ערך השולחן חושן משפט חלק ג קט

חוב זה והעמדתיך במקומי דכיון דאוקמי' בדוכתיה הו"ל כמאן דאקני ליה אדעתא דשטרא בכו"מ דהא כתב ליה התקבלתי ומסריה לשטרא ניהליה ופשטא דגמרא דאע"ג דלא כתב ליה העמדתיך במקומי כיון דכתב ליה התקבלתי ממך זה החוב כמאן דכתב ליה העמדתיך במקומי דמי דלהכי טרח ליה וכתב התקבלתי לאוקומי בדוכתיה והו"ל מלוה בשטר וכולי עד כאן לשונו הרי מבואר דס"ל דכיון דכתב ליה התקבלתי כמאן דכתב ליה העמדתיך במקומי והו"ל מלוה בשטר ואם כן גובה מהלקוחות כדעת רשב"ם ואם כן דעת רשב"ם והרמ"ה והר' יונה והטור דאם א"ל התקבלתי אינו יכול לטעון הערב פרעתיך ול"פ אלא לטרוף מהלקוחות וכן פסק הרדב"ז ח"ב סימן תנ"ו דאם יש שטר ביד הערב אין הלוה נאמן מטעם שטרך בידי מאי בעי אבל אם אין שטר ביד הערב אפילו היה מודה שהיה שטר יכול לטעון פרעתיך עיין שם והש"ך כ' כמה פוסקים ס"ל דנאמן לומר פרעתיך אם לא קנה השטר בכו"מ וכן דעת רש"ל בתשוב' סימן צ"ג והב"ח בסס"י ע"ז כ' עליו דלא דק דהתקבלתי פשיטא דגובה בו וכולי והוא לא דק וסותר דברי עצמו שהביא כאן כמה פוסקים דס"ל כדעת רש"ל עיין שם באורך והוא לא ראה תשו' הב"ח סימן ל"ו שכתב ע"ד רש"ל ז"ל והיינו כשיטת התו' והרשב"א בשם רבו הר' יונה אלא דק' לע"ד הראיה שהביא ממ"ש בסימן ע"ז איש ואשתו שלוו וכולי אינה נאמנת אלא במגו דפרעתיך דש"מ דאע"פ ששט"ח ביד הבעל או ביד היורשים נאמנת לומר פרעתיך וכולי אם כן דברי הטור סתרי אהדדי דהלא בסימן ק"ל פ' להדיא דבכ' לו התקבלתי אינו נאמן לומר פרעתיך וכולי עיין שם באורך הרי שכתב דרש"ל סבירא ליה כדעת התוס' והר' יונה והרשב"א ולא דחה אותו אלא במ"ש בדעת הטור כן והב"ח שם כ' בשם מהר"ל מפראג לחלק בין ערב לב' שלוו ומה שדחה ז"ל וא"א דבב' שלוו אפילו כ' לו התקבלתי לא הוי אלא מלוה על פה אם כן מאי קאמר אינה נאמנת אלא במגו דפרעתיך והלה במלוה על פה אפילו אין לו מגו דפרעתיך וכגון שהעידו עדים שלא זזה ידם מתוך ידם אפ"ה א"ל מגו דא"ב מצי טעין מחלתו לי או מלוה ישנה יש לי עליך וכולי עיין שם נראה דסבירא ליה דבמלוה על פה יכול לטעון מחלת לי או מלוה ישנה יש לי עליך ולא זכר מ"ש מהר"ם בתשובו' הקצרות סימן ע"ו דבטענת מחילה לא מהימני' לשום אדם אלא במגו דמ"ל פרעתי או להד"מ והיכא דקאי בתוך זמנו דל"מ טעין מחלת לי במגו דפרעתיך דהא חזקה אין אדם פורע בתו"ז וכולי והביאו המרדכי פרק קמא דבתרא עיין שם והיא הדין מלוה ישנה יש לי עליך אינו נאמן אלא כי איכא מגו דאל"כ בתוך זמנו אמאי לא טעני' הכי או מחלת לי במגו דמלוה ישנה וכו' וכן דעת האחרונים כמ"ש בסימן ע"ה דין ז' מיהו דבעל עם אשתו כמ"ש דמחילת אשה לבעלה שכיחא כדאמרינן בפ' החובל לגבי בעל ודאי מחלה ליה וה"ט דטעני' ליורשים גבי כתובה טענת מחילה עיין שם

ג' דין ד' ויש מי שאומר וכולי וכן סתם מרן בסוף. סימן כ"ט ודלא כהכנה"ג אות י"ד עיין שם וכתב הש"ך שכן עיקר וכ"ש לפי מ"ש דהלוה יכול לטעון פרעתיך דפשיטא דאינו טורף לקוחות וכבר כתבתי לעיל

