ערך השולחן חושן משפט חלק ג קכט

מוצל מאש חלק שני סימן י"ח חילק בין עד לערב ונ"מ דאם העיד בשט' הודאה שהודה ראובן שהקרק' שלו מכרו לשמעון לא אבד זכותו שיכול לומ' אני יודע אם היה לך קרקע או לא אלא על מה שהודית שהשדה שלך מכרת חתמתי וזה אינה שלך אלא שלי ע"ש ליתא דבין במכיר' או בהודא' או בערבו' אם אמ' שדה פ' אבד זכותו ואם כ' סתם ביתי מכורה לא אבד זכותו

ב' הגה ודוקא שחתם עם עד אחד וכו' שאם לוי היה קרוב או נצטרף עם עד קרוב שנמצ' דהשטר בטל עדיין יכול לטעון ולערע' על המכיר' שיאמ' לוי משטה הייתי בך מאחר דהשטר בטל הריב"ש והביאו המש"ל בפי"ו מהלכות טוען עי"ש

ג' דין ב' וכן וכולי ועשה השדה סימן לאחר וכולי פי' רש"י עשאה המוחזק בה סימן לאחר עיין שם והתוספות כתבו משמע מתוך הל' דאעורר קאי כגון שמכר א' משדותיו ועשאה סימן בשם המוחזק ובגמ' הכי פי' ל"ש אלא לאחר אבל עצמו לא אבד כלומר אם מכר מערער אח' משדותיו למוחזק לאו הודאה היא דאי לאו דעבדי הכי לא היה המוחזק קונה שדה ממני ואני הייתי צריך למעות ול"ג מזבין אלא זבין עיין שם והרא"ה והריטב"א שם כתב שזה הנכון אלא שלא מצינו נוסח' זה בכל הספרים ותר"י כתב דר"מ הלוי דחק להעמיד גיר' הספרים דה"פ ל"ש אל אלא שעשאה העורר סי' לאחר שלקח שנית מן העורר אבל אם עשאה סימן לעצמו לשד' שנית שלקחה העורר מן הגזלן לא אבד את זכותו עיי"ש אבל ראב"ן דף קל"ב כתב וז"ל עשאה המערער סימן לאחר שמכר המערער שדה אחת אצל אותה שדה שהוא מערע' עליה ועשאה אותה סימן כי' ודוקא לאחר אבד את זכותו אבל לעצמו שהמחזיק באותה שדה מכ' לזו המערע' שדה א' וכתב לו מצר פלו' שדה שלי וזה המערער שתק לא אבד את זכותו דאי הוה מערער לא הוה מזבין ל וכו' עכ"ל הרי דפי' עשאה המערער סימן וכולי אבל לעצמו היינו שמכר המחזיק למערער וכולי ומכל מקום כבר כ' תר"י והריטב"א לענין דינא שני הפירו' אמת וכן אמרו בירושלמי אפילו עשאה סימן אחר לאחר וכו' ע"ש

ד' דין ג' הגה אם אין כת"י וכו' הטור כ' בשם הרמ"ה דאפילו כתב ידו יוצא ממ"א נאמן במגו שהיה יכול לימר על תנאי מכרתיה לו ולא נתקיים התנאי וכולי עיין שם ונראה דלא טוענים ליורשי' תנאי דלא שכיחא אבל טוענים להם שחזר ולקתה במגו וכי האי גוונא כתבו התוספות דמיירי כגון שאין כ' ידו יוציא ממקום אחר ולכך נאמן לומר חזרתי ולקחתי ממנו מגו דאי בעי אמר מזויף וכו' והא דלא קאמר אי הוה אביהם היה טעין מזוייף דלא, טענינן ליתמי מזוייף מיהו חזרתי ולקחתי ממנו טענינן להו וכו' עיין שם והכא נמי לדעת הרמ"ה אפילו כתב ידו יוציא ממקום אחר טוענים להם חזר ולקח במגו דתנאי אבל אין טוענים להם תנאי מדלא אמר אם הוה אבוהון קיים הוה טעין תנאי היה והתוספות בערכין בפרק שום היתומים בד"ה אר"א וכו' שכתבו וז"ל דהתם מתחילה היתה של אביו דיתום כי נמי איכא סהדי דאחזיק אין לנו לקבל עדות זה וכו' דשמא שום תנאי היה לאביו עמו למחזיק שהוא שלו וכולי נר' דהיינו דוק' לגבי יתום קטן לענין דאין מקבלין עדות אבל אין טוענים להם להחזיק ואפשר דליתומים קטנים טעני' להו אפילו טענה דלא שכיחא וכי האי גוונא כ' התוס' בכתובות דף צ"ב בד"ה ראובן וכו' נהי דיתומים גדולים לא חיישינן לצררי כהאי גוונא ביתומים קטנים חיישי' טפי עיין שם והכא נמי א"ל דטוענים ליתומים קטנים תנאי היה וכל טענה דלא שכיחא לא ליתומים גדולים לא אבל אנן קיימא לן דאין טוענים אפילו ליתומים קטנים טענ' דלא שכיחא עיין שם בסי'

