוקא כשמכר חבירו חלק השדה שהוא משותף בה מפני שיש לו חלק בגוף השדה ועדיף ממצרן אבל אם מכר למצרן שדה הסמוכה לשדה המשותפת אין השותף מסלקו דאין לו בזה השדה אלא דין מצרן ומצרן שקדם וקנה אין שאר המצרנים מסלקים אותו הרב כנה"ג בתשובו' חלק ראשון סימן ר' עיין שם

ד' דין ו' וזה הלוקח חשיב כשלוחו וכו' כתב בתשו' המיימונייות השייכות לסדר קנין סימן ל"ב דהיינו דוקא כי אמר ליה זיל זבין ואמרתי לו דכ"ש הוא דאפילו אמר ליה זבין לעצמך כל שכן סתמא עיין שם נראה דהא דאמרינן בפרק המקבל דק"ח השתא דאמר' דצריך למיקנא מיני' אי לא קנו מיניה אייקור וזול ברשותי' לסברא קמא א"ש מ"ש השתא וכו' דאי לא צריך למיקנא מיניה ולא אמ"ל זיל זבין לא חשיב שלוחו דלמאן דאמר דכ"ש הוא נר' דרבותא קאמר דאפילו אמר ליה זיל זבין לעצמך חשיב שלוחו וכל שכן סתמא ולכך קאמר השתא וכולי דבדאמר ליה זיל זבין לא שייך אלא השתא דצריך קנין ועיין שם ברש"ל

ה' הגה ואפילו אמר המוכר וכולי (א"ה זה הל' יש בו קצת גמגום וחסרון דברים ואפילו הכי לא נמנעתי מלהעתיקו) וזה לשון מהר"א הלוי בתשוב' המיי' לסדר קנין סימן ל"ב ועוד אחרי שהקונה רוצה להחזיר הקנין לחמיו או כבר התנה אם כן דמיא להא דאמרין לבעלים הראשונים לית בה לדינא דבר מצרא ואין הנדון דומה לראיה דהתם אם מכר לו בעלים הא' אבל הכא כבר נסתלקו הבעלים ואין אחר קנין כלום וכו' וגם מה שכתב שאין דינו בהדי מוכר אלא בהדי לוקח הא ליתא אלא לענין זה שיסלק הלוקח ויתן הדמים לו אבל בנ"ז אם כבר נסתלק הלוקח שהחזיר המוכר דמיו מכל מקום שניהם מסולקים מן הקרקע והמצרן יאמר למוכר צא מן הקרקע שאחרי שהנכרי שלוחו אם כן הו"ל כאלו המצרן קנה נגד המוכר ויצטרך המוכר להעמיד הקרקע וכולי והסכים עמו מהר"ם שם דאם כן אין המוכר מפסיד כגון שהמצרן חפץ לקנות כל שדה של מוכר וכולי לוקח הוי שליח המצרן ונקנה הקרקע למצרן ודינו של המצרן על כל המחזיק באותה קרקע אם ביד הלוקח הוא דינו עם הלוק' ואם המוכר והלוקח עשו קנוניא יחד להפקיע הקרק' מיד המצרן שהחזיר המוכר ללוקח מעותיו צללו במים אדירים והעלו חרס בידם דלא יוכלו להפקיע בכך הקרקע וכולי ע"ש הרי דאפילו החזירו הלוקח למוכר בקנין אינו כלום