ערך השולחן חושן משפט חלק ג קלח

מודה ודלא כהסמ"ע ושוב ראיתי לה' דבר משה סימן כ"ח הסכים כן עש"ב

ה' דין ט"ז דעת הרא"ש וכו' בתשו' הרשב"ש סי' ד' פסק כסברא זו ע"ש ועיין בתשו' מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ס"ד

ו' דין י"ח דלא וכו' אלא לגריעותא וכו' עיין בס' חוט המשולש ח"א תשובה אחרונה שפסק כן וכן דעת הרשב"ץ והרשב"ש וכבר האריך ה' בצלאל בתשו' סימן ל"ד ע"ש

ז' כתב הרשב"ש סימן ד' וז"ל וישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי כיון שזכה הישראל בחזק' כשהיה ברשות הגוי שלא היה לומר לגוי לסתום ישראל שקנה מהגוי אינו יכול למחות בו שכבר זכה הישראל מיהו בחלון הגוי שאין בה דין חזק' אע"פ שקנה מהגוי יכול הקונה לבנות ולסתום אורו בפניו שלא אמרו ישראל הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי אלא במה שכבר זכה בו ישראל כשהיתה ברשות הגוי ואלו היה הישראל במקום הגוי היה הישראל יכול למחות בו בדינינו והגוי אינו יכול למחות בו בדיניהם אבל בחלון כזו שאפי' הישראל אינו יכול למחות מטעם שאין לו בה חזקה ואין שם הז"ר עתה א"כ לא זכה הישראל בשום דבר ולא החזיק בשל גוי עד שיאמר כבר זכו בו הישראל ואין הקונה יכול למחות בו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דישראל שזכה בחלון על חצרו של גוי זכו ואין ישראל הקונה מן הגוי יכול לסתום לו אבל אם היה לו חלון על גגו של הגוי או על חורבתו דאין עתה הז"ר לא חשיב חזקה וישראל הקונה מן הגוי יכול לבנות ולסתום החלונות הפך פסק מרן ועיין בהסמ"ע והש"ך

ח' דין כ"ז מיהו כל שלא בנה בפניהם וכולי זה דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ועיין בתשו' בשמים ראש סימן רי"ג שהסכים כן ונסתפק שם אם אונה א' את חבירו בחלוקות עד שבאונאתו אף היזק הזה שהוא עושה לו יגיע לשווי החצי נגד חלק חבירו אפשר שאינו יכול לומר הגיעו שכן פוסק ר"ת שאף בקרקעות שהטעהו בחצי המקח בטל וכו' ע"ש ועיין בסי' רכ"ז דאין אונאה לקרקעות כלל

ט' כתב המבי"ט ח"ג סימן ע"ג על ראובן שפתח חלונו' על גגו של שמעון ברשו' שמעון והחזיק כמה שנים ואח"כ מכר שמעון ביתו ללוי וכבר היו החלונו פתוחי' וכו' וגם עבר זמן רב אחר שקנה לוי הבית ולא ערער על החלונות שעל גג ביתו ונפטר לוי וקם יהודה בנו ורוצ' לבנו' עלייה על גג ביתו שירש מלוי אביו וראובן ערער עליו על שרוצה לסתום החלונו' ולהאפילו כי ברשות שמעון פתח וכבר זכה והחזיק בהם הדין עם ראובן כיון דברשו' שמעון פתח החלונו' אין ללוי וליורשיו כח לסותמ' ע"ש ונראה דה"ד כשהיה לו הז"ר ופתח ברשותו הוא דהוי חזק' אבל אם לא היה יכול לראות בחצר ובגג אין לו תשמיש אין לו שום הז"ר ממנו נראה אין לו חזק' לכ"ע כמבואר בתשובות הרא"ש כלל צ"ט סימן ו' ע"ש

יו"ד שאלה ראובן שפתח חלון בעלייתו לגג שהוא בשותפו' הוא ושמעון והיה משתמש בו לפעמים ואחר שמת ראובן ערער שמעון על יורשי ראובן שיש לו היזק ראייה כשנכנס לגג יורנו המורה ושכמ"ה

