ערך השולחן חושן משפט חלק ג קיז

דהוו כמטלטלין לא מהניא בהו מחילה עיין שם ולא זכר דברי המבי"ט ומהרשד"ם רבו דסבירא ליה דמהניא בהו לשון מחילה

ט' כ' הכנה"ג אות קס"ב אם יצא יחיד והניח בניו ואשתו בעיר פשיטא דלא אבד חזקתו ואפילו נאנס ולא חזר הוא והלכה אשתו לבקשו שלא מדעתו לא אבד חזקתו מהרשד"ם חח"מ סימן רמ"ד וכן מתבאר מדברי מהרש"ך אבל מהריב"ל ח"א סימן מ"ז כ' שאפי' טוען שהלכ' אשתו בלא רשותו אבד חזקתו ואפ' דל"פ דמהרשד"ם מיירי במי שידענו בבירור שהלכה בלא רשותו ע"כ ואין נר' כן שהרי כ' מהרשד"ם שם דבכל ספק יש להעמיד החזקה בחזק' בעליה הא' עד שיתברר ברור גמור שבעל החזקה הא' עקר דירתו וקרוב הדבר שא"א לברר זה אלא כשהאיש והאשה שניהם יחד עקרו דירתם בפעם א' אבל כשהאיש יצא יחידי מעירו והניח אשתו ובניו בה פשיטא שלא נאמר שעקר דירתו וכולי עש"ב וא"כ אפי' לא נודע בבירור שהלכ' בלא רשותו מספק מעמדי' החזק' בחזק' בעלי' ודוקא אם נודע ברור שהלכ' אשתו ברשותו הוי עקירה

יו"ד כ' ה' כנה"ג אות קפ"ה מוקטא"עה שיש ליהודי כל זכות בבתים שהבנין שלו ואלים זכותו נפל מחלוק' אם יש לו דין מולקי' או חזקה ומהרי"ט פסק שדין חזקה יש לה והיוצא מן העיר אבד חזקתו וכן אנו נהוגים מהרשד"ם סימן רכ"ז והרש"ך כ' שדין מולק יש לה ולא אבד חזקתו עכ"ל וכבר כ' ה' תורת חסד סי' קע"ב דלא דק דאם הבנין שבנה עדיין קיים לכ"ע לא הפסיד זכותו דבנין דין מולקי יש לה ודוקא בנשרף פסק מהרי"ט ומהרשד"ם דדין חזקה יש לה עש"ב

י"א על אחד שהניח אשתו ובניו בעירו ובא להסתחר בעיר זו וקנה חזקה ואח"ך הלך לעירו וכו' ואח"ז רב מכר אותה חזקה לא ד א' כ' מהריב"ל ח"א סימן מ"ו היוצא מן העיר יכול להעביר חזקתו לכל מי שירצה ואם לא העבירה אבד חזקתו וכ"כ כמה אחרוני' הביאם הכנה"ג אות קנ"ז והסכי' שם דלאו דוקא במקו' שנהגו כן מכח ל' ההסכמה וכולי אלא דין זה נוהג בכל המקומות עש"ב

י"ב ראובן שהוא מוחזק בחנות א' ומעלה שכירות לגוי בעל החנות והלך לעיר אחרת ושלח א ל שהוא קנה המולקי' מהגוי בעל החנות וכו' וא"כ אין לך אלא דמי החזקה ומכר לו בעד סך ועתה בא ראובן פה העירה ונודע שלא הד"מ שלוי קנה המולקי וכו' המכר בטל דקניה בטעות הוא מאחר שלוי הטעה אותו שקנה המולקי בגילוי דעת סגי אפי' לא התנה כן בפי' וכו' ה' תורת חסד סימן קע"ד ע"ש

י"ג הקונה מולקי שתקנו שיפרע למחזיק שווי חזקתו כ' מהראד"ב בס' לחם רב סי' קכ"ט דאם מנהג לכתוב שטר בזה ושמו לו קרקע החזקה שהוא כותב שמכרה לו בכך פשיטא דאינו נאמן לומר לקחתי ונתתי המעות אבל אם אין מנהג לכתו' שטר ואפי' ל ידענו איך המנהג כיון שתקנו שיפרע לו דמי החזקה הרי גוף הקרקע קנוי לו ודמים הוא שחייב לו והוו כמלוה ע"פ ויכול טעון פרעתי וכן טועני' ליורשי' ע"ש ועיין מה שנסתפק מהראנ"ח ח"ב שא ג' בא' שקנה מולקי' וטען שבעל החזקה מחל לו וכ' וז"ל וכ"ת בנ"ד נמי אית ליה מגו דאי. בעי אמר פרעתי וכולי ליתא דהכא נראה דל"מ לומר פרעתי כיון שדמי החזקה לא היו קצובים ולא חיוב ברור עד שיעמוד למשפט בפני דייני החזקות לחייב אותו ולהעריך לו שווי החזקה וכו' וכענין שכ' הרמב"ם בדין יורד בשדה חבירו וכו' עיין שם דנראה דס"ל דאינו נאמן לומ' פרעתי אבל ה רשב"א בתשו' ח"ד הי' קצ"ה כ' וז"ל שורף גדישו או ביתו של חבירו בעדים אם נאמן לו' שלמתי הכל או שמא נאמר וכולי זה שאינו יודע מה שהזיק אין עשוי להאמין את חבירו ולשלם שלא בעדים ובלא ב"ד תשו' נ"ל שזה נאמן שאם על הגדיש או על הבית וכו' כבר ידע מה ששרף או מה שהזיק ויכול הוא לעמוד על האומדנ' כאחרים ואף בטוענו ממון נ"ל כן שהרי יודע הוא שהתובע נאמן וכולי וכל שיודע שיתחייב דין עשוי הוא למפרע ונאמן עכ"ל הרי דס"ל דנאמן שפרע דאמרי' שיכול הוא לעמוד על האומדנא כאחרים ויודע שחייב הוא בדין וה"נ נאמן הוא לומ' שפרע דמי החזקה דאמרי' שיכול הוא להעריך שווי החזק' כאחרי'

