ערך השולחן חושן משפט חלק ג קמג

חורבתו של חבירו מותר לדור בה בלא שכירות כדמוכח התם גבי ההוא דבנה אפדנא וכו' וכן כתב הרב מנחת יעקב בתשו' סימן ט' עיין שם מיהו הרא"ש שם והטור סימן שס"ג כת' דאם חסרו אפילו דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו צריך לשלם לו כל הנאתו וכן ראיתי להראב"ן סוף מציעא שכתב וזה לשונו ראובן שהלך למדינת הים והיה לו בית אצל שמעון וסגרו והלך לו ובא שמעון ונשתמש בו כל ימי היותו במדינת הים ובחזרתו תבעו שכר ביתו וכו' ומסקנא זה נהנה וזה לא חסר פטור וכל שכן שמעון זה שלא נהנה שהיה לו בית וראובן לא חסר שהיה ביתו מוסגר שהוא פטו' והבית ישן היה ולא מצי טעין השחרת כותליו וחסרתני אבל זה לא נהנה וזה חסר חייב כר"י דאמר אף זה דר לתוך של חבירו חייב מפני שמחסרו שמשחיר את כותליו וכולי עכ"ל הרי דסביר"ל דאם הבית חדש חייב מפני שמשחירו את הכותל ואם כן הכא הוי זה נהנה וזה חסר ואמאי שרו רבנן אלא על כרחך משום דהקרקע משועב' לעליי' והתימא על ראב"ן שכתב דזה לא נהנה וזה חסר חייב כר"י וכו' והא דר"י זה נהנה וזה חסר הוא אבל זה לא נהנה וזה חסר אדרבא משמע דסבי"ל דפטור כדאמרינן אלא בעל העליי' בונה את הבית ואת העלייה ויושב בבית וכולי והרדב"ז חלק שני סימן כ"ג כתב לדעת הפוסקים דזה אינו נהנה וזה חסר חייב הא דאמרינן אליבא דר"י משום שחרוריתא דחייה בעלמא היא דילמא וכולי אבל לעול' אימא לך דטעמא דר"י משום דאסור ליהנות מחבירו שלא מדעתו אי נמי קנס קנסו אותו שירד וידור בביתו כדי שיתן לבעל העלייה יציאותיו עיין שם ודבריו תמוהים דאם כן מאי פשיט בקמא מרבנן דזה נהנה וזה לא חסר פטור אימא משום דקנסו אותו שידור בביתו חנם כדי שיתן לו יציאותיו וכן מאי קאמר ר"י אף זה וכו' והא לדידיה נמי דבונה גם כן העליון זה לא נהנה וזה חסר חייב ואפי' הכי קנסו אותו כדי ליתן לו יציאותיו וה"נ לרבנן דהוי זה נהנה וזה לא חסר אימא דקנסו אותו והרשב"א הובא בס' א"ז שם כת' וזה לשונו ושמא נאמר דכל שהוציא יציאותיו בקרקע של יתומי' דעתו שלא יהא נפרע מהם עד שיגדלו ויהיו בני פירעון וחזרה היציאה עליהם בחוב ויפרע זה שכירות כל האפדנא מעתה שאלו דר בהם עכשיו בלא פריעת שכירות אף ימצא נפרע מהיתומים מעתה עכ"ל ומהראנ"ח חלק שני סימן ג' כת' אף על פי שקצת פו' כתבו סתם שנוטל כל השכירות מבואר בעצמו דלא כל שכירו' הבית קאמ' שכיון שהשכירו' הוא שכר הבנין והקרק' היאך הלה עושה סחורתו בפרתו של חבירו אלא וכו' עיין שם ונראה דסבירא ליה כהרשב"א דאיפרע כל שכירות הבית (עד כאן מצאתי)

ו' עד שיתן לו כל יציאותיו וכו' ה"ד אם תבעו בב"ד וחייבוהו וסרב מלעשות צווי ב"ד אבל בלאו הכי אם טען פרעתי נאמן כדלעיל סי' קנ"ז ס"ח עיין שם הכנה"ג וה' פני משה ח"א סימן ז' כ' דאינו נאמן וכ"כ ה' בני אהרן סימן כ"ד דבנפל אם אמר שכבר פרעו ולבנות אפשר אינו נאמן דהוי כפרעתיך בתוך הזמן וראייה לזה מדאמרי' בריש בתרא כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו בחזקת שנתן וכו' ופירש"י לאחר שבנאו הא קודם לכן אינו נאמן ע"ש

