ערך השולחן חושן משפט חלק ג קכ

דנקני' במשיכה ואינם צריכים חזקת ג' שנים ולא שטר

כ"ג נסתפק מהרח"ש ח"א סימן כ"ח ביורש ולוקח שבאים בטענת שטר וחזקה ובטל השטר אם בטלה החזקה כיון דטועני' לו עיין שם באורך ומהרימ"ט ח"מ סימן כ"ח כתב גבי לוקח מלוקח דאין צריך לברר והביאו הרב כנסת הגדולה אות ר"ג עיי"ש וכן כתב מהרימ"ט ח"א סימן קל"ב דהיורש א"ץ לברר עיין שם אבל כבר מהרש"ג בספר משפטים ישרים סי' כ"ד דחה זה מתשו' הרשב"א סימן תתקס"א עיין שם וכן ראיתי להרב דברי אמת בתשו' סימן ג' שתמה על מהרח"ש ומהרימ"ט מתשו' הרשב"א סימן תתקס"א שכ' דצריך האשה לברר הכת"י שנתן שמעון ללוי עיין שם

כ"ד ונמצא בטל וכולי נלע"ד דה"ד אם אין לו טענה שקנה אלא בשטר כגון שהיה שטר קנין דמחמת אותו שטר החזיק בקרקע אבל אם טען שקנאה מהמוכר בכסף ונתן לו המעות וכתב לו שטר רא"ה איך שמכר לו אפשר דאפי' בטל השטר קנה כיון שהחזיק מכח קנין המעות והשטר אינו אלא לראיה מהרש"ג בס' משפטים ישרים סימן כ"ד ע"ש

כ"ה דין ח' ואם יטעון המערער וכולי אבל אין טועני' ליורשיו כן דמילתא דלא שכיחא היא מהראד"ב סימן קס"א ע"ש