י"ד כ' מהר"ש ן' חסון בספר בית שלמה סימן ג' בראובן שהיה משתמש בחצר של גוי ושם שם עצים ואבני' ולא רצה לקנות המולקי' מן הגוי לפי שבטוח דאין שום בר ישראל שהוא מוחזק וקם א' וקנה המולקי' מהגוי אם ראובן לא פרע השכירות לנוי אפילו נשתמש בו לא זכה כמ"ש מהרשד"ם הביאו מהרש"ך ח"א סימן מ"ח שקבל מרבותיו דאין אדם זוכה בחזקה עד שיעשה שני דברי' שישתמש בו ויפרע השכירות ומה שטען שהקונ' לא קנה רק בדמים ולא כתב לו הגוי שטר ואני זוכה מן ההפקר כמ"ש הכור בסימן קצ"ד לזה אימר דאפילו החזיק חזקה גמור' המועלת בנכסי הגוי דהיינו נעל וגדר ופרץ מ"מ למ"ד דשטרי דידן שטרי ראייה אע"ג דלא סמכא דעתיה אלא אחר השטר כבר כתב הר"ן בפ"ק דקידושין דודאי כשכתב השטר קנה למפרע משעת נתינת המעות וא"כ אין חזקת המחזיק כלו' ואם הוא בל' הודאה שטרי דידן לכ"ע מיקרי שטר ראייה כמ"ש מהרשד"ם סי' רכ"ה ע"ש וליתא שהרי כתב הנ"י בפ' ח"ה בשם המפ' דאפילו כתב לו הגוי שטר אחר שקבל המעות ובא אחר והחזיק בה זכה כיון דגוי אסתלק ליה הו"ל כנכרי וכמי שכתב שטר בשדה של ההפקר ולוקח מן הגוי לעולם לא קנה עד שיכתוב השטר קודם מתן מעות וכן כתב הרא"ש והטור בסימן קצ"ד עיין שם כ אפילו קנה למפרע משעת נתינת המעות כיון שנסתלק הגוי בכסף הו"ל שדה הפקר ולא מהניא כתיבת השטר ודעת הרמב"ם נראה דבין בשטרי קנין ובין בשטרי ראיה לא קנה ישראל מהגוי אלא משעת כתיבת השטר וכ"כ מהריק"ש בתשו' סימן ג' עש"ב

ט"ו כתב מהרח"ש בתשו' חלק ראשון סי' ד' בא' ששכר חנות מגוי ונתן לו מעות השכירות אפילו לא נכנס לתוכה החזיק דכל שנתן דמי השכינות קנה וזכה בשכירות כמ"ש הרמב"ם כשם שקרקע נקנה בכסף וכו' כך שכירות נקנה בכסף לבד וכן ראיתי פס' מהרבנים הקודמים מו"ר הר"א סיראלון ומהר"ש טיטאצאק ומהר"ב הלוי אשכנזי שהשיבו כן וכל שכן בנ"ד שלוקח גם כן טי"שקא"ר מגוי דהוי ככסף ושטר וכן כ' בסימן כ"ה עיין שם ונראה דסביר"ל דשכירות נקנה בכסף לבד אפילו במקום שכותבים שטר דאף על גב דבמכר לא קנ' בכסף לבד עד שיכתוב השטר וכן בשטר לא קנה עד שיתן הכסף בשכירות קנה בכסף לבדו או בשטר לבדו כנראה מדברי הרמב"ם וכמ"ש מרן הב"י סימן קצ"ה עיין שם וכן בשוכר מהגוי כתב מרן הב"י סימן קצ"ב לרשב"ם שפירש גבי נכסי הגוי הרי הם כמדבר דל טעמא דלא קני בכסף בלא שטר משום דאפילו מישראל חבירו לא קנה