ערך השולחן חושן משפט חלק ג קח

ליה למשבקיה לשעבודיה דב"ח עלויה דלא ליתזיל נכסיו או מחמת מידי אחרינא וכמאן דפרע ע"כ דמי עכ"ל וכן כתב הרשב"א בתשו' ח"ג סימן ר"א וסימן שצ"ד וז"ל ואפילו ערב דפרע משלו על של חבירו אין הלוה יכול לימר לו לערב משלך פרעת שלא מדעתי' ואיני חייב לשלם כדין פורע חובו של חבירו וכדמוכח בשלהי ג"פ בההוא ערבא דיתמי וכו' עכ"ל הרי דהרמ"ה והרשב"א ס"ל כדעת הראב"ד דערב שפרע שלא מדעתו של לוה לא הוי כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו וחייב הלוה לשלם לו אבל אם לא א"ל ערבני ונעשה שלא מדעת הלוה משמ' דלכ"ע פטור וכן ראיתי להריטב"א הובא בס' א"ז לכתובות בר"פ המדיר גבי באומר כל הזן לא יפסיד וכולי וז"ל ושמעי' מהכא שהנכנס ערב לחבירו או המתחייב לחבירו בשום דבר שלא במאמרו אינו חייב לשלם לו כלום ולפיכך צריך לכתוב בשטרי ערבות שנכנס ערב על פיו שאל"כ אין הערב גובה כלום מן הלוה וכ"כ הראב"ד וכ"נ מדברי הרמב"ם עכ"ל הרי שהוכיח דאם נכנס ערב שלא מדעת הלוה אינו חייב לשלם לו ושכ"כ הראב"ד והגד"ת בשער ל"ה סימן ל"א דהא דלא רצו לפרש אפילו בלא הרשהו כלל כי היכי דלא ליהוי מחלוקת רחוקה מן הקצה אל הקצה ע"ש ועי' בהסמ"ע ס"ק י"א

ג' דין ג' ואם כתב המלוה לערב קבלתי ממך וכולי (א"ה השאלה נאבדה ומתוך התשו' נתבארה השאלה) תשו' כתב הטור וז"ל וכן אין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרעו בשבילו אבל כל זמן שאין לו עדים אינו גובה ממנו כלום אפילו אם שט"ח בידו וכולי שיכול לומר פרעתי למלוה והחזירו לי ונפל ממני ומצאתו או לא פרעת עדיין למלוה וכולי או יכול לומר לו פרעתיך כי אין שטר חוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר עד כאן לשונו ולכאורה נראה דנקט דוקא ערב אבל קבלן אפילו אין לו עדים שפר' גובה מהלוה ורשב"ם בפרק ח"ה גבי ההוא ערבא דאמר ללוה וכולי כתב וזה לשונו כגון ערב קבלן אי נמי כגון שאמר הלוה בשעת הלואה ממי שארצה אפר' וכתב בש"מ שם וז"ל ונראה שפי' כן משום דערב בעלמא מ"ל לא מהימנת לי שפרעתו ושטר שבידך פקדון ואפילו פרעתו אי לאו דתבעני תחלה לא הו"ל למיפרעיה וכולי וכיון שכן הו"ל כפור' חובו של חבירו שלא מדעתו דפטור אבל לערב קבלן ל"ל הכי ויש מי שאומר שאפילו בערב קבלן יכול לומר לא מהימנת ליה דפרעת וכולי עד כאן לשונו ואם כן הטור שלא כתב ערב או קבלן כדלעיל משמע דוקא נקט ערב אבל קבלן גובה מהלוה ואינו יכול לומר לא מהימנת לי דפרעת וממילא אינו יכול לומר לערב פרעתיך שהרי כתב הב"ת דדוקא כשאין עדים לערב שפר' ולא כתב לו נמי המלוה התקבלתי נאמן הלוה לומר פרעתי' במגו דאי בעי אמר פרעתי למלוה וכולי ולא מ"ל שטרך בידי מ"ב כיון דא"ל מגו ומגו דאורייתא לא אלימא הך טענה דשטרך בידי מ"ב דהאי שטרא לא נכתב אלא מלוה למלוה כמ"ש הטור שאין השט"ח שבידו ראיה דלמ"ל פרעתיך עיין שם וכן משמע מדברי הרמב"ם בפרק כ"ו מהלכות מלוה דין ז' שכתב כל ערב שבא ליטול מה שפר' וכולי צריך להביא ראיה ואין מציאת שטר חוב שעליו ביד הערב שפר' שמא נפל השטר מיד המלוה ולא פרע זה כלום עיין שם משמע דאם הביא ראיה שפר' גובה ואין הלוה יכול לומר פרעתי' דהשטר שבידו ראיה כיון דליכא מגו ואם כן הכא נמי גבי קבלן לדעת רשב"ם אינו נאמן לומר פרעתיך מה"ט וכן מוכח התם דאל"כ מאי מ"ל התם הא כיון דנאמן לומר