ערך השולחן חושן משפט חלק ג קטז

חייב לשלם מדין מזיק ועיין בספר פרח שושן בתשובה אחרונה

ו' כתב הרב פני משה חלק שני סימן ע"ו באחד שמכר חנות מולקי לגוי אם מנהג העיר דכל מוכר המולקי' ממילא נשאר לו חזק' המקום ההוא אבל אם לא פורש בהסכמה ולא נמצא מי שמעיד על המנהג בסתם לא נשאר לו החזקה כמו שהעלה מהר"י ן' נחמיאש בתשו' עיין שם מהרא"ש סימן קמ"ח עיין שם והרואה בתשו' מהרא"ש יראה דה"ד במורד במלכות שנלקח כל נכסיו למלך בין מקרקעי בין מטלטלי' מטעם דאין להוסיף ועיין בהרב כנסת הגדולה אות ק"ה

ז' ראובן שמכר מולקי' שלו לגוי נשארה לו החזקה מהריב"ל הביאו הרב כנסת הגדולה אות ק"ה עיין שם וכן כתב מהרשד"ם הימן רמ"ו וסי' רנ"ב עיין שם

ח' כתב מהרשד"ם סימן רע"ו באחד שלא ערער על חזקת' כ"ה שנים אם יש טעם ואמתלא לשתיקתו לא אבד חזקתו אבל אם אין טעם לשתיקתו אבד חזקתו כדין אלמנה שלא תבעה כתובתה כ"ה שנים ע"ש באורך והרב פנים מאירות חלק ראשון סימן צ"ב תמה דהתם חוב סגי במחילה אבל בקרק' לא מהני מחילה ואפי' למאן דאמר דהחזקות דינן כמטלטלין לא מהני מחילה במטלט' שהם בעין כמבואר בדברי הרא"ש והטור סוף סי' ע"ג עיין שם ונראה דאם דין החזקות כמטלטלין מהניא מחילה כמו בחוב משום דליכא רק שעבוד בעלמא וכ"כ המבי"ט חלק שני סימן קי"ג עיין שם וכן נראה לכאורה מדברי מהריב"ל חלק רביעי סימן ס"ב שכתב על אלמנה שמחל' חזקת חנות שמכר בעלה על תנאי דמחילה או הודאה שייך במטלטלין או בחזקה נמי אם נאמר שיש להם דין מטל' וכו' משמ' דסבירא דאם החזק' כמטלטלין מהניא מחילה אבל ק' גם במטלטלין שהם בעין לא שייך מחילה אלא דאלמנה אין לה רק שעבוד על נכסי בעלה דשייך מחיל' בשעבוד ואם כן אפילו למאן דאמר החזקות יש להם דין קרק' שייך מחילה בשעבוד אבל בעל החזקה שמחל אפ' דאין מחילתו כלום ואפשר דדמי לבן המצר דמבואר בסי' קע"ה סכ"ט דאפילו אמר ללוקח לך וקח לא בטל זכותו אלא אם כן קנו מידו משום דיכול המצרן לומר משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויים לה דאם קניתי אני מהמוכר היה מעלה לי בדמים משום דחביבה עלי כמו שכתב רש"י בפרק המקבל אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח ואפילו ראהו משתמש בה ושתק ולא מיחה בו שוב אינו יכיל לסלקו עיין שם בהסמ"ע אלמא אם אין טעם לשתיקתו הוי מחילה והכא נמי בחזקות דליכא רק שעבוד אם אין טעם לשתיקתו מהניא מחילה דהא מצרן נמי יש לו שעבוד וזכות בקרק' אבל אם כן בשלש שנים או אם משתמש בו ושתק ולא תבעו דהוי מחילה כי התם ועוד בפרק הנושא אמרינן דבעל חוב אפילו שתק כ"ה שני' גובה דלאו בר מחילה הוא אבל אלמנה מחלה ופי' רש"י דמשום דנהנית מהם כל השנים הללו וכתיבתה אינה מלו' ולא חסרה בה ממון ע"ש אלמא אפילו חוב בע"פ ששהה כ"ה שנים אם חייב מודה לא אמרינן דמחל דדוק' אלמנ' דמחלה וכבר כתב מהרח"ש חא"ה סימן ל"ז דמה שכתב רש"י דכתובה אינה מלוה ולא חסרה מידי לאו מה"ט לחוד קאמרינן דאם כן גרושה נמי לא חסרה אלא בצירוף טעם דנהני' מהם הא לאו הכי לא מחלה ע"ש וכן כ' רש"י במ"ק הובא בא"ז שם וז"ל שאין למלוה הנאה שיהא מוחל לו חוב אבל אלמנה שיש לה הנאה מהם אם לא מיחתה וערערה בתוך הזמן מחלה עיין שם הרי