ערך השולחן חושן משפט חלק ג קה

לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים ב"ח בדכתב ערב בכתב ידו דקנו אהאי ערבות והוא דידיע דכת"י הוא אלא שאין עדים חותמים עליו וכולי אבל ממשעבדי לא גבי ואע"ג דקנו מיניה דכיון דלא קנו מיניה בפני עדים לית ליה קלא וכולי עיין שם הרי דס"ל דה"ט דאינו גובה ממשעבדי משום דלא קנו מיניה בפני עדים ולית ליה קלא אבל אם יש עדים על הקנין גובה ממשעבדי כמו בקנין בעדים בע"פ שכ' בס"פ עיין שם

כ"ה דין ה' כך הקבלן אינו משתעבד וכולי עי' בתשובות הרדב"ז ח"ב סימן ק"ל

כ"ו דין ח' לא יתבע את הערב תחלה וכולי ואם עבר המלוה ותבע את הערב קודם שיתבע הלוה בעש"ג וחייבו אותו בדיניהם דמלוה בתר ערבא אזיל ומסר מודעא בפני עדים כי לא ברצוני אני נותן לו אלא הגוים מוציאין אותו מידי שלא ברצוני והריני חוזר לתובעו בדיני ישראל להחזיר לי עד שיתבע את הלוה מחייבים אותו ב"ד להחזיר לו עד שיתבע הלוה תחלה וכולי הרי"ף בתשו' סי' קנ"ו ע"ש

כ"ז לא יתבע את הערב תחלה וכו' ואפי' תפס המלוה מנכסי הערב מוציאין מידו דלא יתבע דקאמר אין לו עליו תביעה קאמר שאינו חייב לו עד שיתבע ללוה ולא ימצא לו נכסי' והוי כתופס ממי שאינו חייב לפורעו עדין ומוציאין מידו הרשב"א בתשו' ח"ב סימן כ"א ע"ש ונר' דמדמי לה למלוה בתיך הזמן דאין המלוה יכול לתפוס חוב שלא הגיע זמנו כדמוכח בהדיא בכתובות דף ק"י ע"ש וה"נ כל שלא תבע הלוה עדין לא הגיע זמן הערב ואין תפיסת המלוה כלום מיהו אם היה הערב מבזבז נכסיו אפשר לומר דכשיש פסידא כגון שהערב מבזבז נכסיו ותפס המלוה אין מוציאין מידו כמו שכתב הריב"ש סימן ק"ט על ירושה של שמעון שנפל ביד ראובן והיה חייב לו ורוצה לעכב הירושה בידו כדי לפרוע מעות כשיגיע הזמן אינו יכול לעכב מיהו כשיש פסידא אין מוציאין מידו וכ"כ הרשב"א בתשו' שאם יראה לב"ד שהלוה מבזבז נכסיו וכשיגיע הזמן לא ימצא לגבות אין מוציאין מיד המלוה בתו"ז ע"ש וכן מבואר בהרא"ש והטור סי' קכ"ו ע"ש וה"נ אם הערב מבזבז נכסיו ואם ימתין עד שישלחו ללוה כשיגיע הזמן לא ימצא לגבות מהערב אפשר דהתפיסה תפיסה

כ"ח הנה ואם אמר הלוה פרעתיך וכולי ז"ל מהר"ם בתש' הקצרות סי' פ"ג מכאן יש ללמוד אם ראובן הלוה מעות לשמעון ונעשה לוי ערב ואח"ז טען שמעון פרעתי שלא בפני לוי וראובן אומר לא פרע ולוי אינו יודע אם פרע ישבע שמעון שפרע ויפטר וגם לוי פטור דכי היכי כשהלו' נשבע שפרע שוב לא יגבה מהלוה מנכסיו אע"פ שיש להם דין ערב וה"נ וכולי עכ"ל וכ' הכנה"ג בתשו' סימן פ"ג דאם היה ערב לגוי והגוי נפטר מהלו' בדיניהם גם הערב פטור ואפילו אינו זוכה בדינם אלא בדינינו הערב פטור ע"ש

כ"ט ואם אמר הלוה פרעתיך והיא מלוה ע"פ וכו' אם היא מלוה בשטר והלוה טוען פרוע ואין לו עדים אלא הערבים כתב הרדב"ז ח"ב סי' ק"ג דאפי' יתן הלוה הסך ההוא ביד הערבים פסולים להעיד לו דנוגעים בעדות' כמ"ש הרשב"א והר"ן גבי חזק' דאם השוכרים פרעו כבר השכירות אפילו חוזר ונותנו להם שיתנו למי שיזכה בהם חשיבי נוגעי' בעדות' כיון שזה שעשה להם טובה שהצילם מהפסד ואפי' החולקים בהשוכרים מודה בנ"ד דא"כ לעולם לא יוכל לגבות החוב שיש בו ערבים שיעשו קנוניא הלוה והערב ויסתלקו ויעידו לו ע"ש ומרן בסי' ל"ז סי"ב פסק דאם החזיר המשכיר דמי השכירות לשוכר מעיד לו ע"ש בהש"ך ומ"ש דחיישי' לקנוניא הלוה עם הערב ק' דא"כ נמי ניחוש לקנוניא דמשכיר והשוכר

