ערך השולחן חושן משפט חלק ג קכו

דליכא הוכחה נראה הטעם משום דאיכא שטרא ולא כ"כ לאורועי' שטר א ולו' שהוא שטר אמנ' כיון שהוא חב לאחרי' וא"ל דהתם עדיף ממוחזק דכיון שהוא חב לאחרים הו"ל כאלו זה הממון אינו שלו ואינו נאמן לחוב לאחרים לאורועי שטרא וכולי עיין שם ואפשר דלכך האומר שטר אמנה אינו נאמן משום דטענת אמנה מרע לשטרא ומהאי טעמא אפילו שבועה א"ץ על טענה זו ודוקא כשטוען פרעתי שהודה בשטר ולפירעון הוא עומד משביע אותו כמ"ש הטור בסימן פ"ב עיין שם והכא נמי חיישינן לקנוניא מהאי טעמא אבל גבי חזקה שאין עמה טענה לא חיישי' לקנוניא כיון דליכא הוכחה אבל המוכר שטר חוב לחבירו ועברה עליו שמיטה דטוענים ללוקח שהמוכר היה לו פרוזבו' וטענת המוכ' שלא הי"ל פרוזבול לא מרע לשטרא ואדרבא הוא להחזיק השטר אלמא שמעינן דחיישין לקנוניא אפילו ליכא ריעותא וה"נ גבי חזקה שאין עמה טענה חיישינן לקנוניא אף על גב דליכא ריעותא ומהרש"ג בס' משפטים ישרים סימן ל"ז הביא ראיה ממ"ש הרמב"ם והטור ומרן סי' ע"א מלוה שהאמין ללוה שיהא נאמן על השט' שיהא פרוע מועיל וכולי ואין המלוה יכול לגבות בשטר זה מן היורשים ולא מן הלקוחות אפילו אמר הלוה לא פרעתי אין המלוה טורף בשטר זה מהלקוחות דחיישינן לקנוניא וכולי והכא נמי חיישינן לקנוניא עיין שם וגם הוא לא הביא ראיה מהאומ' שטר אמנה וכו' כמ"ש משום דהתם שאני דאין צריך טענה לגבות בשטר אבל גבי חזקה דצריך טענה לזכות בה אפשר דאין טוענין ללוקח הבא מכח המוכר הפך מה שטען הוא לכך הביא משטר שהאמין המלוה ללוה דהלוה אינו יכול לפטור עצמו אלא בטענת פרעתי ואפ"ה טוענים ללוקח שמא פרע היפך מה שאמ' המוכר ועוד דטענת אמנה מרע לשטרא אבל טענת פרעתי היא להחזיק השט' ואפ"ה טוענים ללוקח מיהו מהרשד"ם בסימן רכ"ח כתב דלא חיישינן לקנוניא אלא כי איכא ריעותא והתם שנתן ללוה נאמנות איתרע דאין דרך להאמין המלוה ללוה וכן כתב הרב שפתי כהן בסימן ע"א ס"ק מ"ח ע"ש וא"כ דוקא התם חיישי' לקנוניא דאיכא ריעותא

ט' הביא עדים תחזור לו השדה וכולי הטור כתב דנשב' ונוטל וכולי וכת' הב"ח שכן משמ' מל' המשנה כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה חזקה הוא דאינה להחזיקה בידו מיהו שבו' ודאי חייב דאל"ה הו"ל למימר אינה כלים וכו' וה' שער אפרים סי' קנ"ו תמה דהא שבועת היסת לא נתקנה בימי המשנה אלא רב נחמן עיין שם ולא דק דנשבע וניטל שבועת המשנה כמו שהוכיח הרי"ף והרא"ש בפ' שבועת הדיינים מדאמרי' בפרק הכותב הפוגמת כתובתה ועד אחד מעידה שהיא פרועה שנשבעת היינו מדרבנן דאין נשבעי' מדאורייתא על כפירת שעבוד קרקעות וכמבואר בב"י ובדברי הב"ח והסמ"ע סימן צ"ה סק"ז עיין שם ומכל מקום גם שבו' המשנה ליטול דוקא בטענת ברי אלא השנויים בפרק כל הנשבעין ואלו נשבעי' שלא בטענה השותפי' וכולי עיי"ש הטעם ומה שתי' ה' שער אפרים דכל שיש רגלים לדבר משבעי' אפי' בשמא כמ"ש מור"ם בסי' ע"ה סי"ג עיין שם ליתא דה"ד בשבוע' היסת אבל בשבוע' המשנה לא הרשב"א בתשוב' חלק שני סימן ס"ח כתב דהא דאין נשבעין היסת על שמא לא מצינו בגמ' סמך אלא ההיא דראה סלע וכולי דמאותה ששנינו אלו נשבעין שלא בטענה אין ראיה אף ע"ג דמשמע אלו ולא אחרים התם בנשבעי' שבועת המשנה בנק"ח כעין שבו' התו' אבל היסת דתקין ר"נ לא שמענו משם וכולי עיין שם

