ערך השולחן חושן משפט חלק ג קי

שם הטעם וכן כתב הרב תפארת שמואל דאפילו קנייה בבית דין חשוב יכול לחזור דמסתמא דעתו שלא יהא ערב עד אחר נתינת המעות ולהסמ"ע קשה דהא בקבלן דליכ' אסמכתא כדמוכח מדברי המ"מ שכ' טעמא דערב דכתוב' לא משתעבד אפילו בקנין משום אסמכתא ואם כן דקבלן דכתובה דמשתעבד ע"כ ליכא אסמכתא ואמאי יכול לחזור הכא עיין שם ואיברא שהרשב"א בתשוב' חלק שני סימן קנ"ח והובא בב"י סימן קכ"ט כתב הטעם משום דכל עצמו של ערב אינו משתעבד למלוה משום דעל אמונתו הלוהו בההיא הנאה וכו' הא לא"ה לא משתעבד דאסמכת' הוא ואם כן זה שחזר קודם נתינת המעות לא על אמונתו הלוהו ולא גמר ושעבד נפשיה וכו' עיין שם ואם כן אם קנו מידו בבית דין חשוב אינו יכול לחזור ועיין בה' מח"א ר"ה ערב שכתב וכ"ת דקבלן דליכא משום אסמכת' אמאי צריך קנין לאחר מתן מעות י"ל דל' קבלנות לא הוי לשון חיוב וכו' עיין שם וליתא שהרי הרמב"ם בהל' אישות כתב דערב דכתובה לא משתעבד אפילו בקנין אבל קבלן דכתובה משתעבד אפי' בלא קנין עיין שם א"כ משמ' דקבלן ליכא אסמכתא

ב' דין ג' ערב או קבלן וכו' זה לשון בעה"ת שע' ל"ה סימן מ"ד ומסתברא שאף הקבלן אינו יכול לכופו ולדוחקו ללוה להוציאו מן הקבלנות אף ע"פ שהגיע זמן הפירעון ואף במבזבז הלוה את נכסיו דהו"ל כמלוה שבא ליפרע קודם זמנו וכולי וכאן נמי אין ללוה זמן עם הערב אלא לאחר שפר' בשבילו וכן הסכים עמו הרמב"ן אבל מפי' הראב"ד נראה שדעתו לו' שהקבלנות יכול לכופו הלוה בכך וכו' שהקבלן כמלוה אצל הלוה וכו' עיין שם מבואר דסבירא ליה להרמב"ן דאפי' אחר שהגיע זמן הפירעון ואפילו הלוה מבזבז נכסיו אינו יכול לכופו והראב"ד נראה דאינו חולק אלא בהגיע זמן הפירעון כמו מלוה שיכול לתבו' חובו מהלוה אבל קודם זמן הפירעון אינו יכול לכופו להוציאו מהערבות כמו שאין המלוה יכול לתבו' את חובו מהלוה בתוך הזמן וה"ד בקבלן כיון דנפר' ממנו תחלה יכול לתובעו ולומר לו איני רוצ' עוד בערבות שלא יבא המלוה וידחקני לפורעו כמ"ש הראב"ד שם אבל בערב דאין נפר' ממנו תחלה מודה דאינו יכול לכופו להוציאו מהערבות ומהריט"ץ סימן צ"ד כתב דאינו חולק אלא בהגיע זמן ואף בערב הדין כן עיי"ש ונראה ליה דבערב מודה הראב"ד כמ"ש וכן כתב הרב גד"ת בסימן ל' והרב כנה"ג בהגב"י עיין שם וזהו שבעה"ת לא הזכיר דעת הראב"ד בסימן ל' משום דמיירי נמי בערב עיין שם וה' כנה"ג הגה"ט (א"ה עכ"מ)

ג' דין ד' יש מי שאומר וכולי הכי נקטינן כן כתב בעה"ת של"ה סימן י"ג בשם קמאי והרמב"ן ובודאי דהכי נקיטינן ומר"ן שכתב בל' יש מי שאומר וכו' לא משום דאיכא פלוגתא אלא שכן דרכו בדין שלא נזכר בשאר פוסקים כמ"ש הסמ"ע בסימן ל"ה ס"ק יו"ד והרי כנה"ג שם והש"ך בסימן קכ"ו ס"ק כ"ב ע"ש וכן כתב הרב מטה יוסף ח"ב בתשובה אחרונה ע"ש

ד' כתב מהר"י וויל סימן פ' על ערב ששלח למלו' שיבא או שישלח לו השטר שיש לו על הגוי והמלוה לא רצה לבא ולא לשלוח לו השטר ולא היה אונס הערב פטור ואם לא נתברר הדבר ישב' הערב שכן היה ונפטר כמו לוה שרצה לפרו' למלוה ולא רצה המלו' לקבל דהלוה פטור מאחריות ההלואה עיין שם ועיין מה שכתבתי בסימן ק"ך