ו' שני שותפין בחצר שאין בו חלוקה ונפל החצר וא' ש מהם עני נראה שיבנה העשיר ודר בו כנגד יציאותיו דאין חיל' בין בית ועלייה לשותפין כמ"ש הטור בסימן קנ"ז בשם הר"י אברצלוני ופסקו מור"ם שם גבי. כותל דאם א' עני ואין ידו משגת לבנות דינו כמו הבית והעלייה ע"ש בהסמ"ע וראיתי להרשב"א בתשו' ח"ב סי' מ"ד כ' וז"ל ואפילו שהיו הכותלים מתחילה גבוהים יותר אינו חייב אלא כדי סילוק ההיזק (עכ"מ): סימן קס"ז

א' דין א' לא יטול העליון וכו' משמע דיטול התחתו' שהוא מוחזק מרן הב"י ועיין בהסמ"ע והט"ז כ' דס"ל כיון דבכ"מ קי"ל כר"י לגבי ר"מ ור"ש אלא דהכא איפסקא הילכתא כר"ש בהדיא א"כ כל ספק בדברי ר"ש הדרין לכללין דהלכה כר"י דהוי של תחתון עיין שם וליתא דכיון דר"ש ס"ל כר"מ דהוי של עליון דמן הדין ופסקי' כוותיה א"כ בספק לא קי"ל כר"י דהא פשיטא לן דשדינן גוף בתר עיקרו כר"מ ולא כר"י אלא דמספק"ל אם העליון מחל לתחתון או לא וכל ספק במחילה מעמידים הנכסי' בחזק' הבעלים ועל הנמחל להביא ראיה וכ"ש דהעליון ברי והתחתון שמא ועמ"ש בסימן מ"ב: סימן קע"א

א' דין ה' יש מי שאומר וכו' כ' הרשב"ץ ח"ב סי' קנ"ו דאם שבחצר מתחלקי' בית כנגד בית והבור לא שייך בו חלוקה כגון בור שאינו בתוך החצר אבל דבוק בכות' ולפעמי' שיפול אותו צד בכותל יעלה הבור בחלקו וכן בה"כ של כבוד קטן מתחלק ישתמשו בתשמישים אלו בשותפות וכן משום פתח השער החצר לא תתבטל החלוקה וישתמשו בו בשותפות ומה שמבטלי' החלוק' הוא אם יחלקו הבית במחיצה יחלק הבית לחצאין דבזה ודאי דייני' דינא דגוד או איגוד דכל שאלו יחלק אין שמו עליו אין חולקין אותו ומעלים אותו בדמים ע"ש ועיין בתשו' הרשב"ש סימן רס"ח

ב' דין ו' וכופין את הנתבע וכו' אע"פ שנתרצה השני לגוד או לאיגוד לחבירו בסכום שהסכימו עליו יכול התובע לחזור בו וכולי כל זמן שלא הקנו זה לזה בא' מן הקניינים וכן נתבע נמי יכול לחזור בו מגוד לאיגוד או מאיגוד לגוד כל זמן שלא הקנו זה לזה בא' מן הקניינים הטור בשם הרמ"ה וכ' המבי"ט ח"ג סימן מ"ג דאפילו נתרצו בפני ב"ד יכול לחזור כמ"ש הרמב"ם על מי שקיב' עליו קרוב או פסול וכולי אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו ע"ש וכ"כ בהדיא הרמ"ה בפ' השותפין סי' קע"ג דמ"ו דאפי' לאחר גמר דין יכול לחזור ול"ד לנאמן עלי אבא דלאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו דהתם כולה מילתא לזכותיה דנתבע קאתי וכיון דאמר תובע נאמן עלי אבא או אביך ולא הדר ביה קוד' גמר דין המניה עלויה כחד כשר וכמאן דאודי לנתבע בההיא סהדותא דמי אבל הכא וכו' ע"ש ונר' דמשו' דהוא ס"ל דגמר דין היינו צא תן לו או חייב אתה ליתן לו כמ"ש בפ' י"נ סימן ע"ש לכך צ"ל דהכא אפי' הביא המעות וא"ל ב"ד אגוד ליה ושקול זוזך שהוא גמר דין יכול לחזור כל שלא קנו מא' מן הקניינים אבל לדעת הרמב"ם והסמ"ג שכ' נגמור הדין והוציא ממון וכו' ע"ש ה"נ אם קבל המעות קנה דקרקע נקנה בכסף ואם ק הוא מטלטלי' (עכ"מ)

ג' הגה ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או איגוד בפחות משוויו וכו' כ"כ הרשב"א בשם הרמ"ה