ערך השולחן חושן משפט חלק ג קו

קס"ב ושם בסימן כ"א הסכים לענין הדין דמפיהם אנו חיין ושיחתם תורה וכ"ש תורת' וכתב טעם לדבר עיין שם באורך וכ"כ ה' העיטור בדיני ערבות דף ס"א וז"ל ודוקא וכולי דאפשר לשדורי ליה ולאודעיה הא לא אפשר נפרע שלא בפניו דקיימא לן כרבא אר"ן בפרק הכותב אפי' ב"ח וכו' הילכך ה"ה ליתיה ללוה נפרע מן הערב תחלה בשבו' עד כאן לשונו ובודאי בשטר מיירי דבכת"י או בשטר שיכול לטעון טענה לפטור עצמו בשבו' אין נפרעין שלא בפניו כמ"ש מהריק"ו שרש פ"ט ושאר אחרונים עיין שם וה"ה בערבות ואם כן לדעת הרשב"א אפילו בשטר חיישינן לשובר ועיין בתשו' הגאונים סימן שכ"ג

ל"ה תוך ל' יום וכולי ואם תוך הזמן הזה תפס המלוה מן הערב ודאי דמוציאין ממנו הרשב"א בתשו' חלק ב' סימן כ"א עיין שם ועמ"ש בסימן ע"ג דין ב'

ל"ו ואם הוא במדינת הים וכולי עיין בתשו' הרשב"א חלק ב' סימן כ"א וסי' קס"ב וסי' רפ"ט ועיין באחרונים ז"ל

ל"ז אם הוא גברא אלמא וכולי וכן כתב מהר"י ן' הרא"ש בתשו' סימן ס'

ל"ח דין י"ב דוקא כשהמלוה בשטר וכולי ואף על גב דבשטר נמי איכא למיחש שמא פרעו וכתב לו שובר חששא רחוקה היא מרן בבית יוסף והרב כנסת הגדולה אות מ"ה הוכיח מזה דגובה מהערב בלא שבו' ול"ד לבא ליפר' מנכסי הלוה שלא בפניו דצריך שבו' עיין שם באורך גם הרדב"ז בתשו' חלק ב' סימן שע"ט כתב דאם טען הערב שמא פרעך הלוה אין נשבעין על טענת שמא אבל אם טען ודאי שפרעך נשב' המלוה שלא נפרע משטר זה וגובה מן הערב עיין שם ודברי הרב תמוהים שהרי כתב הנ"י בפרק גט פשוט בשם הגאונים דאינו נפר' מן הערב אלא בשבו' שלא נפר' מן הלוה כדין הבא ליפר' מן היורשים וכן הדין בקבלן עיין שם משמע דאין נפר' מן הערב אפילו בטענת ספק בלא שבו' כדין הבא ליפר' מן היורשים דצריך לישב' אפילו על הספק וכן כתב הטור בסימן ק"ח דאם לא ירשו בני הלוה נכסים מאביהם גובים בני המלוה מן הערב בשבו' משמע דאביהם לא היה גובה מהערב אלא בשבו' דאל"כ השתא אבוהין שקיל בלא שבו' ואינהו בשבו' וכן כתב הסמ"ע ס"ק כ"ח דבמלוה בשטר כשבא לגבות המלוה נשב' שעדין חייב לו כמבואר בסימן קי"ד במלוה שבא לטרוף מהלקוחות דלוה עיין שם וכבר ה' כנה"ג עצמו בהגה"ט אות נ"ה הביא דברי הנ"י וכ' שלא ראה להפוסקים שהזכירו זה עיין שם ולא זכר דברי הטור ומה שכתב מרן דשמא פרעו וכתב לו שובר חששא רחוקה היא ה"ד לדחות הפירעון אבל לגבי שבו' בקל רמי' שבו' אפילו בטענה דלא שכיחה שהרי טענת דשטרך בידי מ"ב לא מהני לפטור המלוה משבו' אם טען הלוה השבע לי אף על גב דאין הלוה נאמן לומר שפרעו ולישב' מה"ט דשטרך בידי מ"ב וזה ל' הרא"ש ריש בתרא סימן ט' ולהכי נמי אמרינן טעמא משום צררי ולא משום פירעון דחשש פירעון אינו מספיק אלא לענין שבו' ולא לדחות הפירעון עד שיגדלו משום דא"א דפר' אבוהון הוה מהדר ליה שטרא ולא חיישינן שמא יבאו עדים שפרעו והניח השטר בידו דלא שכיחא היא עיין שם

