ערך השולחן חושן משפט חלק ג קכז

ג' שנים בקרק' כתפיסת מטלטלין היא ועוד דאיכא מגו דאי בעי אמר מינך זבינתא ואכלתיה שני חזקה כי אמ' יורש או לוקח אני נאמן ואף על גב דהוי מגו דהעזה אמרינן מגו עיין שם באורך

י"ב הגה ודין לוקח וב"ח שיגבה קרקע כדין יורש וכולי כ' הרדב"ז ח"א סי' רל"ה בראובן שהי"ל אשה ובנים ממנה ונשא אשה אחרת ונתן לאשתו א' הזקנה כל מטלטלי הבית וחזקת הבית ומתה הזקנה ואח"ך מת בנה והניח אלמנה ולקחה האלמנה המטלטלין וחזקת הבית ואח"ך מת הזקן וז"ל ואם טענה האלמנה שבודאי נתגרשה הזקנה וזכתה בנכסי' ובעלה ירש אותם וכולי וחזק' הבית אם דר בה בעלה ג' שנים בחיי הזקן ה"ז חזקה שיש עמה טענה שנתגרשה הזקנה ולקחה חזק' הבית מכלל פירעון כתובתה וכו' וא"ת אפי' בלא טענה נמי כל שהחזיקה תהא נאמנת דהא קיי"ל הבא משום ירושה אין צריך טענה וכולי הא ל"ק דאשה אינה יורשת בעלה ואינה אלא ב"ח והרי היא אומרת בית זה לקחתם מבעלה בתורת פירעון והויא כלוקח דעלמא וצריכה טענה תדע דהא טעמא דיורש א"ץ טענה משום דאנן טענינן ליורש מאי דהו"מ אבוהון טעין וכאן דמוריש ה"מ טוען לקוחה היא בידי ואנן טענינן ליורש אבל אשה זו אינה באה בתורת ירושה הילכך לא טעני' לה וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דבבתרא דכ"ג אמר זאת אומרת טועני' ללוקח וכו' ושם דמ"א אמר רבא כוותיה דר"ח מסתברא דקתני הבא משום ירושה א"ץ טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי וכולי ואבע"א שאני לוקח דלא שדי איניש זוזי בכדי ע"ש אלמא ליקח עדיף מיורש וכ"כ בעל העיטור דפ"ד עמוד שני והרשב"א בתשוב' חלק שני סימן רע"ג עיין שם ובעל העיטו' משמע דס"ל הכי כדעת ר' ברוך בהג"א שם שפסק כן וגם לדידן דלא קי"ל הכי כמבואר בסימן קמ"ו דאפילו לוקח אין צריך ראיה מכל מקום לא גרע מיורש ועיין בתשו' מרן בס' אבקת רוכל סי' ק"י ואפי' לב"ח כ' הרא"ש בתשו' סוף כלל צ"ח כמו שטועני' ליורש וללוקח כך טוענים לב"ח שנשתעבדו לו הנכסים ואף על גב דבכלל צ"ט כתב דלא טענינן לב"ח משום דמכאן ולהבא הוא גובה כבר תי' ה' משאת בנימין דבכלל צ"ח מיירי שכבר ירד המלוה לנכסי הלוה והחזיק בהם ואח"ך בא המערער וערער לכך טועני' לו ואין מוציאין ממנו אבל בכלל צ"ט מיירי שהב"ח והמערער באו שניהם כא' והביאו הרב כנסת הגדולה הגב"י אות ט"ו עיי"ש וה' לחם רב סימן קכ"ח תי' דבכלל צ"ח שכת' דטועני' לבעל חוב היינו משום דכיון דקיימא לן דטועני' ליורש וזוכה בקרק' והעמדנו אותו בחזקת היורש אז ב"ח גובה ממנו עיי"ש ואם כן בנדון הרדב"ז שהקרק' הוא בחזקת האשה לתי' ה' מ"ב טועני' לה ולתי' הראד"ב אין טוענים לה שהרי בעלה אינו ודאי יורש דאם לא נתגרשה אמו היה אביו יורשה ואם כן אין הבן נאמן אלא אם טען ודאי שנתגרשה אבל בית דין אין טוענים לו והכא נמי אין טוענים לאשה שבאה מכחו וכן לתי' ה' פרח מטה אהרן דלעולם אין טוענים לב"ח ובכלל צ"ח לא טענינן אלא משום האומדנות עיין שם ואפשר דהרדב"ז הכי ס"ל כתי' מהראד"ב וה' פמ"א מיהו כבר הסכים ה' פמ"א סימן ס"ט לתי' ה' משאת בנימין דאם בעל חוב מוחזק טוענים לו עיין שם