ד' כשכתב לו קבלתי ממך וכולי דבלא"ה אפילו השטר יוצא מתחת ידו אינו גובה בו וכמלוה ע"פ דמיא ואם כ' בשטר שנשתעבד לכל הבא מכח המלוה הרי הערב בא מכח המלוה ועדין לא נמחל שעבודו של שטר הרדב"ז ח"ב סי' תנ"ו ע"ש

ה' דין ה' ולא בקש ממנו השטר וכולי כתב הש"ך ואף על גב דכתב בעה"ת דאף שהזכיר לו השטר פטור כל שלא אמר לו בפירוש שיקח השטר ערב שאני שהוא נותן המעות שלו ולחזור ולתבו' את הלוה לא הוה ליה ליתן בלא שטר ואינו יכול להוציא מהלוה בלא שטר עיין שם ולכאורה קשה דהא בחנוני אף ע"פ שהו' נותן שלו ולחזור ולתבו' את הבע"ה לא אמרינן דלא הוה ליה ליתן בלא עדים כדאיתא בפרק קמא דמציעא ע"ש בתוספות וכן כתב הרשב"א במיוחסות סימן נ"ה עיי"ש מיהו אפשר לומר דשאני חנוני דאין מנהג ליתן שכר לפועל בפני עדים אבל בהלואה ופירעון מנהג כמו שכ' ראב"ן וכי האי גוונא כתב המבי"ט חלק ראשון סימן רל"ב דשליח בשכר אם לא פר' בעדים חייב כיון דצריך שטרא מעלי' וכן במלוה גוי אפילו שליח בחנם חייב ואף על גב דחנוני ליהוי נמי גוי היינו משום דאין מנהג ליתן שכר לפועל בפני עדים עש"ב ונראה דשאני שליח וחנוני דכיון דא"ל שיפר' בשבילו לפלוני אפשר שהיה מכירו ומאמינו משא"כ גבי ערב וכי האי גוונא כתב הנ"י בפרק המפקיד ע"ש ועיין בתשובו' הרב ב"ח סימן ן' ובתשו' משפט צדק חלק א' סימן כ' וכ"א וכ"ב

ו' דין ז' היה מלוה גוי וכו' כתב הרשב"ש בתשובות סימן י"ג וז"ל ואם הוא נכנס ערב לישמעאלי הוא הזיק א"ע ורצה ליזוק בנכסיו והבריח אריה מעליא ובירושלמי אמרינן דהפור' חובו של חבירו פטור חבירו מלשלם לו וכו' ובנדון דידן אפי' ר"ת מודה שהאשה קודמ' לפי שהוא פור' לישמעאלי וחוזר ורוצה לגבות מנכסי' של אחיו לבטל זכות האלמנה וכיון שחוזר הדין עמו היא קודמ' ודמי לנכנס ערב למלוה שלא ברשות לוה שאין הלוה חייב וכו' ע"ש ונראה דאם היה ערב לגוי מחיי הלוה ובודאי פר' לו אחר מיתת הלוה חוזר וגובה מנכסי המת ומבט' זכות האלמנה אפילו היא קודמת משום דישראל הבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו כמו שפסק בסימן מ"ה סי"ז הבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו לגבות בשטר שעדיו מורחקי' וכו' וכתב הסמ"ע משמ' דהמלוה הבא לגבות בא מכח הגוי ואף שהוא למעליותא וכו' עיין שם מיהו כבר כת' בסימן פ"ו דתשו' הרשב"א היא בחלק שלישי סימן פ"ט וסי' צ"א וז"ל ראו' הלוה לגוי מנה ועשה לו שדה אפותיקי ומכרו לשמעון ותב' ראובן לשמ' וכו' שטוען שמ' שהשטר היה פסול לפי שהרחיק וכו' שהבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי ואלו בא ראובן לגבות את חובו ומאותו קרק' שקנה ממנו שמעון היה גובה באותו שטר שכן נהגו אף הוא גובה מאותו קרק' משמעון הבא מחמת הגוי עכ"ל הרי דמיירי בגוי לוה שמכר שדהו לישראל והמלוה ישראל בא לגבות מלוקח ישראל מכח הגוי כמו שכתב ה' ד"מ שם אבל לא הוי ישראל במקום גוי למעליותא אלא לגריעות' כמו שפסק מר"ן בסימן קנ"ד סי"ח ע"ש: סימן קל"א

א' דין א' אפילו אם קנו מידו וכולי כתב הסמ"ע הטעם דקנין בלא ב"ד חשוב כערבנות שהוא אסמכתא לא קני אלא משום דאגב דהימניה ונתן על ידי מעות גמר ושעבד נפשיה וכולי עיין שם ואם כן ערב בקנין בבית דין חשוב דלא הוי אסמכתא אינו יכול לחזור והב"ח חלק עליו דאפילו בבית דין חשוב יכול לחזור עיין