ערך השולחן חושן משפט חלק ג קלא

כשנודע ודאי שלא ירד לתוכה תחילה בתורת מקח הוא דלא מהניא חזקה אבל הכא לא נודע ודאי שלא ירד בתור' מקח אלא משום דאמרינן סתם גוי אנס הוא ולא ירד אלא בגזל ואם כן אחר שנתגייר ושהה שלש שנים ולא ניח' דמתחילה ירד בה בתורת מקח ואפילו טוען שעכשיו אחר שנתגייר לקחו נאמן במגו דמ"ל דמתחילה ירד לתוכה בתורת מקח דלא משמע הכי אלא עיקר טעמא משום שטוען קניתיה ממך אחר שנתגיירתי ואם טען שקנא' בעודו בגיות לא מהימן אלא במגו שהיה אומר עכשיו קניתיה ממך אחר שנתגייר ואם כן אדרבה גרע כשטוען שלקחה אחר שנתגייר כיון שמתחילה לא ירד אלא בתורת מקח ודוחק לומר דהכא שאני דגוי שנתגייר כקטן שנולד דמי וכו' עיין שם ונראה דסבירא ליה דאם טען שקנאה בעודו גוי נאמן במגו שהיה אומ' שקנאה אחר שנתגיי' וכן הסכי' ה' ט"ז שם וכן כתב הלבוש בסימן קמ"ט סימן י"ז עיין שם אבל הסמ"ע שם סקכ"ז דוקא אם טען שקנאה אחר שנתגייר וכמ"ש הש"ע שם ובדרישה כת' הטעם דהוה ליה כמגו במקום עדים דסתם גוי גזלן הוא עיין שם וכן נר' עיקר דאם טען שקנאה קודם שנתגייר אינו נאמן במגו דסתם גוי גזלן הוא וחזקה זו כעדים ואף ע"ג דמ"ל אם אומרי' מגו במקום חזקה או לא במקו' חזק' אלימתא ודאי דלא אמרינן מגו דקיימא לן באומר על המטלטלין שבידו פקדון הם כתב הרמב"ן משום דחזקה כל מה שבידו אדם שלו ומגו במקום חזקה כזה לא אמרינן וכן כ' הרשב"א בתשובו' סימן אלף ומ' עיין שם דסבי"ל אף ע"ג דמ"ל באומ' פרעתי בתוך זמן אי אמרינן מגו במקום חזק' או לא וקיימא לן קולא לנתבע מכל מקום בחזקה אלימתא ודאי לא אמרינן מגו כמו שכתבו התוספות בכתובות דף ט' בד"ה לא וכו' וכמו שכתב הרשב"א בתשוב' חלק ג' סימן ש"ע דיש חזקה אלימתא דאין מגו עומד כנגדה כמגו דמודה במקצת וכו' וכן כתב בהדיא בתשוב' חלק שלישי סימן קל"ד עיין שם באורך והכא נמי חזקה גדולה היא דסתם גוי גזלן היא ואין מגו וימד כנגדה ואם תמצי לו' דחזקה זו הוי כחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו דבעיא היא אי אמרינן מגו או לא הכא מוקמינן קרקע בחזקת מרא קמא כיון דספק הוא אם נאמן זו המחזיק או לא הקרקע בחזקת בעליה הא' היא אבל אם טען שקנאה אחר שנתגייר נאמן וכב' כ' הפרישה שם דלא הוי כגזלן ממש דאפילו שהה בידו שלש שנים אחר שעשו תשו' אינו נאמן לומ' שחז' ולקחה דהתם ודאי גזלן הוא תחיל' אבל הכא אף שסתם גוי גזלן הוא מכל מקום אינו ודאי דזה השדה בא לידו בגזלנותא עיין שם ומהרש"ך חלק ראשון סימן צ"ב תמה על הטור דאדרבא נראה דסב"ל דנאמן ממ"ש בההיא דאין מחזיקין בנכסי קטן שאע"פ שהחזיק נ' שנים אחר שהגדיל לא הוי חזקה כיון שירד כשהיה קטן לא ידע שהיתה של אביו שימחה וא"א ל"ל טעמא דלא ידע למחו' אפי' ידע למחו' לא מהני חזקה כיון שירד בזמן דל"ש מחאה והרב בני אהרן סימן ק"ט תמה עליו היכן מצא דהרא"ש יהיב טעמא משום דלא וכו' עיין שם ולא זכר מה שכתב הטור בסימן קמ"ט וזה ל' וא"א הרא"ש כתב שאינה חזקה כוון דירד לתוכה כשהיה קטן לא ידע שהיתה של אביו שימחה וכו' וכבר מהרח"ש בתשוב' חלק ראשון סימן י"ב והרב משפט צדק חלק שני סימן כ"ז חי' בין יורד ברשות להחזיק בנכסי קטן עיין שם באורך וזה ל' הרא"ה הובא בש"מ לכתובות פי' הגאונים דהא דאמרינן ואפילו הגדיל כלומר אפילו הגדיל והחזיק בה שלש שנים ורב