פרעתיך בטל השטר והו"ל כמלוה על פה ופשיטא דנאמן לומר דלא הדר שקליה אלא ע"כ אינו נאמן לומר פרעתיך כיון דליכא מגו אבל מדברי מהראד"ב בספר לחם רב בסימן צ"ה בב' שנתחייבו לגוי בשטר א' וטען א' שפר' לגוי והשטר שבידו דנאמן לומר פרעתיך משמע דאפילו הגוי פור' ממי שירצה דגוי בתר ערבא אזיל וכל שכן שנתחייבו ב' בשטר וכ' ל' הרמב"ם שכ' כל ערב וכולי משמע אפי' קבלן וכן משמע מדברי הרא"ש שם שכתב וערב קבלן היה וכולי והביא דברי הר' יונה דמיירי שכתב לו המלוה התקבלתי וז"ל הטור ברמזים שם ערב קבלן שמראה שטר וכולי צריך לפורעו והוא שכתב לו המלוה התקבלתי הא לא"ה לא עיין שם מיהו בנ"ד שזקף החוב בעש"ג על הערב אפשר דלכ"ע אין צריך עדים ואין הלוה נאמן לימר פרעתי למלוה או איני מאמינך שפרעתיו דדוקא גבי קבלן דביד המלוה לגבות מאיזה שירצה יכול לטעון פרעתיו או לא פרעתיו אבל ראיתי למהרשד"ם סימן פ"ו שכתב דאפילו זקף עליו החוב במלוה לא נסתלק שעבוד האחר והסכים עמו הרב בני חיי בסימן קכ"ו דלא נסתלק שיעבוד הלוה ולא הוי רק כקבלן דרצה מזה גובה רצה מזה גובה עיין שם ושוב ראיתי למהרשד"ם סימן כ"ה שכתב דאפשר לחלק בין ערב לשותף משום דהערב אינו חייב כלום למלוה ולכך יכול לומר לא פרעת וכולי מיהו יכול לטעון פרעתיך ואין השטר חוב שבידו ראיה עיין שם משמע דס"ל דאפילו ליכא מגו נאמן לומר פרעתיך וכן מצאתי להרשב"א בתשו' חלק ג' סימן מ"א שכתב ראובן ושמעון היו חייבים ללאה אמם מנה בשטר משכונה על כרם א' לימים נפטרו ראובן ושמעון ולאה ויורשי שמעון מצאו שטר חוב הנז' בין שטרותיו של אביהם ותבע מחצית המנה מיורשי ראובן שאומרים שפרעו אביהם ללאה אמו וכולי תשו' דברי בני שמעון בטלים ואין בהם ממש חדא שאפילו פר' שמעין כל החוב לאמו ואמו מכרה לו השטר הא קיימא לן דאותיות אין נקנות במסירה וצריך כו"מ וכן אם נתנתם לו במתנה ואם פרעו שמעון בלא שתמכרנו לו אמו הו"ל פור' חובו של חבירו שלא מדעתו דהניח מעותיו על קרן הצבי ולא עוד אלא שאפילו א"ל לך פרע ואני אשלם לך חזר מה שנתחייב לו ראובן מלוה על פה ומלוה על פה אינה גובה מהיורשים דשמא פרע אביהם וכולי עד כאן לשונו ודברי הב"ח תמוהים דאי משום מגו בכל שטר חוב דעלמא לא אמרינן הך טענה דשטרך בידי מ"ב דהא קיימא לן כמאן דאמר מודה בשטר שכ' צריך לקיימו ונאמן לומר פרוע במגו דיכול לומר מזוייף ובפרק המוכר את הבית אמרינן המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתיו במגו דנאנסו ולא אמרינן שטרך בידי מ"ב וכתב רשב"ם אבל המלוה את חבירו בשטר ל"מ טעין לוה פרעתי דא"ל אידך שטרך בידי מ"ב וגבי לוה ליכא שום מגו וכולי עיין שם משמע דבשט"ח נמי אי איכא מגו נאמן וגם למאי דס"ד התם דאינו נאמן במגו כ' התיס' שם אפילו למאן דאמר מודה בשטר שכתב צריך לקיימו ונאמן לומר פרעתי ולא אמרי' שטרך בידי מאי בעי התם משום דזימנין אפשיטי דספרא זייר ליה וכולי עיין שם ואם כן הכא נמי ל"ל ה"ט כי אין השטר חוב שבידו ראיה וכולי ובלא"ה לא דחי' מגו וכל שכן לדעת הר' יונה דאינו גובה ממשעבדי דלא אלימא כ"כ דשטרך בידי מ"ב אלא ודאי בלא מגו נמי אפילו יש עדים לערב שפר' בשבילו והחזיר לו השטר נאמן הלוה לומר פרעתיך מה"ט דאין השטר שבידו ראיה ודוקא כשכ' לו התקבלתי אינו נאמן וזה ל' הרמ"ה בפרק גט פשוט סימן קל"ד ומוקמי לה רבוותא כגון דכ' ליה התקבלתי