ל' הערב חייב לשלם וכולי כתב הב"ח דס"ל דחייב הערב אפילו בלא קנין ומ"ש הרשב"א שהרי חייב עצמו בקנין צ"ל דמיירי בערב אחר שהשאיל לו החפץ אבל אם נעשה ערב בשעה שהשאיל לו החפץ אפילו בלא קנין נשתעבד מיהו למעשה אי נמי להוציא ממון אפילו בערב בשעת שאלה אלא בקנין בב"ד חשוב או באומר מעכשיו עיין שם ובתשו' הרשב"א חלק שני סי' כ"ב מבואר כן וז"ל ומפני זה אני חושש שמא הערב שחייב עצמו בק"ס ב"ל מעכשיו חייב עצמו וא"כ נראי' הדברים שהוא חייב ואף על פה שאמר השואל בל' אסמכת' וזה אומר ואני ערב מ"מ הערב הזה חייב עצמו בלא אסמכתא אף על פה שאמר בל' ערבות מה בכך הרי חייב עצמו בקנין ומעכשיו וכולי עיין שם הרי שכ' בהדיא דלא נשתעבד הערב אלא בקנין ומעכשיו דלא הוי אסמכתא אבל לא אמר מעכשיו לא נשתעבד ועיין בספר משפט צדק חלק ב' סימן ע"ח דגם הוא ס"ל דהערב נשתעבד אפילו באסמכתא וכן כתב הרב בית דוד בחי"ד סימן צ"ב עיין שם

ל"א אם מסר הלוה מודעא וע"י המודעא נפטר הלוה גם הערב פטור מהרש"ך ומהרשד"ם ולכאור' דמי דין זה לדין אסמכתא שכתב הרשב"א שאף על פה שהלוה פטור הערב חייב ושוב ראיתי למהרש"ך סימן קל"ז שכתב דשאני נדון הרשב"א דעל הערבות נתן החפץ אבל אם המלוה לא נתן כלום ע"פ ערבות אלא שהיה כופהו להתחייב ונתחייב מחמת אונס אם הלוה פטור גם הערב פטור הכנה"ג עיין שם ועיין עוד במהרש"ך חלק שני סימן י"ח וסימן ר"ז עיין שם

ל"ב ערב על חוב בשטר שאין בו אלא עד אחד ומת הלוה טועני' ליורשים להד"מ להכחיש וממילא הערב פטור הרשב"ש סימן רכ"ח עיין שם

ל"ג דין ט' חזר אחר הלוה ולא מצא כלום וכולי כתב הסמ"ע ר"ל שלא מכר גם כן קרקעות לאחר דאלו מכר יטרוף מהלקוחות קודם שיתב' מהערב טור סי"ו בשם ר"ח עיין שם והרדב"ז בתשוב' חלק ב' סימן תשס"א כ' שדעת הרשב"א בתשו' שיגבה מהערב ולא מהלקוחות שנכסי הערב כב"ח לגבי משעבדי ובסוף התשו' כתב שצריך להתישב בדבר ואם היה ערב קבלן הדעת נותנת כמ"ש הרב ואפילו רוצה המלוה לגבות מהלקוחות דוחין אותו אצל הערב וכולי אבל אם הוא ערב סתם דכל שיש נכסים ללוה לא יתבע את הערב אפילו מכרם עדין הם משועבדים למלוה לא נכנס לו ערב אלא על סמך קרקעות של לוה וכולי עיין שם

ל"ד דין יו"ד ואם אין הלוה בפנינו וכו' כ' מרן הב"י בשם הרשב"א שכתב וזה ל' ישראל שנעשה ערב לישראל מחמת גוי אם יכול הערב לטעון שמא פרעך הגוי תשו' בפרק הכותב פ' הרי"ף דבכל חוב נמי נפרעין שלא בפניו וכולי מיהו אפשר לומר דדוקא גבי ערבות דלוה הוא דלא חיישינן לשובר וכולי אבל לגבי ערב דעלמא לא דמאי חזית דעבדת תקנתא למלוה ולא לערב זה נסתפק לי ואף על פה שמצאתי לרב צמח גאון שאף בערב דעלמא תקנו כן וכו' ונראה מדבריו דאפילו במלוה בשטר חיישינן שמא פרעו לוה וכ' לו שובר עיין שם ותשו' הרשב"א היא בחלק שני סימן