הונא ה"ק אין מחזיקין בנכסי קטן כשטוען לקחתיה מאבותיך אפילו אכלה שני חזקה לאחר שהגדיל דקטן לא בר מחאה הוא אפילו אחר שהגדיל דלא ידע במילי דאבו' כלום והיינו דאמר רב הונא אפילו הגדיל קא משמע לן דאפילו אכלה אח' שהגדיל לית ליה חזקה וא"ת והא כ שלא ירד בתורת מכר לית ליה חזקה והכ"נ כיון שירד בה כשהוא קטן הרי יורד בה שלא בתורת מכר ויש לו' דהא רב הונא בטוען מאביך לקחתיה שלפי דבריו לא אכל' מעולם שלא בשורת מכר או בטוען מבית דין לקחתיה שמכרו לכרגא או למזונות או לכתובת אשה או לשט' שיש בו רבית קא משמע לן דאפילו הכי וכו' אינו נאמן דקטן במילי דאבוה הוי דלא ידע וכו' עכ"ל הרי דסבי"ל לכל שלא ירד בתורת מכר אין לו חזקה והכא נמי אם טען בעודו שהוא קטן ואח"ך כשגדל לקחה ממנו אפי' החזיק שלש שנים אינה חזקה מהאי טעמא שלא ירד בתו' מכר אבל אם טען לקחתיה מאביך או מבית דין דלפי דבריו לא ירד לתוכה שלא בתורת מכר ואפי' אינה חזק' מטע' דקטן לאו בר מחאה הוא אפילו אחר שהגדיל דלא ידע במילי דאבוהון ואם כן אפשר שכן דעת הרא"ש והוצרך לטעמא דלא ידע וכולי דאפילו טען שלקחה מאביו ואכל' שני חזקה אחר הקטן אפילו הכי אינה חזקה מה"ט דלא ידע במילי דאבוה שימחה אבל בטען לקחתיה ממך בלאו הכי אינה חזקה כיון שירד בה שלא בתורת מכר ואם כן נראה דהכא נמי בבן שהיה סמוך על שלחן אביו שירד בשעה שאין לו חזקה אף על פי שאח"כ לא היה סמוך על שלחן אביו ואכל ב' חזקה לא הוי חזקה לדעת הרמב"ן ודעמיה וכן פסק מהראד"ב בסימן קס"א דאם אין לבן חזקה עליו להביא ראיה נגד היורשי' ואם היה סמוך על שלחן אביו בשעת הנישואין והוליכו לבית ההוא אפי' היה חלוק אחר כך מאביו זמן הרבה אפ' לו' דלא עלתה לו חזקה כמ"ש הריב"ש בסימן שכ"ה דמסורת בידינו מגדולי האחרונים דכל שירד ברשות אין לו חזקה לעולם והכ"נ דכוותה עיין שם וכן הסכים בסי' רי"ט לדעת רוב הפו' דכל היורד ברשות אין לו חזקה לעולם ולא יהא אלא ס' אוקי ארעא בחזקת מרא קמא עש"ב

איברא דהסמ"ע כ' דה"ד במשכונה דלא נשתנה שמה משא"כ בבן אומן ואריס ומי שירד לנכסי א"א ובדרישה כתב דגם הרמב"ן מודה ומ"ש גבי א"א צריכה למחות היינו שתייחד עדים על שירד בחיי בעלה לאו משום דס"ל דכל שלא ירד בתורת מקח אינו יכול לטעון עוד לקחתיו אלא וכו' עש"ב אבל בדברי הרמב"ן מבואר דלא ס"ל הכי שכ' שם וז"ל י"א דאע"ג דקי"ל שכל היורדים ברשות אין להם חזקה וזה כיורד ברשות שהרי ירד בשעה שאין לו חזקה ה"מ לשאר היורדי' ברשו' או ביורד לנכסי קטן דודאי שלא בתורת מקח ירד אבל זה אפשר שמתחילה לקחה ממנה ואע"פ שבחיי הבעל לא הי"ל למחות לא מפני שיש לו לזה רשות בא אלא מפני שהוא סומך על בעלה הילכך מיד כשמת הי"ל למחות וכו' מיהו תמה אני וכו' דאי שמעתי' כפשוטא ל"ל מגו לוקמא לדרב בדא"ל מינך זבינתא ואכלת' שני חזקה ושמא תאמר א"ה פשיטא השתא נמי פשיטא דמגו אמרינן ועוד לא פשיטא הא מילתא אלא מהיקש' נמי ק' אמאי מהימן הואיל וירד בה בחיי בעלה וכו' אבל נ"ל וכו' עש"ב הרי בהדיא דס"ל דכל שירד שלא בתורת מקח אין לו חזקה ומי שירד לנכסי א"א אע"ג דלא ירד ברשות וא"ל שמתחיל' לקחה ממנה אין לו חזקה וכן מבואר בתשו' הריב"ש סי' שכ"ז ע"ש וכן הוכיח מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ל"ז וה' עדות ביעקב סימן קמ"ח עיין שם מיהו הרשב"א