ערך השולחן חושן משפט חלק ב צז

הגוזל בתרא דטועני' ליתומים כל מה שהיה יכול אביהם לטעון אפילו טענה דלא שכיחא צ"ל דהכא אין האב נאמן אפילו מתרץ דיבוריה דאל"ה טועני' ליורשים כן וכן כ' התוס' בריש ב"ב דף ו' בד"ה כל וכו' וכן דעת הרמ"ה שם וכן כ' המרדכי והג"א בס"פ הכותב וז"ל מכאן הוכי' ה"ר שמריה דהאומר לחבירו בבי"ד לא לויתי אינו יכול לתקן דבריו וכו' לא לויתי היינו שלא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי דא"כ היו ב"ד טועני' ליתומים וכו' וכן משמ' בשער אלפסי וכן פי' ר"ח בפ' השותפין עכ"ל

ז' אין משביעי' אותו היסת וכו' כ' הב"ח דה"ה אם רצה להחרים על מי שנטל ממונו שלא כדין ג"כ מוחין בידו ומ"ש הטור בסי' פ"ב בשם הראב"ד דאין מוחי' ה"ד גבי שטר משום וכו' עש"ב ונר' דס"ל דמ"ש הטור לקמן בשם הרי"ף גבי מי שהוחזק כפרן דאין עליו רק חרם סתם שנטל ממונו שלא כדין ה"ד בהוחזק כפרן שטען שפרע אח"ך וה"נ אם רצה להשביע אחר הפירעון פרעתיך ב' פעמי' צריך לישבע היסת כמ"ש הרב בסי' פ"ב גבי שטר ע"ש וכ"כ הש"ך לקמן בס"ק ח"י אחר הפירעון יכול להשביעו היסת שלא נפרע ממנו ב"פ חוץ מאם טען שפרעו קודם לכן וכו' ע"ש וכן מצאתי להרמ"ה בתשו' בסי' רס"א שהסכי' עם הרי"ף דמי שהוחזק כפרן נוטל בלא שבוע' וסיים וז"ל מיהו איבעי ליה בתר הכי לאשתבועי היסת מחמת דאיפרע מיניה מחד ממונא תרי זמני מצי משבע ליה מידי דהוה הכל תביעות דעלמא עכ"ל ותשו' הרי"ף היא בסי' פ"ב ומהר"ם ריקאנטי העתיק בקיצור וז"ל שאלה שראיתי לרבי' האיי גאון ז"ל בס' שבועות כי מי שהוחזק כפרן ישבע שחזר בו ממה שכ' בס' שבועו' ואמר אין עליו אלא שבו' היסת תשו' מה שראיתי לרבי' האיי גאון בס' שבועו' ובתשו' הוא ט"ס שכל האומ' לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומי שאומר לא פרעתי אין על שכנגדו לא שבוע' דאוריי' ולא שבוע' דרבנן אלא חרם סתם וכו' ע"ש ונר' דרב האיי שחזר בתשו' וסבר דישבע היסת היינו אחר הפירעון שלא מצינו שבועת, היסת ליטול כמ"ש מהר"י ן' מיגש והריטב"א בחי' לשבועו' ד' מ"א גבי טוען פרעתי בשטר ע"ש וז"ל רב האיי גאון בתשובות הגאוני' בספר שערי צדק בשער ד' סי' ח' אם חזר כך ואמר כבר לויתי ממנו כמו שאמרו העדים אלא שאח"ך פרעתי אין שומעי' לו וכו' וטענה זו שאתה טוען כי נתתה יש לך עליו שבוע' היסת כשתשלם לו מה שנתחייבת וכו' ע"ש משמע דשבוע' היסת אחר הפירעון קאמר ועל זה השיב הרי"ף דט"ס הוא דאפי' אחר שכנגדו שבועת כעין דאוריי' ויטול ולאחר מצאתי תשובה, הפירעון אין צריך לישבע היסת רק חרם סתם מיהו מדברי רבי' האיי בתשו' שם נר' דמיירי דחזר מיד לאחר שהכחישו העדים בב"ד אין לויתי וחזרתי ופרעתי דאי טוען פרעתי אחר שחייבו בב"ד כתבו אח"ך ועלה כ' הרי"ף דט"ס הוא דאין עליו רק חרם סתם וכן משמעות לשון הרי"ף והטור דבכל מי שהוחזק כפרן קאמר וכ"כ הש"ך כאן דאין דברי הב"ח נראין ע"ש וכ"נ מדברי הסמ"ע לקמן ס"ק י"ט שכ' נוטל בלא שבועה וכו' חזר וכ' כאן ללמדנו דכל מי שהוחזק כפרן באיזה ענין שיהיה דינו כן וגם לכתוב עליו דאפי' אם ירצה להטיל חרם אין בידו כי אם חרם סתם דקאי החרם אכ"ע ע"ש משמע בהדיא דכל מי שהוחזק כפרן דינו שוה ואשמעי' דאפי' חזר וטען שפרע אחר התביעה לא יחרים על המלוה בפרט אלא סתם ובסי' פ"ב ס"ק י"ט נדחק הסמ"ע אמאי חזר וכ' גבי שטר ולא כ' אשמעי' דיכול להחרים סתם וכ"כ בפרישה שם ס"ד וז"ל וי"ל מה חידש ר' בדברי הראב"ד הא כ' בריש סי' ע"ט דין מי שהוחזק כפרן וכו' וא"ל דכ' לשון הראב"ד ללמדנו דיכול להחרים סתם דזה פשוט וכו' ע"ש וא"כ נר' דכל מי שהוחזק כפרן אין צריך לישבע אחר הפירעון רק חרם סתם והרמ"ה שכ' דמשבי' אחר הפירעון אפ' דס"ל כדעת בעל העיטור שהביא בעה"ת בשי"א ואפ' דרב האיי בתשו' הכי ס"ל