יו"ד עד שיטעון מעצמו וכולי מכרת לי או נתת לו במתנה ושטר הי"ל ואבד וכולי הטור ונר' דה"ה אם טוען מכרת לי בכסף או בק"ס וכ"כ הרמ"ה בפ' גט פשוט סימן צ"ה וזה לשונו ואפ"ה שמעי' מינה אפי' למאן דאמר אין אותיות נקנים במסירה דמאן דאכיל לה לארעא שני חזקה וטען דמזבן זבנא אף על גב דלא נקיט בידיה שטרא ולא טעין נמי שטרא הו"ל ואירכס לא אמרינן כי מהניא חזקה היכא דאיכא למימר שטרא הו"ל ואירכס מטעמא טפי מג' שנים לא מזדהר איני בשטריה אלא אף על גב דלא זבין מיניה בשטרא דכיון דטעין דזבנה בחד מאנפי הקנאה דמהני בזביני מהניא ליה חזקה דהא הכא דלמאן דאמר אין אותיות נקנות במסירה האי שטרא דנקיט מחזיק כמאן דליתיה דמי ואיהו נמי לא קטעין דזבין מניה בשטרא אחרינא ואפ"ה מהניא ליה חזקה עד כאן לשונו ונראה דמפ' הא דאמר רשב"ג נדון בחזקה היינו חזקת נ' שנים וכן למאי דמוקי התם פלוגתייהו אי עדי מסירה כרתי או עדי חתימה ורשב"ג סב' עדי חתימה כרתי וכיון דנמצא אח' מהם קרוב או פסול השטר כמאן דליתיה ואפ"ה מהניא ליה חזקת ג' שנים כמ"ש הרמ"ה שם סימן צ"ז עיין שם אבל רשב"ם שם כת' וז"ל רשב"ג וכולי והילכך צריך עדי חזקה דכיון דא"ל אידך לך חזק וקני ויש לו עדים שהחזיק בה קנה דקרקע נקנה בכסף או בשט' מכירה ומתנה או בחזקה וכולי משמע דמפ' דרשב"ג דאמר נדון בחזקה היינו קנין חזקה שיש לו עדים שנעל או גדר או פרץ ואם הוא שלא בפניו כגון שא"ל לך חזק וקני והחזיק בה

ושו"ר להר"ן בספ' א"ז שם שכתב וזה לשונו וא"ת והא כיון שהשט' פסול אף חזקה נמי לא מהניא ליה דהא תניא בתוספתא בפרק ח"ה האוכל שדה מחמת אונו ונמצא אינו פסול אף חזקתו בטילה י"ל דבחזקת אכילת פירות שהיא לראייה ואינה קונה אה"נ אבל הכא בחזקת' נעל גדר ופרץ כל שהו עסיקי' שהם קוני' מצד עצמן וכן פי' רשב"ם מיהו בירושלמי משמע וכולי דוקא כגון שלא טען מתחילה אלא שיש לו שטר דכיון שנמצא פסולה הוא חוזר נדון בחזקה ולפיכך אינה טענה אבל אלו טען מתחילה שיש לו שטר וחזקה אף ע"פ שנמצא אונו בטלה אין חזקתו בטלה עד כאן לשונו ונר' דלכ"ע אם טען שקנה בחזקה או בכסף מהניא חזקה ג' שנים לראייה ורשב"ם שכתב דמיירי בקנין חזקה משום דס"ל דכיון דטען מתחילה שיש לו שטר וחזקה אם נמצא השט' בטל בטלה החזקה אבל הרמ"ה והר"ן ס"ל דה"ד אם לא טען מתחילה אלא שיש לו שטר אבל אם טען מתחילה שיש לו שטר וחזקה אפילו נמצא השטר פסול לא בטלה החזקה

י"א דין יו"ד הבא מחמת ירושה וכו' כ' הרשב"א בתשו' הביאו מרן הב"י דצריך להביא ראיה שהוא יורש או לוקח הא לא"ה אין טוענין לו כן הסכימו הראשונים ונראים דבריהם שאם לא הביא ראיה שהוא יורש או לוקח מעמידים אותה ביד הא' שיש לו עדים ויכול לטעון לפירות הורדתיו וכולי וכתב ה' כנסת הגדולה הגב"י אות י"ד בשם מהר"ם מטראני כמו שצרי' ראיה שהוא יורש הכא נמי צריך ראיה שהיתה הקרקע של מורישו בשעה שמת דאפי' יש ראיה שהיה שלו בחייו אפ' שמכ' או נתן קודם שמת עיין שם וכן כתב הלח"מ בפי"ד מהל' טוען דין י"ד עיין שם ותשו' הרשב"א היא בחלק שני סימן רע"ג וכ' שם דאם החזיק בה ג' שני' מסתברא דאין צריך ראיה דחזקתו מוכחת עליו דחזקת