י"ג ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש וכולי לכאור' נראה דהאי טעמא משום דטענה גרועה היא שקנאה המוריש אם לא דר בה ואין טוענין ליורש וללוקח טענה גרוע' והר"י בעליות והרא"ש בתוס' הובאו בספר א"ז לבתרא דף מ"א כתב דהא דאמ' רב לר"ח וכי אין אדם עשוי ליקח ולימכור בלילה וכו' ס"ד דאמר מפרש זבינתא דזבנא מינך בסתם דמשמע שפיר דקמי דידי דזבנא מינך ולא האמינו ר"ח ע"י מגו משו' דהוי כמגו במקום עדים דא"א שקנאה שלא ידעו העול' ולא ראוהו דר בה וכו' ולהכי פריך דיכול להיות שאדם יקנה וימכור באותו לילה עצמה כשנותנים מעט ריוח ואח' כך הביא טעמא דר"ח משום דלא קאמר קמי דידי זבנא מנך דאם טען כן מתחילה נאמן במגו אבל השתא הוי מגו דמפרע עיין שם הרי דרב סלקא דעתיה דאפי' טען כן אינו נאמן במגו דהוי כמגו במקו' עדי' דא"א שקנאו ולא ידעו העולם ואם כן למסקנא נמי אף על גב דלא הוי מגו במקום עדים ואי טען כן נאמן במגו מכל מקו' טענה גרועה היא ואם טען הוא נאמן אבל אין טועני' כן ליורש וללוקח כמ"ש התוס' והרא"ש גבי טענת מזויף ונאנסו דלא שכיחי ואם טען הוא נאמן אבל אין טועני' כן ליורש וללוקח אבל הרמ"ה בפח"ה סי' קי"ח כ' דטעמ' דר"ח משום דהמערע' ודאי והמחזיק ספק ואין ס' מוצי' מידי ודאי דאין טוענים לו דלאו כלוקח דמי אלא כמאן דזבן מיניה מידי דידע דלאו דידיה הוא והוה ליה חזקה דידיה כחזק' שאין עמה טענ' אבל כשיש עדי' שדר בה מוכחא מילתא עיין שם באורך ואם כן נרא' דאפי' היא טענה טובה אינו נאמן דאין ספק מוציא מידי ודאי דלא חשי' לוקח דטועני' לו ועיין בס' באר מים חיים להראד"א (עד כאן מצאתי)

י"ד דין י"ב דדילמא מכר לו על ידי שליח וכולי משמע מל' הרמ"ה דאפי' איכא עדי' דלא היה כאן כלל יכול לטעון ולומר שהוא היה במקום שהיה המערע' ששם קנאו מידו הסמ"ע וזה ל' הרמ"ה בפח"ה סימן כ"ח ואפילו היכא דטען מינך זבינתא ביום פ' לא מחייבי' ליה לאתויי ראיה דהוה ההוא יומ' בהדי' מגו דאי בעי אמר ביומא אחרינא הוי בהדך א"נ מילך מסרת כי אמ' דהאי יומ' הוינא בהדך וזבינת' מינך כיון דליכא סהדי דמכחשי ליה מהימן וכו' עיי"ש משמ' דאם יש עדים שמכחישים אותו דלא היה באותו יום כאן אינו נאמן דהוי מגו במקום עדים וכ' מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' נ"ד דגם הרי"ף והרמב"ם דס"ל דצריך להביא ראיה היינו דוקא אם טען לקחתיה ממך אבל אם טען לקחתיה מיד א' שעשית מורשה למכו' נכסיך לכ"ע נאמן עיין שם.

ט"ו דין י"ז שיאמ' המערע' אתה נוח לי וכו' ואם אמ"ל לך וקח שהיא שלו דהוי הודאה לא שייך טעמא דהב' נוח לי מהרימ"ט סי' י"ח והביאו ה' קהלת יעקב דר"ה ע"ד עיין שם והמגיה בס' הרמ"ה בפח"ה סימן ל"ד האריך בזה ע"ש

ט"ז כתב הרשב"ץ חלק ג' סימן ס"ח דאין מקבלין טענה זו אתה נוח לי וכולי אלא היכא דמוכח וכדאיתא בפ' ח"ה ובפ' שני דייני גזירות ע"ש

י"ז דין י"ח הנה אם טען המוכ' וכו' והא דאמרינן דעביד איניש דזבין דיניה כבר הרשב"א בתשו' חלק שלישי סימן פ' וז"ל דהתם כשלא קנאו ולא עשה מעשה שאלו קנאו לא היה יכול לחזו' ולתבוע ממנו מעות המכירה אבל עכשיו יכול הוא לטעון בודאי כדי שיחזו' קרקע לי הייתי רוצה לקנות הקרקעות ויחזור לי קרקעי ויהיו המעות לך אבל לחזו' ולטעון על מעו' המכ' לא וכן צריך ראובן לברר וכו' והובא בב"י עי"ש ועין