כ"ו (א"ה השאלה נאבדה ומתוך התשו' יתבאר לך) תשובה מה שטען היורש שהבן הנותן הוא מוחזק בבית ולעולם הוא דר בה ואלו היה קיים וטען אחר שנתתי לך חזרתי ולקחתי ממך נאמן וה"נ טועני' ליורש יפה טען כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל צ"ח סימן י"ח וכן מוכח בתשו' הרשב"א סימן תק"פ והובא בב"י סימן זה עיין שם וכן כתב בסי' אלף קנ"ט ובח"ב סימן של"א בשטר מתנה ומשמע שם אפילו לא החזיק בה המקבל כלל אלא לעולם הנותן דר בה ואוכל פירותיה אפ"ה טועני' ליורש ולוקח שמא חזר ולקח' ממנו וכן פסק מהר"י הלוי סימן ס"ג והמבי"ט ח"ב סימן קי"א ומהרח"ש ח"א סימן כ"ד וה' פני משה ח"ב סי' צ"א עיין שם ולכאורה דאם בשעת המתנה הוא דר בה תלוי במחלוק' דסימן ק"ן אם היורד ברשות יש לו חזקה או לא וה' עדות ביעקב סימן כ"ה כ' דכל שהאב אינו זוכה אלא מכח ספק ומכח שהוא מוחזק אין טועני' ליורשים ע"ש וכ"כ ה' שמחת יו"ט סי' ל' דקט"ו לדעת בעל התרומות והביא מ"ש ה' כנה"ג בסימן ק"ח דאין טועני' ליורשי' טענת קי"ל עש"ב וה"נ שהאב אינו זוכה אלא מספק אם היורד ברשות יש לו חזקה או לא אין טועני' ליורשי' וכן פסק ה' בני אהרן סימן ק"ט דאין טועני' להם וזכה מקבל מתנה עש"ב אבל הרשב"ש בתשו' סימן ת' כ' וז"ל ואם מת לוה קודם שנשלם הזמן ואחר שנשלם הזמן מת מלוה יגבו יורשיו בלא שבועה אע"ג דאבעיא לן בפ"ק דבתרא תבעו לאחר זמן ואמ"ל פרעתיך בתוך הזמן מהו אלא איפשטא וכתב הרי"ף דכל כה"ג חומרא לתובע וקולא לנתבע וכולי וקי"ל דטועני' ליורשי' וכיון דאם אבוהון הוה טעין הכי מיפטר ופוטר נמי יורשיו לא היא וכולי ע"ש וכן כתב מהר"ש ן' חסון בס' בית שלמה סי' כ"ח עיין שם הרי דס"ל דאפילו דבר שאין האב זוכה אלא מס' מכח שהוא מוחזק טעני' ליורשי' כן וה' כנה"ג עצמו בסי' רמ"ו תמה על מהרש"ג מנ"ל הא ודעתו דטועני' ליורשי' טענת קי"ל עיין שם א"כ אפילו נימא דללוקח לא טעני' טענת קי"ל ליורשים טעני' דרשות יורש לאו כרשות לוקח וכמ"ש ה' שמחת יו"ט שם ומ"ש ה' כנה"ג בסימן ק"ח אות ג' דבסי' רמ"ו כתבתי דלא טענינן ליורשים אלא דוקא טענה שאינה תלויה בעיקר הדין כגון טענת פרעתי או החזרתי אבל טענה שתלויה בעיקר הדין כגון לומר קי"ל לא טעני' והרואה דברי ה' בסימן רמ"ו שכן דעת מהרש"ג וה' תמה עליו מנ"ל הא ודעתו דאפילו למוחז' עצמו ב"ד טוענים בשבילו קי"ל וכ"ש ליורשיו וכ"כ בסי' כ"ה עיין שם וכן כתב ה' בתשו' ח"א סימן נ"א גבי פסק דין דיכול המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דנאמן לומר פרעתי וטועני' ליורשים כן עיין שם ובסימן נ"ז כ' וז"ל עוד כ' בעל הקו' דמאחר דטענת קי"ל חלוש' די כשהבע"ד עצמו יטעון כך אבל לא טעני' בעבורו וכו' וכבר כתבתי בפסק הא' שדברי מהרש"ך ח"ב סימן ק"פ ברור מללו שב"ד טוענים כן והדברים מוכרחים וכולי ומן התימא עוד עליו שלא הביט דטעני' ליתמי קי"ל וכולי עש"ב וכן כתב עוד בתשובות ח"ב סימן ס' עיין שם ועיין בספר בני אהרן סימן כ"ד והתימא על ה' שמחת יו"ט סימן ל' ד' קט"ו שלא ראה דברי הכנה"ג בסימן נ"ה וסימן רמ"ו עיין שם ושם חלק ה' על ה' עדות ביעקב וכבר כתבתי בסימן ס"ט טעם אחר לדברי בעל התרומות והוכחתי מדברי התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכולי דאפילו בתוך הזמן טעני' ליורשים פרוע דאל"כ אכתי לא שבקת חיי שיכול אדם לכתוב שטר בתוך הזמן ויגבה מהיורשי' ע"ש א"כ אע"ג דמגו במקום חזקה בעיא היא ואינו זוכה האב אלא מס' והוא מוחזק אפ"ה טעני' ליורשים גם הש"ך בסימן ק"ח גבי שטר כים בתוך הזמן נדחק לומר הטע' דלא טעני' להו החזרתי במגו דנאנסו מסים דמילתא דלא שכיחא היא עיין שם נראה דס"ל דטענה דשכיחא אע"ג דאביהם לא היה זוכה בה אלא מס' טעני' להו ועיין בס' פני משה ח"ב סימן צ"ז דהכי ס"ל עיין שם ועיין במהרח"ש ח"א סימן י"ג שכ' דלא הוי כיורד ברשות כיון שהיא מתחילה הית' שלו והוא דר שם עש"ב גם מהר"ש חסון בספר משפטים ישרים סימן כ"ב בראובן שמכר ביתו לשמעו' ולא יצא מביתו ומת ראובן וצדד דלכ"ע לא מיקרי יורד ברשות אחר שחזר ולקח באותו יום עצמו והביא קצת ראיה מתשו' הרשב"א עיין שם ואפשר שזהו דעת ה' פני משה דלא זכר מחלוקת זו דיורד ברשות וכן מוכח מתשו' הרשב"א ח"ב סימן של"א עיין שם

וראיתי למהר"ש ן' חסון בספר משפטים ישרים סי' כ"ב בראובן שמכר ביתו לשמעון ולא יצא מביתו ומת ראובן שכ' לזכות היורשים דאם היה טוען תנאי היה או אמנה נאמן במגו שיכול לומר חזרתי ולקחתי כמו בשטר כיס דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו וכמו שנאמן לומר תנאי היה או אמנה אם לא נתקיים השטר במגו דמזוייף ואע"פ שיש פוסקים דס"ל דאינו נאמן לומר חזרתי ולקחתי ולדידהו ודאי אינו נאמן לומר תנאי או אמנה מ"מ בהא שהמוכר מוחזק והוא מרא קמא וגם הבית ברשותו ואוכל פירותי' נראה דאין לפקפק וכן טועני' ליורשי' חזר ולקח או תנאי ואמנה דהוו מילת' דשכיחא עש"ב הרי דס"ל דאפילו טענה שאין האב זוכה בו אלא מספק כיון שהוא מוחזק טעני' ליורשים ומ"ש שאם טען תנאי או אמנה נאמן במגו דיכול לימר חזרתי ולקחתי כ"כ מהרש"ך ח"ב סימן מ"ט הביאו ה' כנה"ג בסימן זה אות ד' ע"ש וכן כתב המבי"ט ח"ב סימן י"ח וז"ל ומגו שהיתה רחל יכולה לומר טענה זו חזרתי ולקחתי ממך נאמנת לומר אני קניתי אלא שעשיתי השטר בשמך דהוי כשט' אמנה דנאמן לומר שטר אמנה הוא כשיש לה מגו וכולי עיין שם ונראה לי' ראיה ממ"ש הטור בסימן