ערך השולחן חושן משפט חלק ג קכא

קמ"ז וז"ל ואם טען על התלם שהודיתי לו חזרתי ולקחתי ממנו אם אין כת"י יוציא ממ"א נאמן במגו שאין זה כת"י וכולי והרמ"ה כ' דאפילו אם כת"י יוציא ממ"א נאמן במגו שי"ל שעל תנאי מכרתיה לו ולא נתקיים התנאי וכולי עיין שם הרי דנאמן על טענה אחרת במגו דתנאי א"כ משמע דנאמן לומר תנאי היה במכירה ולא נתקיים התנאי אפילו ליכא מגו אבל ראיתי למהראד"ב סימן קל"ג שכ' וז"ל כפי הנראה מדברי השאלה אשת שמעון מודה שהיא ובעלה לא קנו מלוי החזקה כלל דמן הדין כיון שהחזיקה שני חזקה יכולה לטעון וכולי אולי בעלה חזר וקנה החזקה מבעליך כיון שהחזיק שני חזקה בחייו וטענת' היתה טענה דקי"ל טועני' ליורשי' וללוקח ותעמו' החזק' בחזקת יורשי שמעון אבל מאחר וכולי אלא ששטר זה שטר אמנה הוא וכולי אינה נאמנת דהרי כ' הרמב"ם בפ"יד מה' מלו' דאע"ג דיכיל לטען בשטר שאין בו נאמנות פרעתיך אינו יכול לטעון שטר אמנה וכולי ע"ש מבואר דס"ל דאינו נאמן בטענת אמנה אע"ג דאיכא מגו דיכול לומר חזרתי ולקחתי הפך דברי המבי"ט ומהרש"ך ואע"ג דנאמן בטענה זו אם לא נתקיים השטר במגו דמזויף אפשר דדוקא במגו דמזוייף נאמן משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכה"ג כתב הרמב"ן בפ' המוכר את הבית גבי שטר כיס דס"ד דאינו נאמן לומר החזרתי אף על גב דאיכא מגו משום דא"ל שטרך בידי מאי בעי וז"ל ואף על גב דלמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי לא מקיים ליה מהימן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזוייף הוא ולא אמרינן ליה שטרך בידי מ"ב שאני התם דכל אימת דלא מקיים לאו שטרא הוא כלל והפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל הכא שטר וכולי עד כאן לשונו ואף על גב דמסקי' התם דנאמן לומר החזרתי במגו א"ל דה"ד לענין דלא אמרינן שטרך בידי מ"ב אבל בטענה גרועה אינו נאמן במגו אלא דוקא גבי מזוייף משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר והרמב"ן במלחמות בפרק ח"ה גבי קריביה דרב אידי וכולי כתב וזה לשונו ומאי דאמר דל"ג דאיהו מקרב טפי משום דלא אמרינן הכא מ"ל לשקר דבמקום עדים לא אמרינן אי משום הא לא איריא דהכא הפה שאסר הוא הפה שהתיר ול"ד למ"ל לשקר דלעיל וכולי עיין שם הרי דאף ע"ג דמגו במקום עדים לא אמרינן ס"ד דהפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרינן ונאמן נגד העדים במגו דאי בעי אמר להד"מ לכך הזכירו הודאתו שהיא המחייבתו לשלם וכן כת' התוס' בכתובות דף י"ח עמוד שני בד"ה הרי וכולי גבי העדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו וכולי כת' וז"ל וא"ת למה נאמנים והא מנו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא היו אנוסים וכולי וי"ל כיון דהצריכו חכמים קיום הכא לא חשיב כלל קיום מ"ש כת"י הוא זה כיון דאינהו גופייהו אמרי תכ"ד קטנים או אנוסים וכולי עיין שם הרי דאפי' בטענה גרועה נאמני' במגו דמזוייף אבל במקויים לא אמרינן מגו דפרוע כמ"ש התוס' שם בד"ה אין וכו' עיין שם והכא נמי אפשר דטענת אמנה גרועה ואינו נאמן אלא בשטר שאינו מקויים במגו דמזוייף וכן משמ' מדברי הרמב"ם ומרן בסימן מ"ו שכתב הואיל ואם רצה אמר לא היו הדברים מעולם והרי מפיו נתקיים וכולי וכן כ' הטור בסימן פ"ב עיין שם וכן מצאתי להפרישה בסימן נ"א גבי שטר בע"א שכתב וזה לשונו וכשטען פרעתי לא אמרינן דמהימן בשבועה במגו דלא לויתי וכולי א"נ דהו"ל מגו במקום חזקה דחזקה אין אדם פורע ומניח השט"ח ביד המלוה ומ"ש ר' בר"ס מ"ו דנאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף שאני התם כיון שאינו יכול לקיימו לא מחשב שטר כלל וגרע מהך דהכא עד כאן לשונו הרי בהדיא כמ"ש אבל המבי"ט ומהרש"ך ס"ל דכל דאיכא מגו נאמן ושטר שאין בו נאמנות שאני דליכא מגו דאף על גב דיכול לטעון פרעתיך היינו דוקא להצריך שבוע' אבל דאיכא מגו נאמן כמו בשטר כיס דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו וכ' רשב"ם שם אבל מלוה את חבירו בשטר ל"מ טעין לוה פרעתי דא"ל אידך שטרך בידי מאי בעי דגבי לוה ליכא מגו דאפילו טעין נאנסו צריך לשלם דמלוה להוצאה ניתנה עיין שם משמע דכל דאיכא מנו נאמן וה"נ בטענת אמנה נאמן בכל מגו דטענת פרוע ול"ד במגו דמזוייף וכן מוכח מדברי התוס' שם בד"ה או וכו' שכ' וז"ל אפילו למאן דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן לוה לומר פרוע הוא ולא אמרינן אם כן שטרך בידי מ"ב התם משום דזמנין אפשיטי דספרא זייר ליה וכולי עיין שם ולא תי' דהתם נאמן במגו דמזוייף דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכן כתב מהריב"ל חלק ג' סי' נ"ה במי שנתחייב בשטר לפרוע כל מה שימצא כתוב בפנקסו בכת"י אין לו דין שטר ויכול לטעון אמנה או רבית במגו דפרעתי וכולי והם דברי בעל התרומות והטור סימן ס"ג ופסקו מרן שם בכת"י אם טען אמנה הוא נאמן במגו דפרעתיך עיין שם אלמא דכל דאיכא מגו נאמן ומהרשד"ם סימן קע"ב כתב וזה לשונו ועוד שטר אמנה לא שייך אלא בשט"ח דנאמן לומר אמנה במגו דאי בעי אמר פרעתיך ובנ"ד ליכא מגו ולכן אפילו אביהם ל"מ למי' שטר אמנה ועוד דאביהם אם היה נאמן בטענת אמנה היה נאמן ובשבו' ועתה אינו חי שישב' וכו' עיין שם לא דק דבשטר חוב אינו נאמן לומר אמנה אלא אם לא נתקיים השטר במגו דמזוייף אבל אם נתקיים השטר אינו נאמן אפילו להצריך המלוה שבוע' וכל שאביהם נאמן במגו טועני' הכי ליורשי' כמ"ש התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכולי דאפילו לא טעני' ליורשי' מזוייף טעני' להו פרוע כיון שאביהם יכול לומר פרוע במגו דמזוייף כמו בשטר כיס דלא טעני' להו נאנסו וטעני' להו החזרתי ע"ש אלמא אף על גב דטענת מזוייף ונאנסו לא שכיחא ולגבי יורשי' ליכא מגו כיון שאביהם היה נאמן לומר פרו' במגו דמזוייף טעני' הכי ליורשים והכא נמי דכוותה טעני' ליורשים ואף על פי שאביהם היה צריך שבועה היורשים אינם צריכים שבו' ליפטר כמבואר בסימן ס"ט ע"ש אבל יש להסתפק דאפ' אפילו נימא דאם טען הוא שטר אמנה נאמן במגו דחזרתי ולקחתי כמ"ש מהרש"ך והמבי"ט אין טוענין הכי ליורשים דתנאי או אמנה מילתא דלא שכיחא היא וכן נראה להוכיח מדברי התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכולי שכ' וז"ל אבל בממון טוענים מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיכול כל אדם לכתוב שטר מלוה וכולי מיהו מזה אין להוכיח דאפילו לא טעני' להו מזוייף טעני' להו פרו' כיון שהוא עצמו יכול לומר פרו' מגו דאי בעי אמר מזוייף וכולי וכתב מהר"ם שם דנ"מ במקום שאין לומר פרעתי כגון שמת בתוך זמן השטר עיין שם וא"א אפילו בתוך הזמן הרי יכולים לטעון תנאי או אמנה במגו דמזוייף אלא משמע דתנאי או אמנה מילתא דלא שכיחא ולא טענינן ליורשים והטור בסימן קי"ד במלוה שבא לטרוף מלקוחות כ' דמשבעי' אותו בנק"ח שלא נפרע כלום וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה ושלא מכרו ושלא מחלו וכ' הרמב"ם אם השטר לזמן ועדיין הוא בתוך הזמן נפרע שלא בשבו' וכולי וכן פסק מרן שם אלמא טענת אמנה לא שכיחא