ה' דין ד' דיין החתום בקיום וכולי התוספות בפרק דכתובות הקשו מדאמרינן בפר' ח"ה אחד מן ק שהיה נוש"ונ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו אמר רב עליו להביא ראיה ומסיק ראייה בקיום השטר אלמא דעל ידי אעא הדיינים אנו יודעים שהשטרות שלו הם דאכילה מסהדי עיין שם מה שתירץ ונראה דהתוספות סבירא להו כפירוש רשב"ם שם דרבה ורב ששת פליגי אליבא דרב אבל הרמב"ן והרשב"א הובאו בש"מ בפרק ח"ה דחה פי' רשב"ם מהא דקי"ל דמקיימי' את השטר אע"פי שלא קראוהו כלל ולא ידעו מה מלוה ומה לוה והסכים לפי' הראב"ד דרבה ור"ש בדרב ושמואל פליגי רבה כרב ורב ששת כשמואל והביא ראייה לדבריו עיין שם וכ"כ הרמ"ה שם בסימן רי"ד ע"ש: סימן קמ"ט

א דין א' הגה כגון שהיה אריסו או אפוטרופו' וכי' בתשו' חלק שלישי סי' קמ"ח כתב שטען עוד שלא גבתה עדיין כתובתה ולפיכך אין לה חזקה בנכסי בתה לפי שהוא אומ' דמשום מזונותיה אכלה אותם וכו' והשיב שם דהוי חזקה לגבי אחר משמ' דלגבי הבת לא הוי חזקה אפילו אינה דרה בבתים משום מזונות ועיין בהכנה"ג אות כ"ב

ב' דין ב' שדה של שני שותפים וכולי הטור כתב בשם בעל העיטיר דאחין אינן כשותפין זה על זה וכתב הרב כנסת הגדולה אות י"ד דמהראד"ב כתב איני סומך על בעל העיטור אבל מהרשד"ם כתב כיון דהטור לא כתב חולה עליו ראוי לחוש לו עיין שם ואני מצאתי לבעל העיטו' באות מ' מחאה דפ"ו ע"ד שכ' וז"ל ומסתברא דהוא הדין דאחים דמחזיקים והא דאמרינן אחין שחלקו אין להם דרך זה על זה וכולי ה"מ בתוך שלש וכולי אבל אחר שלש דינו כשותף דמחזיקים זה על זה דמ"ל למחויי וכו' הרי דסב"ל דאחים דינן כשותפים ואשמעינן דמחזיקים זה על זה אם יש דין חלוקה כמו שותפין ועיין שם עוד דף ע' ע"ב וכן מצאתי למהרח"ש חלק א' סימן כ"ד שהגיה כן בטור דאחין דינן כשותפין וכו' והביא דברי בעל העיטור כ"י ע"ש

ג' שאין בה דין חלוקה וכו' אם הבתים יש בהם דין חלוקה אף על פי שאין בחצר דין חלוקה כיון כ"א מהם יכול לדור בביתו ולהשתמש בחצר בשותפות והחזיק אחד מהם בכל הבתים ובחצר הוי חזקה מהרח"ש סימן כ"ד עיין שם

ד' אע"פ שאכל א' מהם וכו' כתב מהרימ"ט סימן כ"ו דאם השכיר אחד מהם לבדו בשמו ופורעים השכירות לו לבדו הוי חזקה הביאו הר' כנה"ג עיין שם אבל הרב שבות יעקב חלק שלישי סימן קס"א כתב דלא עלתה לו חזקה וגם מהרימ"ע לא החליט למעש' וכן הסכימו עמו ב"ד עיין שם:

ה' הגה אבל אם החזיק בחציה וכו' דעת ר"ח דאפי' החזיק בחציה אם יש בה דין חלוקה הוי חזקה וכתב הכנה"ג דכיון דאיכא פלוגתא המוציא מחבירו עליו הראיה מ"צ ומהראד"ב בתשוב' כ"י ע"ש ובתשובות מהראד"ב בספר לחם רב סימן קט"ו כתב דר"ח יחיד