תשובה לכאורה נראה דמה שהיה משמש בגג הוי חזק' וטועני' ליורש שמכר לאביו או לו וכן משמע מדברי ר' יחיאל בן הרא"ש בתשובות כל צ"ט סי' ו' שכ' וז"ל וביתו של ראובן גבוה מביתו של שמעון ויש לו חלון פתוח על גג שמעון וכו' ועתה רוצ' שמעון להגביה ביתו וראובן מערער עליו עד שירחיק ד"א מן החלון והיה נראה לפי מ"ש כיון ששמעון לא היה יכול מתחי' למחות בראובן לפתוח חלונות הואיל ולא היה יכול לראו' בחצירו ובגג אין לו תשמיש ואין לו שום הז"ר הימנו והואיל וגם חזקתו אינה חזקה אם לא שנאמר טוענים ליורשי' וכולי ע"ש משמע דאם יש לו תשמיש בגגו שיש לו הז"ר משם לחצר הוי חזקה כיון שהיה יכול למחו' וכן משמע בתשו' הרשב"א שהביאם הב"י סוף סי' קנ"ה דאם לא היה היזק ראייה הוי חזקה לתשמיש הגג וא"כ לדידן דקי"ל דחזק' מהני להיזק ראייה לאלתר כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' קנ"ד וז"ל הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר וכו' או שידע הנזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון וכולי ע"ש ה"נ אפילו יש הז"ר מהני חזקה מיד שידע הנזק ולא ערער דכן מיירי התם גם בחלון שיש בו הז"ר דקאי אמ"ש בתחילה מי שבא לפתות וכו' בעל החצר מעכב עליו שהרי אומ' הזיק לי בראייתו וכו' ע"ש במ"מ וכ"כ הסמ"ע שם סקכ"ב ע"ש וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ש"ע בנ"ד דאם יש הז"ר בשעה שהוא משתמש בגג יש לו חזקה לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרי"ף ורוב הפוסקי' אין חזקה להיזק ראייה ובמקום שאין מנהג יש לפסוק כהרי"ף שכן הכריעו האחרונים ואם רצה בעל החלון לעשות מחיצה בגג כדי שלא יוכל להביט בחצר אין כופין אותו לסתום החלון שהרי החזיק בתשמיש הגג וזה פשוט הוא עכ"ל וז"ל מהר"י ן' מיגש ריש בתרא ואי ק"ל הא דתנן חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה וכו' דש"מ דחלון דאית ביה היזק ראייה אית ליה חזקה שאני התם דבעל החלון מזיק לבעל החצר אבל בעל החצר אינו מזיק לבעל החלון וזה פתח חלונות ושתק בעל החצר ש"מ אחולי אחיל אבל בחצר דתרווייהו מזקי אהדדי וההיזק של ראייה שוה לשניהם וכולי א"נ מכי פתח ליה לחלון ושתק ליה חבריה הוי חזק' דהא מעש' עביד בידי' אבל גבי שותפי' דדיירי בחצר דחד מינייהו לא עביד וכו' ע"ש הרי דהיזק ראייה דחלון ס"ל דהוי חזקה מיד שראה ושתק וכן כתב בתשו' סימן ס"ג וה' עדות ביעקב סי' כ"ו דף קכ"ה ע"ד כתב דבהיזק ראייה דחלין צריך חזק' ג' שנים וטענה דאם גבי חסרון קרקע אמרינן דצריך ג' שנים ק"ו בנזקי גוף אדם ודברי מהר"י ן' מיגש והרמב"ם היינו בחלון שאין בו היזק ראייה עש"ב גם ה' בית דוד סי' ע"ג כתב דליכא מ"ד שיש חזקה להיזק ראייה דחלון לאלתר אלא הרמב"ם עש"ב וליתא אפילו בחלון שיש בו היזק ראייה מבואר בדברי מהר"י ן' מיגש דהוי חזקה לאלתר וכן משמע מדברי הרמב"ם כמ"ש ועיין בתשו' מהר"י ן' מיגש סימן ס"ג מיהו אפשר בנ"ד ההיזק ראייה ליכא בחלון אלא בכניסתו לגג משם רואה חצר חבירו אפשר דלא החזיק דלא אמרו אלא בהיזק ראייה דחלון עצמו דמיד שפתח החלון ניזוק בראייה וידע הנזק ושתק הרי זה החזיק בחלון ועיין במהרימ"ט ח"א סימן ק"ז שכ' דלא אמרו שתהא שתיקתו חזקה לאלתר אלא כשנודע נזקו אבל כל שלא היה ניזוק ממנו באות' שעה כגון פותח לחורבה או לגג של רעפים או חלון למעלה מד' אמות והכרית כן מדאמר ר"נ ולסתום הוי חזקה ומייתי לה אמעשה דאדם א' שפתח חלונות לחצר השותפין וכו' עש"ב וכבר מהר"י ן' מיגש עצמו הובא בש"מ לבתרא לדף נ"ח ע"ב הק' כן ותי' עש"ב גם ה' עדות ביעקב שם חלק על מהרימ"ט והסכים דאפילו אינו ניזוק עכשיו הוי חזקה לאלתר ע"ש ונראה דגם מהרימ"ט לא קאמר אלא בפותח