ה' וצריך להתישב בדין זה כי יש חולקים לא מצאתי חולק בזה הסמ"ע וכן כתב מהר"א די בוטון בספר לחם רב סימן צ"ה וע"ש עוד בסימן צ"ח ומהריט"ץ סי' צ"ד כתב שמצא שכתב בעה"ת תשוב' לקמאי ערב שבא למלוה בזמנו וא"ל תבע מן הלוה ולא רצה לתובעו והאריך לו הזמן הרי הערב נפטר בכך הרי שהגאונים חולקים על הרמב"ן ויחיד הוא בדבר עיין שם והרואה בסה"ת שע' ל"ה סימן י"ג כתב אין הערב נפטר בכך עיין שם וכן כתב הכנה"ג הגהב"י אות ב' דבעה"ת כתב סבר' זו בשם תשובה לקמאי עיין שם

ו' דין ה' ישראל שערב לחבירו בשביל גוי וכולי אם ערב על הקרן והרבית כ' המרדכי דלראב"ן פטור מהרבית משום דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות ואם הקנה לו לשלם הרבית חייב אבל ראבי"ה חולק וסבירא ליה דאפילו קנו מידו פטור והביאו מרן הב"י י"ד סימן ק"ע עיין שם וכתב הרדב"ז חלק שני סימן רי"ח וז"ל אלא דק"ל מה יועיל הקנין להקנות הרבית הרי עדין לא בא לעולם וכו' וצ"ל דהכא במאי עסיקינן כגון שזקף עליו הגוי הקרן והרבית מעתה ויצא ראובן ערב על מה שנתחייב הגוי בקנין ואכתי קשה דאיך יעלה על הדעת שיפר' ראובן רבית לשמ' מפני ערבותו שהוא אסור מן התורה ומה יועיל הקנין שהתיר האסור לפי' נרא' לע"ד דאין כוונת ראב"ן לומר שאם היה שם קנין שחייב לפרו' הרבית אלא דעתו לפטור אותו אפילו היה חיוב הרבית הגוי מקודם שהרי לא נשתעבד בשעת מתן מעו' אבל אם קנו ממנו מתחייב על הרבית שחייב הגוי לשעבר אבל להב' לא מתחייב אפילו על ידי הקרן עכ"ל ונר' דלמאי דמוקי לה כגון שזקף הקרן והרבית לא קשיא מידי דאפי' יפר' ראובן רבית לשמעון מפני ערבותו ליכא איסור דמשעת זקיפה חשוב כגבוי וחזר כולו כקרן כדאמרי' גבי גוי שנתגי' וכן כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן קפ"ח דהערב חייב לשלם כל הרבית אפי' שלא עלה עדין מהאי טעמ' והביאו המרדכי והובא בב"י י"ד שם אבל מצאתי לראב"ן בתשו' סימן ק"ד שכתב וז"ל ראובן שהביא מערופים שלו לשמ' ואמ"ל ראובן לשמעון הלוה מנה למערופי' שלי בכך וכך רבית לשבוע באמנה וכל מה שיבא לך הפסד זה אני מקבל עלי לשלם לך ההפסד ובתנאי הזה הלוה שמ' המנ' למערופים של ראובן לסוף ימים פר' הגוי המנה לשמעון וכבר עלה לרביע כסף והרבית לא פרע לו של אותה קבלה וכו' כיון דלא הקנה ראובן לשמ' בק"ג לשלם ואם תמצי לומר דהוי קבלן וכו' הרבית אסור לראו' ליתנו לשמ' לקבלו וכו' א"ד כיון דראובן לא לוה משמ' כלום כי אם הגוי הלוה וראובן קבל אחריות הפסד אין בזה רבית של ישראל דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכו' ונראה בעיני שאותה קבלה שקבל עליו ראו' לשלם ההפסד קבלה גמורה היא בלא קנין מדין ערב שהרי על אמונתו הלוהו ונעשה ערב בשעת מתן מעות וכו' וה"מ בקרן שנתחייב ראובן לשמ' לשלם אם לא פר' הגוי אבל הרבית אינו חייב לשלם ולא מפני שהוא אסור דלא אסר' תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה כמ"ש אלא שלא נתחייב ראובן באחריותו שהרי לא הלוה הלוה מן הרבית על אמונתו ולא מצי ערב משתעבד בדבר שלא הלוה על ידי וכו' ע"כ לשונו הרי דמיירי בערב בשעת הלואה על הקרן והרבי' דלהבא ואפילו לא זקף הנוי עליו הרבית עם הקרן משמ' דאם היה בקנין חייב וליכא איסור רבית דלא אסר' תו' אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכן כתבו התוס' במציעא סוף דף ע"א וז"ל ומותר לישראל להיות ערב בשביל נכרי דישראל המלוה לא בתר ערבא אזיל אלא לוה אזיל