ערך השולחן חושן משפט חלק ג קלד

הגג ליהנות ממימיו דאם היה חי וטען כן שמכ' לו כיון שהחזיק שלש שנים נאמן בשבו' וכהאי גוונא כ' הריב"ש גבי נעיצת קורות דאם טען מכר לו חלק בכותל לנעוץ בו קורותיו כיון שהחזיק נאמן בשבו' עיין שם והכא נמי טוענים ליורשים וכן כתב מהריט"ץ סוף סימן קפ"ט עיין שם וראיתי למהר"ם אלשיך סי' צ"ד בראובן שיש לו חלון פתוח לגג חבירו והיה יוצא דרך החלון ומשתמש בגג כ' דאפילו נשתמש שני חזקה אינו כלום שהרי כ' הרמב"ם היה מעמיד בהמה במקים מסויים מחצר חבירו וכו' אם נשתמש שם בדברים אלו ג' שנים ביום ובלילה וטען על בעל החצר ואמר אתה נתת לי מקום זה או מכרתו לי הרי זה חזקה ע"כ הרי דאינו יכול אחר שלש שנים לו' מכרת או נתת לי אלא אם כן נשתמש ביום ובליל' ואם כן בנדון דידן שלא היה משתמש אלא פעם בשבוע לפרוס בגד כביסה לאו חזקה היא כלל ואם הוא אינו יכול לטעון איך טוענים ללוקח עיין שם והכא נמי מה שנהנ' ממימי הגג שיורדים לחצירו לא הוי חזקה ועוד דלא טעני' ללוק' אלא כשהלוקח מחזיק בקרקע והמערע' בחוץ אבל כה"ג שהמערער דר בבית וא' בא מהחוץ ורוצה להחזי' בבית שאתה דר בו מכח שקניתיו מפ' שראיתיו משתמש בביתך שלש שנים שמא הוא קנאו ממך ובעל הבית אומר לא מכרתי לו ודאי דברי ושמא ברי עדיף וכן בנ"ד שהלוק' רוצה להשתמש בגג ראובן בטענת שמא קנאו וראו' שהוא בביתו ובגגו אומר לא מכרתי ודאי דראובן שהוא מוחזק נאמן נגד זה שבא להחזיק מהחוץ עיין שם באורך וה"נ דכוותה אין טוענים ליורשים וללוקח מהאי טעמא דבעל הגג מוחזק בגגו

ב' דין ח' וכן אם רצה בעל החצר לבנות וכו' עיין בתשובת מהרח"ש חלק ראשון סימן ל"ג

ג' דין יו"ד מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו וכו' אם היה שם עוקה מקבלת המים א"ל שמכר לו בענין שיהא פטור מהוצאה לצורך העוקה עד שיפרש ואפשר נמי דאם נהרסה העוקה לגמרי צריך להסי' נטפיו שלא נתן ולא מכר לו רק עוקה זו בלבד ה' בית דוד סימן ד' עיין שם ועיין בתשובות מהר"י ן' מיגש סי' קל"ב שכתב דצריך ליתן עמו בהוצאה לפנות העוקה עיין שם ועמ"ש לקמן בסימן ך'

ד' דין ט"ז ואפילו היתה קטנה וכו' עיין בתשובות הרשב"ש סימן רמ"ט

ה' דין י"ח אבל אם טען כותל זה אני שותף בה וכו' ואם טענת מחילה בפי' על הכנס' קורות נאמן במגו שיכול לומר שותף אני כן דעת הב"ת ומהר"ש יונה וה' ט"ז והרב כנסת הגדולה עיין שם וגם מהרשד"ם סימן רס"א שכתב דאין טועני' ליורשי' וללוקח טענה זו משום דסתם הכותל הוא של בעל הבית עי"ש אפ' דמודה לענין מגו דמהני טענה זו כמו טענת נאנסו דמהניא לענין מגו אף על גב דלא טענינן לה ליורשים כמ"ש התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכולי עיי"ש