ט"ל אבל אם היא מלוה על פה וכולי מלוה בשטר על ידי ערב אפילו נמחל שעבוד השטר דלא חשבי' ליה מלוה בשטר לענין שאינו טורף מלקוחות אבל לא לענין שיהא נאמן לומר פרעתי דהא איכא טעמא שטרך במ"ב הרדב"ז ח"ב סימן קכ"ד עיין שם

מ' דחיישי' שמא פרעו וכולי הב"ח בתשו' סימן ל"א כ' דה"ד בערב סתם דהוי כאומר איני יודע אם הלויתני אבל בקבלן ודאי נפרע ממנו דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך והוא הדין גבי גוי דבתר ערבא אזיל יש לו דין קבלן ואינו יכול לטעון שמא פרעך הגוי דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך עיין שם ועיין במהראנ"ח חלק ב' סימן א'

מ"א מלוה על פה אינו גובה מהערב משום דטועני' שמא פרעו הלוה ואם הוא בתוך הזמן גובה מהערב דודאי לא פרעו כמו שגובה מן היורשים ויש להסתפק אם טועני' לו טענת מחילה דאין טוענים אותה ליורשים ועיין בתשו' מהראנ"ח סימן כ"א שכתב דטועני' לערב טענת מחילה ולכאו' נראה דאף על גב דאין טועני' ליורשים טענת מחילה דלא שכיחא מ"מ לגבי ערב דאינו חייב אלא מה שחייב הלוה וכיון דהלוה אם טען מחלת לי נאמן אין מחייבי' את הערב אבל הא ליתא דלא עדיף ערב (א"ה עכ"מ)

מ"ב דין י"ד התנה המלוה עם הערב וכולי עיין בתשוב' הרב פרח מטה אהרן חלק שני סימן קכ"ב

מ"ג ויש חולקים בזה וכו' וז"ל הרמ"ה בפרק ג"פ סימן קכ"ח וכתב אם כן האי תנאה מאי הני ליה אהני דכי אין נכסים ידועים ללוה יתב' הערב תחלה דאי מסתמא אף על גב דלא חזי' נכסים ידועים ללוה לא יתב' הערב עד דתב' ליה ללוה דילמא משכח ליה מידי ומיפר' מניה וכי לא משכח מידי יתב' הערב ויפר' הימנו והשתא דא"ל על מנת שאפרע ממי שארצה הני ליה דכי אין נכסים ללוה לא מטרחינן ליה למיתבעיה ללוה ברישא אלא יתב' הערב תחלה וכו' הילכך אהני ל' ערבות דאי יש נכסים ידועים ללוה לא יתב' הערב תחל' ואהני ליה אהאי תנאה בע"מ שאפר' ממי שארצה דאי אין נכסים ידו' ללוה יתב' הערב תחלה אבל אם יש נכסים ידועים ללוה לא יתב' הערב תחלה דאם כן לשון ערבות מאי אהני ליה וכולי עיין שם ונראה דסבירא ליה דאם יש נכסים ידו' ללוה אפילו אמר אפר' ממי שארצה תחלה לא יתב' הערב תחלה מהאי טעמא דאם כן מאי אהני ליה לשון ערבות כדעת הראב"ד אבל אם התנה בהדיא בין שיש לו נכסים ידו' ללוה בין שאין לו מודים הראב"ד והרמ"ה דיכול לתבו' הערב תחלה דלא שייך ה"ט אבל הרשב"א סבירא ליה דאפילו התנה בפירוש בין שיש לו נכסים ידו' ללוה לא יתב' הערב תחלה מטעם אחר שכ' בתשו' חלק שלישי סימן שס"א עיין שם וכתב ה' כנה"ג אות ס"ט דלא מצינו חבר להרשב"א ויש לדון דיגב' מן הערב אבל אם לא התנה בהדיא אלא שאפר' ממי שארצה תחלה ודאי דיכול המוחזק לומר קים ליה כמו הראב"ד והרמ"ה והרשב"א

מ"ד אם אין נכסים ללוה אפי' הסחור' עצמה קיימ' אין הערב יכול לומר הרי שלך לפניך וכיון רצה הלוה להחזירה נפטר הערב דכיון שזקפה הלוה ונכנ' הערב אינו נפטר בחזרת המקח אלא בשויו וישלם הערב השאר או המקח לעצמו וישלם הדמים מביתו אחר שנזקק החוב מהריק"ש בתשו' סימן קט"ו עיין שם

מ"ה דין ט"ז יש מי שאומר שהדין עם הקבלן נ"ל דלכך כ' יש מי שאומר כיון שהקבלן טוען שמא והלוה מודה שלא פרעו אבל אם הלוה אומ'