ערך השולחן חושן משפט חלק ג קיט

הדר סודרא למאריה עש"ב משמ' דסב"ל דאם הקנה לו לגוי עכשיו החזקה קנה

י"ט כתב הרב בית דוד חא"ה דף ט"ל בא' שנתן מתנה מנכסי מלוג לקרובת אשתו וא"ל שברשותה נתן המתנה זו ומתה אשתו והבעל הוא יורשה ובא לערער שה' מהרי"ק כתב שהבעל זכה בטענתו כיון שהאשה יכולה למחות הוא יורש את כחה וכולי וכת' ה' וז"ל דנהי שהאשה היתה נאמנת מ"מ לדעתו שקר היתה טוענת וכולי איך יוכל לירש מה שאינו שלה לפי דעתו אטו מי שמעיד על אביו שהקרק' שמחזיק בו הוא גנוב הוא אתו כי הוא יודע שהוא של ראובן דאם מת האב יירש הבן אותו קרק' בטענת שהיה האב יוכל להכחיש אותו והלא כיון שהודה שאינו של מורישו א"א לירש מה שאינו שלו וה"נ הכא וכולי עיין שם ולכאורה נ"ל ראיה ממ"ש התוס' בבתרא דף ל' בד"ה לאו וכולי וזה לשונו אף על גב דליכא מגו מכל מקום טעני' ללוקח מאחר שהמוכר היה נאמן לומר זבינתא מינך במגו וכו' וכה"ג מצי' בסוף המוכר גבי מפקיד אצל חבירו בסתם דאף על גב דלא טעני' ליתמי נאנסו אפ"ה טעני' להו החזרתי לך כיון שאביהם היה נאמן בטענה זו במגו דאי בעי אמר נאנסו ואור"י דל"ד לההיא דהמוכר את הבית דהכא אם היה המוכר רוצה לזכות בטענה זו דלא היתה שלך מעולם לא היה מעכבי' הלוקח שהרי יודע היה שהיתה שלו וכולי עיין שם הרי אף על גב דהמוכר היה נאמן וזוכה בה אין הלוקח זוכה כיון שמודה והכא נמי גבי יורש מיהו צ"ע שהרי הרשב"א בתשו' חלק שני סי' ש"ז בראובן שמת והיו ב' בנות יורשות נשואות לבעל א' לשמעון וא' ללוי ועמדה אשת לוי והודית בבית דין לשמעון בעל אחותה שאביה צוה לפני מותו שיתנו לו מנכסיו ק' דינרים ואין שם עדים אלא הודאתה לבד אם נאמנת אם לאו לפי שיש לבעל זכות בנכסי מלוג שלה לאכול פירות בחייה ואם מתה הבעל יורשה וכתב וז"ל ומ"מ יש כאן מקום חקירה אפילו מת הבעל בחיי האשה אם יגבה שמעון זה מן האשה מחמת הודאתה אם לאו לפי שאפשר לה לטעון כשהודיתי לך לא היה אלא כדי להפסיד את בעלי וכיון שבאותה שעה לא הייתי נאמנת ונתבטלה הודאתי אין חוזרת וניעורת עכשיו וכענין שאמרו ר"פ האשה שנתארמלה האומר שטר אמנה וכולי וכתב הראב"ד שאם עמר מלוה זה ופרע לאשר חב לו שחוזר וגובה מאותו לוה אף על פי שהודה לו שהוא שטר אמנה לפי שיכול לומר לו מתחלה לא נתכוונתי בהודאתי אלא להפסיד על ב"ח וכיון שלא הייתי נאמן באותה שעה אין בהודאתי כלום ומכל מקום מסתבר' דכאן נאמנת היא לפי שקרן נכסי מלוג שלה הוא ונאמנת היא עליו שאין לבעל בקרן כלום כל שלא מתה האשה בחייו עד כאן לשונו ואם כן הכא נמי בנ"ד אף על פי שהודה הבן שהקרק' אינו של מורישו כיון שלא היה נאמן באותה שעה אין בהודאתו כלום והקרק' עומד בחזקת אביו וכשמת יורשו הבן וגם ר"י והרא"ש והטור סימן מ"ז שחולקים על הראב"ד נראה דמודו בנ"ד דהתם עיקר הממון שלו ונאמן בהודאתו על עצמו אבל הכא באותה שעה אין עדותו כלום והרשב"א במיוחסות סימן קי"ז הביא דברי הראב"ד וכתב וזה לשונו ועוד נ"ל דלא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדי' אלא בתובעו חבירו וכולי אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו וכולי עיי"ש ושוב ראיתי להרשב"ץ חלק ג' סימן רל"ב שכתב וזה ל' ואם האח טוען לא נתנה לי אמי כלום ועדיין הם ברשותה ישב' ע"ז ויפטר וגם אמן פטורה היא שאינה מתחייבת בהודאת בנה אלא שאם תמות וירשה בנה תטלם מאחיה בלא שבו' מפני הודאת פיו שלא קבלה אחותו כלום וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה אף על גב דבשעת הודאתו אין עדותו כלים מהני הודאתו כשירש מיהו לכאורה נר' בנ"ד דהבן יורש אותו קרקע מדאמרינן בגיטין דף מ' עמוד שני כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא נתן לי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ונותן אוכל פירות ורבה אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא באבא הא בברא ופירש"י אם מקבל מתנה עצמו בחיים ואמר שלא נתן לי נאמן ואוכל הנותן הפירות אבל אם מת ובנו אמר לא נתן שדה זו לאבא משלשין דשמא יבאו עדים שמסרה לאביו וזה לא ידע עיין שם וכן פי' הרמב"ם והטור סימן רמ"ה עיין שם והכא נמי אפילו הבן יודע שהיא של ראובן שמא אביו לקחה ממנו והוא לא ידע והטור בסימן ל"ז בראובן שגזל שדה משמעון ובא יהודה וערער על ראובן אם בא שמעון להעיד שהיא של ראובן יכול להעיד שכיון שהודה על הדבר שהוא של ראובן שוב אינו יכול לערער עליו ולומר שהיא שלו ואינו נוגע בעדותו ופסקו מור"ם שם סי"ז וכ' הט"ז שם א"ל אמאי לא יוכל לומר אחר כך שלא הודיתי אלא שלא יקחנה המערער וכההיא דסימן מ"ז בסטר אמנה וכולי י"ל שאני התם כיון ששט"ח בידו הסברא נותנת שלא נפרע עדיין והוא אומר כדי לדחות ב"ח שלו עד כאן לשונו וליתא דמתשו' הרשב"א שכתבתי מוכח בהדיא דאין חי' ועיין בתשו' מהריב"ל חלק ד' סימן כ"ב דסבירא ליה דאם חב לאחרים אין מחילתו כלום וגבי שטרו ולא זכר מחלוקת בזה עיין שם