ה וכן אם הוציא עליו כתב ידו וכו' תבעו מנה וכפר הכל והוציא כת"י שלוה נ' וחזר וטען פרעתי דלא הוחזק כפרן אלא בנ' וישבע היסת על השאר אם יש נאמנות בכ"י דאינו נאמן לומר פרעתי שפ' מרן בסי' פ"ח ס"ק כ"ט דכת"י שיש בו נאמנות כיון שאינו טורף ממשעבדי דינו כחייב שבוע' דאוריי' כמו במלוה ע"פ ע"ש א"כ ה"נ בתבעו מנה וכפר בכל והוציא כת"י בנאמנות שלוה ן' וחזר וטען פרעתי הכל דלא הוחזק כפרן אלא בנ' וישבע על הנ' האחרים שבוע' דאוריי' כמבו' בסי' ע"ה ס"ד כפר בכל ועדים מעדים שחייב לו חמשי' ישלם חמשי' וישבע מן התורה על השאר וכו'

ט' דין ד' מנה הלויתיך בפני פו"פ וכו' כ' הב"ח דתבעו מנה הלויתיך בפני פו"פ וא"ל לא היו דברים מעולם יכול לתרץ דבריו להד"מ שהיה הלואה אלא מתנה ודוקא באומר מנה הלויתיך וא"ל להד"מ דמשמע לא מנה לו מעולם הוחזק כפרן וכן הסכים הש"ך ע"ש והריטב"א בחי' לשבועות דף ל"ג ע"ב כתב וז"ל שהתובע לחבירו מנה לי בידך והלה אומר להד"מ וא"ל והרי פ' ופ' ראו שמניתיך מנה וא"ל לא הד"מ ואומר התנא וכו' שהוחזק כפרן ול"ד למאי דאמרינן בפרק שבועת הדייני' הב לי מנה וא"ל פרעתיך בפני פ' ופ' וכו' דהתם הוא דלא רמי אנפשיה לפני מי הוא פורע וכולי אבל שפיר אית ליה למרמי אנפשיה אם מנה לו מעות אם לאו וכו' ע"ש משמע דדוקא אם מנה לו מעות וא"ל בפני פלוני ופלוני

יו"ד הוחזק כפרן וכו' נראה דאין המלוה צריך לישבע כדלקמן סעיף ה' אבל הרב חוקות הדיינים סי' מ"ח כתב דמכל מקום צריך המלוה לישבע שבועת היס' שחייב לו אותו מנה ונוטל עיי"ש אבל באומר לא הד"מ והעידו העדים שלוה ממנו בסימן מ"ז ובסימן מ"ט כת' דאין המלוה צריך לישבע עיי"ש ודעת הטור ומרן דה"נ אין צריך המלוה לישבע שכ' לקמן כל מי שהוחזק כפרן וכו' ע"ש בסמ"ע ס"ק י"ט

י"א אבל במתנה היו וכו' מהרשד"ם סימן ס' כתב דל"ד טוען בריא אלא אפי' אמר א"י אם הלויתני ונאמן במגו שהיה יכול לומר החזרתי והיה פטור עכשיו שאמר א"י נאמן אלא שי"ל דאין זה מגו טוב דהוי מגו דהעזה דאומר א"י אין התובע מכיר בשקרו אבל כשאומר החזרתי הוי העזה שמכיר התובע בשקרו ועכ"ז הוי מגו אלא צריך לישבע ע"ש ונראה דאי מדמי לאיני יודע אם הלויתני ודאי דאיכא מגו שהרי כתבו התוספות במציעא דף קי"ב בד"ה שכיר וכו' וז"ל ותימא דהיכי נאמן במגו דהא מפרש בגמרא טעמא דשכיר נשבע משו' דבעל הבית טרוד בפועליו ואנן חושבים אותו כאילו אמר א"י וכו' וא"כ מה מועיל מגו דאילו אומר א"י לא הוה מהני' שום מגו והוה חייב דהוה ליה כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב וכו' ע"ש משמע דוקא באומר הלויתני וא"י אם פרעתיך אפילו איכא מגו שיכול לומר לא הלויתני השתא שמודה בחיוב ומסופק בפירעון חייב אבל באומ' א"י אם הלויתני הוי מגו טוב דמגו דהעזה אמרי' בשבוע' מיהא כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן והריב"ש סי' שצ"ב וכמ"ש בסי' פ"ב בדיני מגו ע"ש ומהרשד"ם עצמו סי'