דלא הזכיר אלא טעמא דהנאה ואם כן הכא נמי חזקה דדמיא לחוב ואפי' לא חסר מידי שתיקה לא הוי מחילה ובבתרא דף קל"ב גבי הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרק' אבדה כתובתה אמרינן דמקולי כתובה שנו כאן וכתב רשב"ם השאר ב"ח לא אבדו בכך עד שיאמרו בפירוש אנו מוחלים השעבוד שעל הנכסים הללו אבל בכתובה הקילו וכו' וכן כ' הנ"י שם ובעל התרומות ש' נ"ט הובא בב"י א"ה סימן ק"ו עיין שם אלמא שתיקה לא הויא מחילה אפילו בשעבוד שיש למלוה על הנכסים ואפילו כתב לו הלוה קרק' דומי' דאשה וכן כתב מהרשד"ם עצמו בסימן שכ"א וסי' שכ"ט עיין שם ואם כן לא גר' שעבוד החזקות משעבוד הב"ח דלא אבד זכותו בשתיקה עד שימחול בפי' ומהר"ם אלשיך סימן ע"ב כתב דלא מצינן שעל ידי שתיקה יאבד אדם זכותו אלא בהנאה מרוב' כההיא דהכותב נכסיו לבניו וכ' לאשתו קרק' דאמ' ר"נ בפרק י"נ דבההיא הנאה שעשאה שותף בין הבנים מחלה וכולי עיין שם וזה כטעם רש"י בפרק הנושא דאלמנה מחלה כתובתה כיון שנהנית מהם וכו' אבל בפרק י"נ לא מן השם הוא זה דבב"ח אפילו בכי האי גוונא דומיא דאשה שכ' הלוה נכסיו לבניו וכ' למלוה קרקע ביניהם לא אבד שעבודו ודוקא בכתובה דמקולי כתובה שנו כאן לכ"ע כמבו' בכל הפוסקי' ומהרש"ל בפיר' לסמ"ג עשין מ"ת שכתב גבי אלמנה שלא תבעה כתובתה וכו' נראה ליה מכאן דמחילה אפי' בלב מהניא וכו' נ"ל דהיינו דוקא אם ידע בעצמו שמחל בלבו אסור לתובעו דהוי גזל וכן אם הודה בבית דין שמחל בלב אבל לא שמעינן מינה דשתיקה הוי מחילה דדוקא בכתו' אמרי' דשתיקה הוי מחילה בלב משום דמקולי כתובה שנו כאן וכן מצאתי למהרימ"ט ח"מ סימן מ"ה שכ' וז"ל אי בעי למילף בעלמא דבלבו הוי מחילה בכמה דוכתי אשכחן דהוי' מחילה וכו' ובדכתב כל נכסי' לבניו בפני אשתו אמרי' בפרק י"ן דאבדה כתובתה אף על גב דאמרינן דמקולי כתובה שנו כאן אבל בב"ח לא התם לאו משום דמחל אלא משום דלא חייש למה שהוא עושה וליכא אומדן דדעת דמחל אבל באשה וכולי אמרינן דלא קפדה ומחלה מכל מקום מחילה בלב לא מהניא לאו כלום היא וכו' הרי דאין חי' בין אשה לב"ח אלא גבי שתיקה דבאשה אמרינן דמחלה בלב אבל בב"ח ליכא אומדן דעתא דמחל אבל אם הוד' שמחל בלב הוי מחילה דאם ל"כ באשה נמי אמאי אבד' כתובתה וזה נראה דעת רש"ל אבל מהרימ"ט שם מסיק דאפילו מידה שמחל בלב אינו כלום דדברים שבלב אינם דברים כל דליכא הוכחה למה שבלבו עיין שם באורך ומהרי"א בספר יוסף אומץ סימן מ"ז כ' דבחי' הגרשוני כתב דמהרי"ט בתשו' נראה שחולק על רש"ל ואם כוין לתשוב' מהרי"ט ח"מ סימן ק"ח נראה דאין ראיה עי"ש ולא ראה תשו' מהרימ"ט ח"מ סימן מ"ה שכ"כ בהדיא עיין שם ומכל מקום לכולי עלמא שתיקה לא הויא מחי' אלא דוקא בכתובה ואפילו הוי מחילה הרי מהרימ"ט ס"ל דמחילה בלב אינה כלום אלא דוקא כי איכא הוכחה למה שבלבו ונראה דאפילו למאן דאמר דשותף שעבר ושינה שלא מדעת חבירו ואחר כך הודיעו ושתק הוי מחילה ה"ד התם דאיכא הוכחה שמחל דומיא דאין אדם רואה שסותמין אורו לפניו ושותק כמ"ש מהר"ם אלשיך ומהרימ"ט שם אבל כל דליכא הוכחה אינה מחילה וגם בפלוגתא קיימא לן דיד הנמחל על התחתונה

ובדין מחילה בחזקות ראיתי למהראד"ב בספר לחם רב בסימן קמ"ב שכתב דאפילו למאן דאמר