ך' דין ה' ונמצא בטל וכולי כגון שהיו עדים פסולים חתומים בו או שהיו עדים כאן ולא היו מקיימים אותו השטר אבל אם הביא את השטר לפני בית דין והעדים אינם בעיר אף על פי שאינו מוציא מי שיקיים השטר דיו דמן הסתם אינו בחזק' מזוייף הר"ן בס"פ זה בורר וכן כתב הרמ"ה בפרק גט פשוט סימן צ"ח דאם אמרו העדים מעולם לא חתמנו בו ואינו יכול לקיימו מפי אחרים בטל השטר ובטלה החזקה עיין שם משמע דאם יכולים לקיימו מפי אחרים אפילו עדי השטר אמרו מעולם לא חתמנו בו קיים ועיין בב"י סימן מ"ו אבל בתשו' הרשב"א סימן תתקס"א משמע דאפילו אינו מוצא לקיימו ועיין בתשו' מהרש"ג בספר משפטים ישרים סימן מ"א

כ"א אם טען אחר כך אבד השטר אינו נאמן וכו' נ"ל דאינו נאמ' שאבד שטרו ויועיל לו חזקתו אלא צריך לישב' שאבד שטרו ואחר כך יהא נדון בחזק' הב"ח עיין שם וכן ראיתי לראב"ן בספרו דק"י ע"ג וזה לשונו והלכה כרבי ונדון בשטר דאמר ר' נדון על השטר וישב' עליו קאמר דכיון דטען שיש לו שטר שמא פסול הוא ומתיירא להביאו לפני בית דין והחזקה מכח שטר פסול היא הילכך כי קאמר עכשיו אבד ישב' שכן היא וכולי עד כאן לשונו אבל מדברי הר"ן בחידוש' בפרק זה בורר שכתב וזה לשונו ואם בא ואמר אבד שטרו לא עשה ולא כלום וכן אם הביא את השטר והיו עדים פסולים חתומים בו או שהיו העדים ולא היו מקיימי' אותו כמו כן לא עשה ולא כלום וכולי עיין שם משמע דאם אמר אבד שטרו לא עשה כלום ואינו נדון בחזק' אפילו בשבו' דומיא דהיו עדים פסולים

כ"ב כתב ראב"ן סימן ק"י דהיינו דוקא בקרקע דנקנה בשטר ובחזקה וכיון דחזקה מכח שטר פסול אין כאן לא שטר ולא חזקה אבל מטלטלי'