ו' אבל אם טען כותל זה אני שותף וכולי כתב מהרשד"ם סי' רס"א דאין טועני' כן ליורש וללוקח דהא דטועני' ליורש וללוקח ה"ד להעמידו בשלו אבל ליות' לא ועוד דסתם כותלי הבית של בעל הבית ואין טוענים ליורש וללוקח הפך הסתם ואף על גב דהריב"ש סבירא ליה דטוענים ליורש וללוקח כי האי גוונא לא קיימא לן הכי עיין שם באורך וה' כנסת הגדולה הגהב"י אות ל"ב כתב דמהרש"ג כתב דכיון דהוי לוקח אחר אין טוענים ללוקח נגד לוקח אחר ותמה שהרי הטור בסימן ק"ח כ' בשם הרמ"ה דאפי' לא טענו אנן טעני' להו וכן מסתבר ושם בסימן י"ז הביא מחלוקת בשם הראב"ד ובעל העיטו' וכתב דמסתבר כדברי הראב"ד דלעולם טוענים להחזיק הממון במקומו ואולי סבירא ליה למהרש"ג דבעל העלי' שבא לבנות נק' מוציא ואפי' להראב"ד והרמ"ה אין טועני' ליורשים נגד יורש אחר אלא להחזיק עיין שם וכן ראיתי לה' גנת ורדים בח"מ בתשובה אחרונה שכתב בנדון דידן דכיון ששניהם לוקחים ושניהם טוענים שמא ראוי ליפות כח בעל הגג עיין שם וכבר כתבתי בסימן ק"ח דבעל העיטור דוקא התם דיורשי המלוה טוענים טענת בריא שלא נפרענו מאביהם סבירא ליה דאין טועני' ליורשי הלו' שמא לחוב ליורשי המלוה שטוענים ברי אבל בשמא ושמ' מודה הרמ"ה דטוענים ליורש והכא נמי טוענים ללוקח נגד לוקח אחר בששניהם טוענים שמא עי"ש ומה שכתב דסבי"ל דבעל העלייה שבא לבנות נקרא מוציא ולכ"ע אין טוענים ליורש נגד יורש אחר אלא להחזיק נראה דס"ל למהרש"ג דטוענים ליורש אפילו להוציא אבל כנגד יורש אחר אין טוענים ליורש אלא להחזיק והכנה"ג בסי' ק"ח הגה"ט אות מ"ד כתב אין טוענים ליורשים אלא להחזיק מהרשד"ם סי' רצ"ג וסי' רצ"ד אבל מהרי"א בסי' שכ"ח כתב דטוענים ליורשים אף להוציא וכן כתב הריב"ש סי' רי"א ובאות מ"ו כתב דהריב"ש סימן תצ"א שכ' דטוענים ליורשי המלוה שמא התנה אביהם שלא תשמטנו שביעית צ"ל משום דחזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא מסיי' להו ולכך טענינן ליורשים נגד יורש אחר אפילו להוציא עיין שם הרי דאף על גב דהריב"ש סבירא ליה טוענים ליורשים אף להוציא מכל מקום כנגד יורש אחר אין טועני' לו להוציא אלא להחזיק וכבר מהרשד"ם סי' רס"א חלק על הריב"ש דסימן רי"א וסבירא ליה דאין טוענים ליור' לעולם אלא להחזיק אבל מהרש"ג סבירא ליה כהריב"ש ומהרי"א דטענינן ליורשים וללוקח אף להוציא אבל כנגד יורש ולוקח אחר אין טוענים להם להוציא אבל לא מסתב' כלל דאם טוענים ליורשים אף להוציא מבע"ד שהוא טוען בריא כל שכן שטוענים ליורשים נגד יורש אחר ששניהם טוענים שמא וכי האי גוונא כתב הרשב"א במיוחסו' סי' כ"ב גבי כת"י דאם הלוה שהוא טוען ברי אינו נאמן וכ"ש בטענת שמא דיורש ומהר"י קולון שורש ק"מ כ' דקיי"ל דאפילו בית דין טוענים ליורש שמא פרע אביו וכל שכן כשהוא טוען בעצמו עיין שם אלמא טענת יורש גרועה מטענת הלוה עצמו וכן לגבי הנתבע אם מוציאין ממנו שהוא טוען ברי וכל שכן שמוציאין מיורשיו שהם טוענים שמא וכבר כתב מהר"ם בתשובות המיי' דשייכי להלכות אישות סימן ה' וז"ל וכל מאי דטענינן ליתמי מאי דמצי למטען אבוהון ה"מ להחזיק בשלהם דאי לאפקועי ממונא נמי לא שבקת חיי לכל בריה וכן כתב מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן קכ"א דלהוציא מאחרים אין חי' בין יתומים לאחר וכן כתב הרשב"א בתשו' חלק שני סימן מ' ע"ש וכן כתב הרב כנסת הגדולה בסימן קמ"ו הגהות הטור אות מ"ג בשם הריטב"א בחי' בתרא דהא דטועני' ליורשי' וללוקח דוקא לאוקומי ממונא והרב פרח מטה אהרן חלק ראשון סי' כ"ו וסי' קכ"ד כתב דאפילו למאן דאמר דאין טועני' ליורשי' לוה במלוה בשטר האי טעמא משום דאיכ' חזקה דשטרך בידי מאי בעי דמסייע ליורשי המלוה אבל לעולם טוענים ליורשים להחזיק אפילו נגד יורשים אחרי' עיין שם ואם כן (עכ"מ)

ז' דין ך' אין לו לנעוץ וכו' היינו דוקא כשבא בטענ'